לשון הרע נגד עורך דין בפורום מקוון

ההשתלשלות וטענות הצדדים: ביום 18/10/20 הוגשה נגד המבקש תביעה מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 בגין פרסומים שפורסמו על ידו ברשת חברתית פייסבוק.

לשיטתו, לא די בהמצאה המביאה לידיעה את דבר התביעה ואין בה כדי להקנות סמכות לבית המשפט לידון בה. המבקש מוסיף וטוען כי בא כוחו באמצעותו הוגשה הבקשה לביטול פסק דין וכעת מוגשת הבקשה לסילוק על הסף, אינו מייצג אותו בהליך וייצוגו ייוחד לצורך הגשת בקשות אלו וכפירה בסמכות ועל כן אין לראות בכתובת עורך הדין כתובתו של המבקש בישראל או לייתר המצאת התביעה מחוץ לתחום.

אינני מוצאת בטענת המבקש כי מדובר באתר המציע הצעות עבודה במרחב מקוון כד לשנות מהמסקנה כי הפורום הטבעי והמתבקש לידון במחלוקת הנו הפורום הישראלי ולהעביר את מרכז כובד הזיקות למדינת תאילנד בה שוהה המבקש בהיתר שהייה זמני.

...

לאור האמור, טענת המבקש בדבר פורום לא נאות נדחית.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות – וכך אני מורה.

אשר לבקשה להארכת מועד שהועלתה במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, הנני מורה כי כתב ההגנה יוגש תוך 21 יום מהיום.

ואולם, גם אם מדובר בפירסום העלול לפגוע במשלח ידו של התובע כעורך דין, כמי שבחר לנהל הליך משפטי כנגד הדוור, הרי שבודאי קמה לנתבעים במקרה זה הגנת "אמת דברתי", לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

האם אתר אינטרנט הנו "אמצעי תיקשורת"? דיון זה רלוואנטי רק ביחס לנתבעים 3-2, אך לא ביחס לנתבע 1 שהנו הכתב המפרסם, שכן הגדרת המונח "פירסום" בחוק איסור לשון הרע, רחבה דיה כדי להכניס תחת כנפיה גם פירסום ברשת האנטרנט [ראו: החלטת כב' השופט יצחק עמית בבר"ע (מחוזי חי') 850/06 מור נ' ידיעות אינטרנט מערכות אתרYNET – מערכת הפורומים (פורסם בנבו, 22.4.2007); וראו, גם: ת"א (שלום ת"א) 51859/06 עו"ד דיסקין נ' הוצאת עתון הארץ בע"מ (פורסם בנבו, 28.10.2008) (להלן: "עניין דיסקין")].

קום - העתונות המקוונת בישראל 85, 93 (המכון הישראלי לדמוקרטיה, ירושלים, התשס"ז): "בתי המשפט הבחינו בין אמצעי תיקשורת או עתון שיש בהם עורך, יד מכוונת ויש מאחוריהם כוונה, מטרה ומסגרת, לבין אתר אינטרנט, הדומה יותר לכיכר העיר, ש'בה יכולים עוברים ושבים להתבטא באופן חופשי'." לאור מאפייני הפירסום, עליהם עמדתי לעיל, הכתבה שבפנינו, כמוה ככתבה עיתונאית, לכל דבר ועניין, ואין הצדקה עניינית או אחרת להבחין בינה לבין כל כתבה אחרת רק משום שפורסמה בעתון "מקוון". לפיכך, אילו סברתי כי הפירסום מקים חבות לפי חוק איסור לשון הרע, לא היה מקום לפטור את העורך ובעל האתר, כאחראי לאמצעי התיקשורת, מאחריות אזרחית.

...

