כמו כן, במכתבה ציינה הנתבעת כי: "אין ספק שמרשך נכלל בין הדמויות הבולטות במפעל ההתנחלויות לאורך עשרות שנים. מרשך הוא איש ציבור, בין היתר בהיותו כיום יו"ר ועד מתיישבי השומרון והשמוש בדמותו בסאטירה נילווה למעמד זה, שבו בחר מרשך".
בנוסף, כתבה הנתבעת במכתבה כי המערכון הוא בן מספר דקות ובמסגרתו מופיעה תמונת התובע, ללא ציון שמו, למשך מעט יותר משניה אחת, בלווי כיתוב הומוריסטי-סאטירי שלא ניתן לייחס לו כל משמעות של לשון הרע.
זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע גם כי יש להביא במכלול השיקולים גם את זהותו של הנפגע מן הביטוי – האם מדובר באיש ציבור או באדם פרטי, שכן אישי ציבור נוטלים על עצמם מעצם מעמדם ותפקידם סיכונים הקשורים בהתנכלות לשמם הטוב, והדבר מתחזק ככל שלאותה דמוית ציבורית יש נגישות רבה לתקשורת ואשר נימצאת במרכזו של פולמוס צבורי (פסקה 14 לפסק הדין).
בנסיבות אלה, הכינוי של התובע כ"סבא פוגרום", אשר הופך אותו לדמות ה"אב הרוחני" של שחקני המערכון, אשר להם או למתיישבים צעירים כמותם ("נוער הגבעות") מיוחסות פעולות אלימות מהסוג שנראו במערכון (וזאת גם אם השחקנים עצמם לא מבצעים פעולות אלימות כלשהן במערכון), הוא סביר ואין בו כדי להוות לשון הרע כלפי התובע וזאת כאשר מדובר במערכון סאטירי.
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות בתיק, נחה דעתי כי גם המילה "פוגרום", כחלק מהכינוי "סבא פוגרום" חוסה תחת חופש הביטוי ולא מקימה במקרה דנא עילה לתביעה בגין פרסום לשון הרע.
סוף דבר
אשר על כן, התביעה נדחית, הן בפן הכספי והן למתן צווי העשה.
בהתחשב בתוצאה, בהיקף הכספי של התביעה, במשך ההתדיינות, בהיקף המסמכים והליכי הביניים, וכן בנסיבות העניין, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.
