לשון הרע נגד מעסיק בטענת פיטורים בגלל סמים

משמיעת ההקלטה ומקריאת התימלול עולה כי הנתבע העלה מיוזמתו את נושא עישון הסמים או הג'וינטים כהגדרתו, מבלי שנשאל כל שאלה ספציפית בנושא ומבלי שנעשתה כל "משיכה בלשון". הנתבע נישאל שאלות הקשורות בתפקודו של התובע בעבודה, שאלות לגיטימיות שהסבירות כי ישאל על ידי מעסיק ששוקל את העסקת התובע.

הנתבע הוא שבחר לשלב אמירות קשות כלפי התובע אודות שימושו בסמים ואף הגדיל לעשות וציין כי לא רצה לציין זאת במכתב הפיטורים על מנת שלא לפגוע מעבר לצורך בתובע, וכדי להציג עצמו כמעסיק הגון, אולם אין במצג זה כדי לשכנענו כי הנתבע אולץ להגיד דברים שלא התכוון לומר.

] התובע העיד בחקירתו הנגדית כי מעולם לא השתמש בסמים וכי הנושא הומצא על ידי הנתבע בכדי שיבטל את התביעה שהגיש נגדו בגין סיום העסקתו[footnoteRef:30].

כללו של דבר, שוכנענו כי הנתבע פירסם לשון הרע, באומרו על התובע כי השתמש בסמים, עניין שלא הוכח בפנינו.

...

סיכומו של דבר אנו סבורים כי בנסיבות המקרה יש להעמיד את הפיצוי לאחר הכפלתו על סך של 30,000 ₪.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך 30,000 ₪.

לאור תוצאת פסק דין זה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

ביום 06.12.12, הגיש התובע תובענה נוספת - סע"ש 13089-12-12, כנגד אותם נתבעים, בגדרה עתר לזכויות שונות בקשר לסיום עבודתו, לרבות פצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, ועוד (להלן: "התביעה השנייה").

[footnoteRef:67] בתצהירו התובע העיד, כי שימש כנהג הובלה "על משאית סמי טריילר". הנתבעים לא ניסו לערער עדות זו. הנתבעים אף טענו בעצמם, כי ההובלות עבור משקיהם החקלאיים בוצעו על גבי משאית.

יפים לענייננו דברינו אלו שנאמרו במקום אחר: "הרושם הוא, כי נעשה ניסיון שיטתי מצד הנתבעת, על גבי עשרות רבות של עמודים, לשבץ באופן מלאכותי כימעט כל צעד ושעל של התובע במהלך תקופת העבודה ולאחריה, בתוך עילה משפטית כלשהיא לחובתו - והדברים נחזים ככפיית הר כגיגית. כפי שקבע בית דין זה במקום אחר: 'הגשת תביעות מן הסוג הזה, מהוה אחד הגורמים לעומס הבלתי נסבל המוטל על כתפי מערכת המשפט, ולפגיעה בטיב השרות של הבאים בשעריה.'. יש לומר כי הגשת תביעות (או תביעות שכנגד) כצעד טאקטי על ידי מעסיק, תוך שימוש בכוחו ומשאביו העדיפים – כפי שהתרשם בית הדין שארע בעניינינו – יש לה השפעה שלילית על זכות הגישה של עובדים לערכאות, ודברים אלה יפים ביתר תוקף כשעסקינן בתביעות בהקף דנן..."[footnoteRef:117] [117: תע"א (נצ') 3098-09 אופיר – צ'אם מוצרי מזון (ישראל) בע"מ (23.12.15), בסעיף 56 לפסק הדין] התביעה לפצוי בשל לשון הרע טענות הצדדים התובעים שכנגד טענו כי הנתבע שכנגד הוציא את דיבתם רעה, במטרה לגרום נזק לשמם הטוב, ומתוך כוונה כי הדבר לגרום לפיטוריו.

...

סוף דבר התביעות מתקבלות בחלקן.

התביעה שכנגד נדחית כליל.

לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעים 1 – 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים, וזאת תוך 30 ימים מיום שיקבלו לידיהם פסק דין זה: הפרשי שכר ודמי מחלה – 1) בסך של 3,697 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כחוק, מיום 01.08.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ביום 27.5.15 היתקשר אליו מר קובי ברנס, לקוח של מרכז השחייה והספורט ומסר לו כי הנתבע אמר לו "שלארז (התובע) יש התקפות זעם והוא תחת השפעת סמים", וכי הוא (התובע) גנב שעות עבודה ו"עשה קומבינות" במהלך תקופת העבודה (סע' 17 לתצהיר התובע).

עוד טוען התובע, כי ביום 11.6.15 היתקשר אליו מר אשר הולנדר, עובד נוסף של מרכז הספורט, ומסר כי הופצו על התובע שמועות כי פוטר, מאחר והעביר אימונים פרטיים (סע' 18 לתצהיר התובע).

] (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, 'נושא משרה' – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים; אין חולק כי הנתבע היה הממונה הישיר של התובע, ולכן יש לראותו כ"נושא משרה", בהתאם לסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה.

...

כללו של דבר: אני קובע כי לבית הדין מוקנית הסמכות העניינית לדון בתביעה, בעילה של "לשון הרע", והטענה שיש לדחותה על הסף – תידחה.