כב' השופט אמיר קובע כי לדעתו אין דין אתר אינטרנט כדין "עיתון" אף כאשר מדובר באתר אינטרנט של "עיתון". כשלעצמי אני סבורה כי עלה שאלה האם אתר אינטרנט הוא "עיתון", אינה נקייה מספקות, כאשר מדובר באתר שיש לו מאפיינים של עיתון, למעט המאפיין של הדפסה, כך, כאשר מדובר באתר שיש לו עורך, הממיין ומסנן את התכנים המתפרסמים בו, אתר בו קיימים כתבות ופרסומים המתפרסמים על דעת המערכת, השאלה אם מדובר ב"עיתון" על כל הכרוך בכך, למרות שלא מדובר ב- "דבר דפוס" ה"נדפס" אינה פשוטה" (עניין סודרי, פסקאות 16-15 לפסק דינה של כב' השופטת רות רונן).

גם טענות התובע לעניין קיומה של עילה לפי חוק הגנת הפרטיות, דינן להידחות.

סוף דבר: לאור קביעותיי כי כותרת הכתבה: "עורך הדין ומלחמתו בדוור בן ה- 91", וכן הדברים המובאים מפי הדוור בכתבה ביחס לתובע, לפיהם "נראה שהוא מחפש כעת נתיב אחר למלא את כיסו", אינם מהווים לשון הרע, וכן לאור קביעתי כי עומדת לנתבעים הגנה לפי סעיף 15(5) לחוק איסור לשון הרע, ביחס לדעות שהוצגו בפתיח ובסיפא של הכתבה, אני מורה על דחיית התובענה.

בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו ת"ק 1374-10-13 אוקסמן נ' אתר פורומים משפטיים ואח' בפני כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס התובע ישראל אוקסמן קליוסטרו ת"ז 057692378 הנתבעים 1.אתר הפורומים המשפטיים 2.אדי סוברי, עו"ד, הבעלים של אתר הפורומים המשפטיים פסק דין

השאלה הניצבת על פתחנו ומבקשת למצוא מענה, היא זו: האם פירסום פרטים אודות תביעה שהוגשה כנגד אדם, באתר העוסק בנושאים משפטיים, המנעות מהסרת הפירסום לאחר סיום ההליך המשפטי ואף המנעות מעדכון תוצאות ההליך המשפטי המדובר, עולים כדי פירסום לשון הרע.

יש שם מודעות פירסומת של עו"ד, לרבות בלשון הרע.

כלומר, יש כאן אדם פרטי שהיה לו סיכסוך עם מישהו, האתר מפרסם את הסיכסוך, מכפיש אותו ומוכר פירסומות לעורכי דין ואומרים היום כי הפירסום נכון והוגן.

יש להניח, שעוד רבים הם המתדיינים באולמות בתי המשפט, שידיעות בדבר ההליכים המשפטיים בהם הם לקחו חלק, פורסמו בכלי התיקשורת המקוונים, ועדיין מצויים שם בארכיונים של אותם אתרים.

...

