לטענת המבקשת, המשיבה מטרידה אותה במקום עבודתה, ומכפישה את שמה, תוך שהנה מפזרת טענות לפיהן המבקשת גילתה אלימות כלפי הילדים שבגן, ואף מיתנהלת כנגדה חקירת מישטרה עקב כך.
לטענת המבקשת, המשיבה מאיימת עליה כי תיפגע במקור פרנסתה ובמקום עבודתה, תוך שהיא מתסיסה כ- 300 תושבי השכונה כנגדה בקבוצת הוטסאפ.
ועוד נטען מפי בא כוח המשיבה (בעמ' 2, מול שורה 21-22) כי "כאשר הגב' משתמשת במילה איומים מיד היא מסבירה שהיא מתכוונת שהיא אמרה שהיא לא תהיה גננת יותר, כלומר כל מהות הטענות הן לשון הרע וכלשונה פגיעה בפרטיות".
וכך גם באותו עמוד לפרוטוקול, מול שורה 30 נכתב : "הקפתי בעיגולים את הטענות שלה, אלו טענות של לשון הרע. אין אות אחת שקשורה להטרדה מאיימת".
וכך המשיבה הסבירה את "פרסומיה" בקבוצת הוטסאפ :
"לא היתה שום הטרדה מאיימת לא איימתי עליה, הנכדה שלי היתה אמורה להיות אצלה ב1 לספטמבר. בגינה שמעתי שהסייעת מורחקת ויש כל מיני הטרדות, שמעתי מההורים שאצלה עדיין השנה, שמעתי שאמור להזהר לא ללכת לשם כי הסייעת בחקירה, נבהלתי מזה נורא. אין לי שום דבר נגדה, אני נימצאת במטה מאבק, מישהי נתנה לי קישור ומתמימותי נכנסתי לקבוצה ובאמת מישהי פנתה אלי באופן פרטי ואמרה לי שהוציאה ושאתרחק" (עמ' 2, שורות 34-36 ו-עמ' 3, שורות 1-2).
...
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה וכן בראיות שהצדדים הציגו, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד ובאופן מידתי.
נקבע שם כי: "על פי לשונו של חוק מניעת הטרדה מאיימת ולהשקפתי, במידה מסוימת גם על-פי תכליתו ניתן לכלול בגדר המקרים הבאים בגדרי תכולתו, גם מקרים שבהם בוצעה הטרדה על דרך של פרסומים, לרבות ברשתות החברתיות, ובלבד שיש בהם משום פגיעה של ממש בשלוות חייו של המבקש, בפרטיותו ובשמו הטוב, וכי מתקיים יסוד סביר להניח כי המטריד עלול לשוב ולפגוע בפרטיותו, בשמו הטוב או בשלוות חייו ... דומני כי על מנת שתחצה הטרדה באמצעות פרסומים את גבולם של דיני לשון הרע ותיכנס להיכלו של חוק מניעת הטרדה מאיימת, יש להיווכח כי מדובר בפרסומים רבים חוזרים ונשנים, בתדירות גבוהה כך שהצטברותם ומידת האינטנסיביות שלהם גורמת לפגיעה של ממש ביכולתו של הנפגע לקיים שגרת חיים תקינה". במקרה דנן, סבורני כי התקיימו התנאים למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בהתאם לחוק.
יפים לענייננו דברי כב' השופטת דפנה ברק ארז ברע"א 6861/22 יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרעי פרייס [פורסם בנבו] (31.10.22):
"בית משפט השלום הנחה עצמו לאורן בהגדירו את קו הגבול בין פרסומים הנכנסים לגדרי חוק איסור לשון הרע לבין אלו החוסים תחת החוק למניעת הטרדה מאיימת. אכן, ביטוי הפוגע בשמו הטוב של אדם עשוי להיות רלוונטי במקרים המתאימים הן לחוק איסור לשון הרע והן לחוק למניעת ההטרדה המאיימת. אולם, בעוד שבגדרו של חוק איסור לשון הרע הבחינה המשפטית מתמקדת בתוכנו של הביטוי, על רקע החשש שהוא צפוי לבזות ולהשפיל את האדם הנוגע בדבר בעיני הבריות, החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד בהשפעתו הנמשכת של הביטוי על האדם עצמו, בשל כך שהוא מאיים עליו או פוגע בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו. על רקע האמור, ברי כי בגדרו של חוק זה יש משמעות רבה לכך שהביטוי הוא חוזר ונשנה. כמו כן, וכפי שמעיד עליו שמו – החוק למניעת הטרדה מאיימת ממוקד במניעה עתידית ומכאן חשיבותו. אם כן, אין מקום להנחה שמתחייב "סיווג" חד-חד-ערכי של פרסומים כלשון הרע או כהטרדה מאיימת.