בהמשך לאותו אירוע, שוכנעתי כי הנתבע אכן שוחח עם אי אילו עובדים נוספים וסיפר להם כי התובע נחשד בגניבה ממשרדו (סע' 26-31 לתצהיר הנתבע), אך לדידי, עשה כן בתום לב לאור הנסיבות, וללא כוונה של ביזוי ועלבון, גם אם הדבר גרם לתובע אי נוחות רבה, וגם אם עשה כן בלשון בוטה משהו.

עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, אני מקבל את הסברה כי דברים אלה נאמרו ע"י הנתבע בתום לב, לאור הנסיבות שנוצרו ומבלי שהיתה כוונה של ביזוי ועלבון, גם אם הדבר גרם לתובע עוול.

בית הדין הארצי סיכם את עקרי ההלכות הנוגעות למהותה ולתכליתה של הזכות לשימוע כדלקמן: "מכוח עקרונות היסוד של השיטה המשפטית, כללי הצדק הטבעי וזכותו של העובד לכבוד מוקנית לעובד זכות הטיעון בטרם יקבל המעסיק החלטה בעיניינו, בין אם מדובר בהחלטה על סיום קשר העבודה ובין אם מדובר בהחלטה אחרת בנוגע לעבודתו. זכותו הראשונית של העובד היא לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעיניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. תכליתה של זכות הטיעון להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להפגע מן ההחלטה. זכות זו אכן מגבילה במידה מסוימת את הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק, אולם כאמור היא מתחייבת מעקרונות היסוד של השיטה ומחובת המעסיק להפעיל את הפררוגטיבה הניהולית שלו בתום לב ובהגינות, תוך שמירה על כבוד האדם של העובד." עע (ארצי) 47271-06-18‏ ‏התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ - סמי הפוטה‏, מיום 5.7.20.

על פרשנותו ודרך יישומו של חוק איסור לשון הרע בנסיבות של יחסי עבודה נקבע: "מקום העבודה הוא מקום חי ותוסס, שיש חשיבות להבטיח בו שיח פתוח, ללא חשש או מיגבלות, ותוך עידודם של שקיפות, שתוף וגילוי מירביים (ודוגמא טובה לכך היא חובת השימוע; .... חלק מכך נוגע גם לזכותו, וחובתו, של ממונה להעיר לעובדיו הערות ולהעביר ביקורת על דרך תיפקודם, כחלק אינטגרלי מניהול תקין של כוח אדם וכאנטרס מרכזי הן של העובדים והן של המעסיק ... מעסיק אמור לפיכך לבצע לעובדיו הערכות תקופתיות, למסור להם אינפורמאציה רלוואנטית, לנקוט כנגדם בהליכי בירור ומשמעת וליתן בגינם המלצות, מבלי שתתלווה לכך עננה של חשש מתמיד מתביעות משפטיות.

דליפת המידע על פיטורי התובעת בין עובדי הנתבעת ומחוץ לנתבעת התובעת הצהירה בעיניין זה: "מעבר לפיטורי הקשים והכואבים לכשעצמם, נפגע שמי הטוב בקרב עובדים ומנהלים בתחום התעופה, לאחר שנודע להם על פיטוריי ועל החשדות שהעלה הנתבעת כלפיי ושבגינם פוטרתי". למעט אמירות כלליות, התובעת לא פירטה בכתב התביעה או בתצהיר אף מקרה קונקריטי שבו נאמרו דברים העולים כדי לשון הרע כנגדה.

...

סוף דבר התביעה כנגד נתבעת 1 מתקבלת בחלקה.

התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.

בשים לה להליכים בתיק, להגשת תביעה בעילת לשון הרע שנדחתה וכן להגשת התביעה נגד נתבע 2, ללא הצדקה, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

בשיחה זו, כך נטען, הוציאה הנתבעת דיבתה של התובעת, תוך שהיא מציגה לממונה מסמכים ואסמכתאות כוזבות ומבישות שלפיהן התובעת מנהלת מערכת יחסים בלתי ראויה עם עובד זוטר בחברה וכן צורכת סמים בזמן ובמקום העבודה.

התובעת טענה כי פירסום לשון הרע על ידי הנתבעת נעשה במטרה להשפילה, לגרום לפיטוריה ולפגוע במשלח ידה.

דיון והכרעה סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי לבית דין אזורי לעבודה תהא סמכות לידון, בין היתר, בתביעה כדלקמן: (1ד) בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים; כלומר, בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע, המתבררות בין צדדים שיש ביניהם יחסי עבודה כמפורט בסעיף ואשר יש להן קשר ליחסי עבודה, הסמכות העניינית הייחודית מסורה לבית הדין האיזורי לעבודה.

...

על כן, בית המשפט קבע כי במצבים מעין אלה, על רקע סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה (המוגבלת רק לעניינים המפורשים בחוק בית הדין לעבודה), אין מנוס מפיצול הדיון, כך שעילות התביעות שבסמכות בית הדין לעבודה יתבררו בבית הדין לעבודה ואילו יתר העילות יתבררו בבית המשפט האזרחי.

לסיכום הדברים, טענות התובעת לעניין עוולת לשון הרע דינן להתברר בבית הדין האזורי לעבודה.