ואלה עיקרי דברי ב"כ הנתבעים בדיון שהתקיים בפני: "הספר של שנהר נכתב ב-1997 אך לא כולל את הלכת העליון בעניין חיר נ' גיל. נפסק חד משמעית שסעיפי 13 השונים בחוק איסור לשון הרע מדברים על הגנה מוחלטת, לא צריך תום לב, לא צריך שתהיה אמת מוחלטת גם לפרסום המסמכים עצמם בבית המשפט, סעיף 13.5, וגם לפרסום של מה שהיה בתוך בית המשפט בכלי התקשורת, סעיף 13.7. מפנים שם לפסיקה נוספת. הבאתי לבית המשפט למעלה מ-10 דוגמאות של הפסיקה המיושמת לאחר מכן. ברי שציטוט של ספר שנכתב 17 שנה קודם לא כולל את ההלכה. אנשים בישראל שמנוהלים נגדם הליכים משפטיים זה מתפרסם. אפשר בהקלדה באינטרנט למצוא בגוגל. בפתח סעיף 13 כתוב שזה לא ישמש כעילה למשפט אזרחי ופלילי. אין לתביעה הזו לא ידיים ולא רגליים. כאשר הוא התקשר לראשונה לנתבע 2 ,הוא ביקש להסיר את זה ולא אמר שהוא ינקוט באיומים. נאמר לו שזה לא יוסר, אך שאם ייתן תגובה כלשהי כמובן בלי לשון הרע כלפי האחר, אז זה יוכנס לתוך הטקסט. יש לי התכתובת הזו כאן. התובע וב"כ התעקשו. נעשתה פניה מסודרת. המידע לא יוסר. זה דיון בדלתיים פתוחות. יש תכתובת איתם והם מסרבים. ...יש עלות ליצירת הידיעה, ואם הוא רוצה שזה יוסר וזה לא מקובל אז שישלם כמה מאות ש"ח. אתר פס"ד ואתר תקדין ועוד אתר ניתן לפנות אליהם, והם גובים כסף כדי להסיר ידיעה. כי זה עולה כסף לייצר את זה וההסרה זה התעסקות. ...הוצעה גם הצעה של הסרה תמורת תשלום סמלי, הם קראו לזה סחטנות 500 ש"ח. אז אמרנו שיתרמו את הכסף, גם סירבו. הוצע להם להוסיף גרסה או תיקון או תוספת שתצורף, הם סירבו. הם אמרו שהם יגיעו לבית המשפט. זה כבר דיון שני. בית המשפט רואה שנעשו כמה ניסיונות". דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ולמדתי את כתבי הטענות והמוצגים, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

חרף היות הפרסום בגדר לשון הרע, אני סבורה, כי הפרסום מהווה "פרסום מותר", לפי הוראת סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 52572-08-20 פרידלנד ואח' נ' קלינק ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אבי סתיו התובע: אליעזר פרידלנד הנתבעים והתובעים שכנגד: 1. **** קלינק 2. אינה מלין גלמן הנתבעים שכנגד: 1. אליעזר פרידלנד 2. רבקה ברגינסקי בשם התובע והנתבעים שכנגד: עו"ד סופי רון מוריה בשם הנתבע והתובע שכנגד 1: עו"ד אדוארד וולפוביץ בשם הנתבעת והתובעת שכנגד 2: עו"ד עודד פרץ פסק דין

מובן, כי המרחב המקוון אינו "שטח הפקר", והוא אינו פטור מתחולתם של דיני לשון הרע, אולם יישומם של דינים אלו עשוי להיות מושפע מהמאפיינים הייחודיים של הפורום בו מדובר.

הפירסום הששי האמירה של **** לפיה הסיורים "משפילים את המדינה" אינה מתפרשת כאמירה עובדתית, אלא כהבעת דיעה; והאמירה של אינה לגבי התובע "שעבוד כמוכר" גם היא מובנת כמבטאת את דעתה האישית נגד הסיורים שעורך התובע.

המשפט שנכתב על ידי רבקה בא בתגובה לדברים שפירסמה אינה, בהם כתבה בין היתר כי לתובע אין זכות להתלונן על ההתקפות נגדו, "כמו בבדיחה, כאשר האשה מתלוננת לבעלה שבשוק כינו אותה בשם 'זונה' ועל כך בעלה יעץ לה לא להסתובב היכן שמכירים אותה". בהיתחשב בכך, המענה של רבקה לפיו על אינה "לשטוף את הפה" כי "הוא מסריח" אינו נחשב כלל ללשון הרע, ומכל מקום מדובר בתגובה סבירה, הנכנסת לגדרו של סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע ונהנית מהגנת תום הלב.

...

אשר לתביעה שכנגד נגד רבקה, דינה להידחות מכל וכל.

בהתחשב בכך, אני סבור כי אין מדובר כלל בלשון הרע, אלא בהבעת דעה המתובלת בכינויי גנאי בעלמא.

התוצאה מן האמור עולה, כי יש לקבל את התביעה העיקרית בחלקה, ולדחות את התביעות שכנגד.