מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

לשון הרע בפרסום בעיתון: הגנות וזכויות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עיקר טענות הנתבעות בכתב ההגנה התביעה היא תביעת סרק שנועדה לחסום אמירות מותרות ולגיטימיות או לנסות ו"לנקום" באותם יחידים ש"העיזו" להשמיע דעתם בפומבי ולמתוח ביקורת על היתנהלות ה"נפגע", זאת על אף שמדובר בפירסום עתונאי מאוזן והוגן הזוכה להגנה מלאה של הזכות החוקתית לחופש הביטוי ולחופש העיתונות.
לחילופין טוענות הנתבעות כי גם אם ייקבע שהן נושאות באחריות כלפי התובע, יטענו כי עומדות לרשותן הגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") ובכלל זה הגנת אמת הפירסום והגנת תום הלב.
אכן, יש לעיתונאים חיסיון על המקורות שלהם, על מנת שלא יבולע לאותם מקורות וכדי שתהיה זרימה של מידע לעיתונאים ומהם אל הציבור (אם כי ציטוט לכאורי מדברי אחרים אינו מקנה להם הגנה מפני לשון הרע, ככל שהייתה לשון הרע, אם אין הם נכנסים לגדר אחת ההגנות).
...
לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.
התובע ישלם לנתבעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

בדרך-כלל, ההתחשבות בזכות הנפגע, בנושא הפירסום ובתועלתו הציבורית, אינה באה לידי ביטוי בהגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק, כי אם בהוראות החוק האחרות ובכללן ההגנות הקבועות בחוק.
. המשנה לנשיא, כב' השופט שלמה לוין שהצטרף לתוצאה, הסביר את נקודת מבטו שלו ביחס לגובה הפצוי הראוי בגין לשון הרע (פרשת אמר, בעמ' 528, בין האותיות ב-ה): "סבור אני כי הסטאנדרטים שהיו מקובלים עד כה בישראל לשומת הפיצויים בתביעות לשון הרע אינם משקפים את הדין הרצוי, וכי בכפוף לנסיבות הפרטניות של כל מקרה, יש להעלות את רמת הפיצויים במידה ניכרת ביותר... יש בהעלאת הסטאנדרטים הראויים לשומת הפיצויים, כאשר בדיעבד התברר כי אמנם בלשון הרע עסקינן, כדי להעמיד את המפרסמים על הצורך לערוך בדיקה יסודית לפני הפירסום, על מנת להמנע ככל האפשר מלפגוע בשמו הטוב של נושא הפירסום ובפרטיותו. אכן, בכפוף לנסיבות האינדיווידואליות של כל מקרה, צריך שיעור הפיצויים לשקף, מחד, את המשקל הרב שחברתנו נותנת לשמו הטוב של אדם, מאידך, גם את טובת ההנאה היוצאת למפרסם כתוצאה מפירסום סנסציוני, שבדיעבד התגלה כלשון הרע, למען לא ייצא החוטא נשכר". יישום אמות מידה אלו על המקרה הנידון מצדיקות פיצוי מידתי אשר ישקף את האיזון בין הפגיעה בתובע לבין טיב לשון הרע בפירסום, שאינו ברף הגבוה, ובשים לב לעמדת הנתבעים כי ביצעו את עבודתם העיתונאית להביא לידיעת הציבור את המהלכים לאחר הבחירות.
...
לאור השיקולים האמורים אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪.
מכוח סמכותי בסעיף 9 לחוק מצאתי מקום לחייב את המקומון לפרסם ידיעה על מתן פסק הדין, שנוסחה כדלקמן: "במסגרת פס"ד בת"א 33479-03-14 של בית משפט השלום באשקלון מיום 14.7.16, נפסק כי הנתבעים: המקומון השבוע החדש, שלום זרח, ושלום בר אבי, הוציאו לשון הרע על התובע, אלי סגרון וזאת בפרסומים מיום 7.11.13 ו- 19.12.13. בית המשפט פסק כי הנתבעים ישלמו לתובע פיצויים בסך של 25,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪". הפרסום יבוצע תוך 30 ימים.
סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, פיצויים בסך של 25,000 ₪ בגין שני הפרסומים במקומון המהווים לשון הרע.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע כי: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש." סעיף זה תכליתו במתן הגנה למפרסמים אמת אשר יש במידע שלהם תועלת חברתית, זאת על אף שמהפרסום עשוי להפגע שמו הטוב של אדם.
היתנגשות בין זכויות אלה עומדת בבסיס כל הכרעה בטענות להוצאת דיבה על פי חוק איסור לשון הרע.
במאמר מוסגר אציין כי טענתו של הנתבע לפיה הוא זכאי לחסות בצל הגנת העיתונות האחראית בהתאם לקבוע בפרשת ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך (פורסם בנבו, 08.02.2012) - דינה להדחות, שכן הנתבע לא הביא אף ראשית ראיה לכך שהוא עומד בקריטריונים אשר פורטו על ידי כב' השופט פוגלמן בסעיף 29 לפסק דינו.
...
בנסיבות ענייננו שוכנעתי כי כל זמן שעומדת לתובע חזקת החפות, אף לאחר הגשת כתב אישום ובטרם הרשעה בדין, הרי שההגנה על שמו הטוב של התובע מפני ייחוסו כעבריין, גוברת על זכותו של הנתבע לביטוי חופשי.
לאור האמור סבורני, כי הטעמים העומדים ביסוד סעיף 15(4) לחוק אינן מתקיימים בענייננו.
במאמר מוסגר אציין כי טענתו של הנתבע לפיה הוא זכאי לחסות בצל הגנת העיתונות האחראית בהתאם לקבוע בפרשת ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין -אורבך (פורסם בנבו, 08.02.2012) - דינה להידחות, שכן הנתבע לא הביא אף ראשית ראיה לכך שהוא עומד בקריטריונים אשר פורטו על ידי כב' השופט פוגלמן בסעיף 29 לפסק דינו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

