כך, עוד באותו היום בו נשלח המכתב שיכול להוביל לפיטורי הנתבעת מתפקידה, פירסמה הנתבעת מכתב המופנה אל התובע ובו נכתב, בין היתר: "השתמשת בכוחניות ואיומים שאתה הפעלת ומפעיל נגדי בנגוד לנהלים" וכן "המכתב מדבר בעד עצמו והוא מגיע בהמשך לכל ההתנהלות והפרוטוקול שהוצאתי וכל הדברים הלא חוקיים שעושה מנכל הערייה חיים סופר".
התובע טוען כי אמירות מתוך המכתב שהפנתה הנתבעת לתובע פורסמו במקומון "אשקלון 10" בכתבה שכותרתה "ד"ר ריקי שי: חיים סופר מאיים ומסלף פרוטוקולים", תוך שנכתב בגוף הכתבה כי המכתב החמור בו פנתה הנתבעת לתובע הגיע לידי "אשקלון 10".
הכתבה פורסמה באותו היום, קרי 24.02.2015 (להלן: "הפירסום מיום 24.02.2015").
הנתבעת טוענת כי בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, כאשר הדברים אשר פירסמה הם אמת ויש בהם עניין צבורי, קמה לה ההגנה הקבועה בסעיף זה.
בתצהיר מטעמה טענה הנתבעת כי בהתייחס לפירסום מיום 25.02.2018 הרי שאין מדובר בהוצאת דיבה כאשר מדובר בטענה עובדתית – לפיה התובע לא היה מוסמך לפטר אותה מתפקידה.
במקרה שלפניי אין חולק כי הנתבעת פירסמה את דבריה במובנו של המונח "פירסום" בחוק איסור לשון הרע וזאת בין היתר: במכתב אשר שלחה לתובע והפיצה לאתרי האנטרנט, בראיונות שהעניקה לכתבים, וכן בעמוד הפייסבוק, אשר מיועד לציבור הרחב וכן בראיון לרדיו.
...
לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את טיב הפרסומים, חומרתם, הפגיעה שעלולה להיגרם לתובע, כמו גם את כלל הנסיבות שציינתי לעיל, לחומרא ולקולא, וכן הבאתי בחשבון מקרים דומים והפיצוי שנפסק בהם, אני קובע כי הפיצוי המתאים בתיק זה הוא בסך של 25,000 ₪ עבור הפרסומים כולם.
סיכום
אני פוסק כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.
בנסיבות אלו אני סבור כי למרות זכיית התובע בתיק, יש לקבוע סכום הוצאות מתון.
