לשון הרע בעקבות ייצוג בהליכי גירושין

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 19.4.21 בת.א 3800-03-19, שניתן ע"י כב' השופטת ר' טיקטין עדולם, בו חויב המבקש לשלם פיצוי למשיב בגין לשון הרע בסך של 50,000 ש"ח. המשיב, עו"ד במקצועו, ייצג את אשת המבקש בהליכי הגירושין ובהסתעפויותיהם בערכאות השונות (בית המשפט לעינייני מישפחה, בית הדין הרבני ולשכת ההוצאה לפועל).

...

לאחר שעיינתי בפסק הדין נראה, כי לכאורה אין בסיכויי הערעור להטות הכף לטובת המבקש, שאף לא טרח לפרטם.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסכום של 2,000 ש"ח להיום.

בכתב התביעה טען המשיב – התובע ששילם למבקשת 1 – נתבעת 1 (להלן: "המבקשת") שכר טירחה בסך 150,000 ₪ במזומן לאחר שנקשר ביניהם בשנת 2015 הסכם שכ"ט בע"פ עבור ייצוגו בהליך גירושין בביהמ"ש לעינייני מישפחה ובבית הדין הרבני.

הסעדים שהתבקשו מפורטים בסעיף 5 לכתב התביעה שכנגד: פיצוי בסך 100,000 ₪ לכל אחד מהמבקשים בגין לשון הרע.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה.

בקשת רשות הערעור שלפני מבוססת על טענה לפיה המשיב לכאורה ויתר על הסעד המבוקש בסעיף 4 (א) לכתב התביעה נוכח דבריו לפרוטוקול הדיון ביום 4.7.22: " לשאלת ביהמ"ש, האם אני מוכן לצמצם את התביעה כך שהתביעה בגין השבת שכ"ט תעמוד על 50,000 ₪, שהוא הסכום ששולם לפי הנטען לעוה"ד שהחליף את הנתבעת בייצוג, חלף הטענה להחזר של 200,000 ₪, אני משיב שאני מקבל את הצעת ביהמ"ש, ורכיבים אלו של התביעה שבסעיף 4 א-ב יחד יועמדו על סך 50,000 ₪". הטענה דלעיל עליה מבססים המבקשים את בבקשת רשות שלפני כלל לא עלתה בפני בימ"ש קמא.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בפניי שתי תביעות שהגישו עוה"ד שרין סולן (להלן: התובעת) ועוה"ד גדלי סולן (להלן: התובע), העובד במשרדה, נגד הנתבע, בהן ביקשו שני התובעים לחייב את הנתבע לפצותם מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: החוק), בגין פירסום שפרסם הנתבע בעמוד העיסקי של כל אחד משני התובעים במנוע החיפוש "גוגל". רקע וטענות הצדדים אין חולק, כי משרדה של התובעת מייצג את ד' כ', אישתו של הנתבע (להלן: ד') בהליך גירושין המתנהל בין השניים בבית המשפט לעינייני מישפחה ובבית הדין הרבני.

...

סיכומו של דבר: אינני מוצאת כי הבעת ביקורת לגיטימית בעמוד העסקי של התובעת עולה כדי לשון הרע; אינני מוצאת כי רק ללקוחותיה שמורה הזכות להביע דעה בעמוד עסקי זה, אלא גם למי שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלותה, כגון בעל דין שכנגד; מכאן שאין מתקיימים היסודות לחיובו של הנתבע על פי החוק.

מכל האמור לעיל עולה, כי אין לחייב את הנתבע מכוח החוק.

דין התביעות להידחות, איפוא.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות הנני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו לבימ"ש קמא שתי תביעות נגד המשיב מכוח החוק, בגין פירסום שפירסם בעמוד העיסקי של כל אחד משני המבקשים במנוח החיפוש "גוגל". כפי שנקבע במסגרת פסק הדין של בימ"ש קמא, אין חולק כי משרדה של המבקשת מייצג את ד', אישתו של המשיב, בהליך גירושין המתנהל בין השניים בביהמ"ש לעינייני מישפחה ובבית הדין הרבני.

כן נקבע כי יפים דברים אלו גם ביחס לעמוד העיסקי של המבקש, אשר הופיע לחלק מהדיונים בהליך המשפטי מול ד' כמייצגה ולכן היה באפשרותו של המשיב להתרשם באופן ישיר גם מהתנהלותו והוא היה זכאי להביע דיעה לגבי היתנהלות זו בעמוד העיסקי של המבקש, בנפרד ובמקביל להבעת הדיעה בעמוד העיסקי של המבקשת.

באשר לשלב השני קבע בימ"ש קמא כי במקרה זה דרוג בית עסק בכוכב אחד מתוך חמישה ללא צירוף מלל כלשהוא אינו מהוה לשון הרע ומדובר בהבעת דיעה לגיטימית של מי שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות המבקשים כמייצגים בהליך משפטי לו היה צד ישיר.

...

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בחיפה (כב' השופטת טלי מירום) שניתן במסגרת ת"ק 66926-05-22 + ת"ק 67027-05-22 ביום 01.09.22, ובמסגרתו נדחו תביעותיהם של המבקשים נגד המשיב, במסגרתן ביקשו לחייב את המשיב לפצותם מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בגין פרסום שפרסם המשיב בעמוד העסקי של כל אחד משני המבקשים במנוע החיפוש "גוגל". בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

אמנם בענייננו אין מדובר בישיבה פומבית, אלא דיון שהתקיים מן הסתם בדלתיים סגורות, אך כפי שציין גם בימ"ש קמא, מכיוון שאין מדובר בפרסום המתייחס לתוכן הדיונים, אלא בדירוג כוכב בלבד, סבורני כי הגנה זו חלה גם בענייננו.

על כן, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

התובע, עו"ד שרלי פז (להלן – התובע), מייצג בהליכי גירושין את הגברת אסתר נוח.

אני פשוט נעלב" (ההדגשה במקור) בכתב התביעה מפנה התובע לביטויים שונים בפיסקה זו, המתייחסים אליו, ואשר לטענתו יש בהם משום לשון הרע: "עו"ד דרג ז'", "גס רוח", "משחק בקאקי", "חסר יושרה", "העלמת 'רכוש האימא'", "ספק אם יודע לעשות את העבודה המשפטית", "איפה בדיוק הוא למד משפטים? הייתכן שמספר הגירושין לחובבים שנתתי לך במתנה", "ולבחור 'קילר אמיתי'...

על הראציונאל של הגנה זו נאמר, כי "מצד אחד קיים אינטרס ציבורי חשוב בכך שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה. מכיוון שהליכים משפטיים הם מטבעם זירה לעימות מילולי, הכרוך לרוב בהתבטאויות שיש בהן לשון הרע, מפורשת או משתמעת, הרי שהחשש מפני תביעה בגין פירסום שנעשה בהליך משפטי עלול לפגוע באפשרות הניהול התקין של ההליכים. כמו כן, התרת הגשה של תביעות לשון הרע בגין התבטאויות שנעשו במהלך הליכים משפטיים, עלולה לאפשר ל'מתדיינים תאבי משפט' להפוך כל התבטאות במשפט בו היו מעורבים לעילה למשפט נוסף ובכך ליצור שרשרת בלתי נפסקת של התדיינויות." (שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז – 1997, בעמוד 197).

...

(א) מסקנה זו נתמכת על ידי שני שיקולים נוספים.

כעולה מדברי לעיל, אני סבור כי המקרה שבפניי אינו מקרה גבולי לעניין זה. התוצאה התביעה נדחית, נוכח קיומה של הגנה לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

בנסיבות העניין, ובהן תוצאת החלטתי, השלב הדיוני המוקדם בו ניתן פסק דיני, טיב הביטויים שהופנו כלפי התובע, ונכונות הנתבע להיתנצל עליהם, ישלם התובע לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ₪, בצרוף מע"מ כדין.