גדר המחלוקת: שתי שאלות עומדות להכרעה בתיק זה, האחת – האם המדובר בפירסום של לשון הרע כהגדרתו בחוק, והשניה (רלבאנטית למקרה ותנתן תשובה חיובית לשאלה הראשונה הנ"ל) - האם הנתבעים זכאים להגנות 'אמת בפירסום' ו'תום הלב' הקבועות בחוק.
בדברים הללו שבחר הנתבע לפרסם על גבי דפי העתון, יש משום פירסום לשון הרע על פי החוק, שכן הדברים האלה עלולים להשפיל את התובע בעיני הבריות, ולעשותו מטרה לבוז וללעג מצידם, או לבזותו בשל מעשיו, וכן לפגוע בעיסוקו ומשלח ידו, במיוחד לאור העובדה שהוא משמש כמתנדב במשטרת ישראל.
...
בנסיבות המקרה דנן וחרף העובדה כי בכותרת הכתב ביקשו הנתבעים להותיר להכרעת הקורא את מידת תקינות פועלו של התובע, הרי מקריאת הכתבה כולה ניתן להתרשם כי הנתבעים הובילו את הקוראים אט אט אל המסקנה אותה ביקשו כי ציבור הקוראים יסיק.
בנסיבות המקרה דנן, ובלוקחי בחשבון את מכלול השיקולים, מכאן ומכאן, שוכנעתי כי מגיע לתובע פיצוי מן הנתבעים, בגין פרסום לשון הרע, בסך של 25,000 ₪.
סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 25,000 ש"ח. בנוסף לסך האמור ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע את הוצאות המשפט בסך 2,500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

קולעות לעניין זה קביעותיו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 214/89 אבנרי ואח' נ' שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840 (להלן: "פסק דין אבנרי"), בעמ' 861: "המחוקק לא הכיר בזכות מוחלטת לשם טוב, תהיינה נסיבות הפירסום אשר תהיינה. בדומה, הוא לא הכיר בזכות מוחלטת לחופש הביטוי, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. המחוקק איזן בין החופשים, תוך שקבע זכויות יחסיות, בהן מוותרת הזכות האחת לרעותה, תוך יצירת איזון עדין בין ערכי היסוד המתנגשים". הינה כי כן, חוק איסור לשון הרע, מבטא, בין היתר ובעיקר, איזון בין זכותו של אדם לשם טוב לבין חופש הביטוי.
הגנת "העיתונות האחראית" לטענת הנתבע, גם אם יש בפרסומים משום לשון הרע, הרי שעומדות לו ההגנות של "אמת הפירסום", שיסודה בסעיף 14 לחוק, ושל "העיתונות האחראית", שיסודה בסעיף 15(2) לחוק, כפי שהוגדרה בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (פורסם בנבו, מיום 18.9.2014) (להלן: "דיון נוסף אילנה דיין").
...
משהגעתי למסקנה לפיה עומדת לנתבע הגנת "עיתונות אחראית" לא מצאתי לדון בשאלה האם מתקיימת הגנת אמת הפרסום.
לפיכך הנני דוחה את התביעה גם לאור מסקנתי לפיה הנתבע הוכיח כי הוא זכאי להגנה של "עיתונות אחראית" בעניין הפרסומים נשוא התביעה.
הנתבעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך 45,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו