לשון הרע בכתבי טענות כנגד עורך דין

על פי חוק העונשין, "גנב" הוא מי "שנוטל ונושא דבר הניתן להגנב, בלי הסכמת הבעל, במירמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע". סבורתני כי האשמת עורך דין בעבירה פלילית כדוגמת גניבה, הונאה, נוכלות ומילים מעין אלו אותן הטיחה הנתבעת כלפי התובע בכל שלושת הפרסומים, מהוה לשון הרע בצורה מובהקת, ברורה וברף גבוה, בשל פגיעה ישירה ומכוונת ביושרה של עורך הדין וכפועל יוצא באמון שיש לייחס לו ולפועלו, שהנם בלב ליבו של עיסוק עריכת הדין על כל הנפקות הנגזרת מכך על יחסי עו"ד-לקוח.

במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך, ככל שגורסת הנתבעת כי התובע חב לה כספים מכוח הסכם ביניהם, הסכם שכאמור קיומו כלל לא הוכח, מה מנע מבעדה להגיש נגדו עד היום תביעה כספית להשבת הכספים המגיעים לה לשיטתה? סבורתני כי העדרו של הסכם בין התובע לנתבעת שומט את הקרקע תחת שלל הטענות שעלה כנגד התובע הנטועים עמוק במערכת היחסים שבין התובע כעורך דין לבין שני לקוחותיו כפי שידון בהמשך.

אדרבא, בנגוד לטענת הנתבעת, הרי שבפרסומיה הינה משתמשת במילה "גנב" כדי לתאר פעולה אקטיבית המייחסת לתובע נטילת כספי הלקוחות וכספה שלה בצורה מכוונת ובנגוד לדין, דברים שעולים בצורה מפורשת בכתבי הטענות שהגישה בהליך זה. כך למשל, בסעיף 6 בכתב ההגנה טוענת הנתבעת: "אולם עו"ד גריסרו לא רק שלא חדל לטפל, אלא אף סגר תביעה בהסכם פשרה לאחר ששוחרר מייצוג , ונטל את מלוא הכסף לכיסו באופן שמאמת באופן חד משמעי את אמירות הגב' חן כלפיו". (ההדגשה אינה במקור).

...

לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי הנתבעת כשלה מלהוכיח את הגנת "אמת הפרסום" המנויה בסעיף 14 לחוק כאשר שלל הטענות הקשות שהטיחה בפניו של התובע המהוות לשון הרע בהתאם לקביעה לעיל, מתבררות כמשוללות כל אחיזה במציאות העובדתית.

לטעמי, עסקינן בפרסומים מכפישים ופוגעניים ברף גבוה, קל וחומר לאור מקצועו של התובע והפורום בו נאמרו, ואינני מקבלת טענתה של הנתבעת כי מדובר "בהבעת דעה" לגיטימית או סובייקטיבית.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 42,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ואגרה וכן כל הוצאות המשפט בהן נשא התובע במסגרת ניהול הליך זה, לרבות הוצאות שכר בטלת שני עדי התביעה בסך 2,000 ₪ כפי שנפסקו במעמד הדיון.

האם עומדת עילת תביעה בלשון הרע, לאדם אשר מסוכסך עם אחר, כנגד עורך דינו של אותו אחר, בגין ייעוץ משפטי שנתן עורך הדין ללקוחו, אותו אחר, במסגרתו ייעץ ללקוחו כי היתנהלותו של אותו אדם כלפיו הינה שלא כדין והאם עומדת עילה כאמור, כשדברי עורך הדין נאמרו למי שטרם שכר שירותיו ובקש תחילה לשמוע את חוות דעתו, בטרם יחליט האם להיות מיוצג על ידו? אלה השאלות העקרוניות שעומדות לדיון במסגרת פסק דיני זה, הניתן בעטיה של בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.

בבית המשפט השלום בת"א (הרצ') 35772-08-18 משה אביר נ' ליאב עמר (פורסם בנבו, 30.6.20) נקבע: "מטרתו ותכליתו של סעיף חיסיון זה הנה לאפשר לעורך הדין להתבטא באופן חופשי בשיחה עם הלקוח שלו... לא מצאתי מקום להבחין לצורך החסינות בין הסיפור שמספר הלקוח לעורך דינו לסיפור שמספר עורך הדין ללקוח, ולטעמי כלל השיחה בין הלקוח לעורך הדין, כאשר זו נעשית במסגרת הליך משפטי, למשל לצורך ניסוח כתבי טענות או תצהירי עדות ראשית, חוסה תחת החיסיון של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

...

לסיכום, לתובעים לא עומדת עילה בלשון הרע נגד הנתבעים, משום שלזכות הנתבעים עומדת במקרה דנא החומה הבצורה של הגנת סעיף 13(5) לחוק.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נדחית על הסף.

בהתחשב מחד גיסא, בתוצאה ובסכום התביעה הגבוה והעובדה שלא היה מקום מלכתחילה להגשת התביעה, ומאידך גיסא, בהתחשב בכך שהתביעה מסתיימת כבר עתה, בשלב מוקדם, ישלמו התובעים לנתבעים שכר טרחת עו"ד ריאלי וסביר, בסך של 30,000 ₪, עבור ההליכים שהתקיימו עד כה. ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ב, 22 דצמבר 2021.

בחנתי את כתבי הטענות ואת תצהיר העדות של הנתבע על נספחיו, ולהלן החלטתי; עניינה של התביעה הוא בטענת התובעים כי תגובה שפורסמה ביום 10.1.2020 בעתון "ידיעות ירושלים" מהוה פירסום לשון הרע של הנתבעים.

הנתבע טוען בכתב ההגנה כי הגשת התביעה נגדו מהוה חלק מהתנהלות פסולה של התובע כלפי עורכי הדין של אטרי והוגשה רק בגל ייצוגו.

...

התובע ממשיך וטוען בכתב התביעה כי תלונת הנתבעת ללישכת עורכי הדין נגנזה כשם שנגנזה גם התלונה שהגישה למשטרת ישראל .

לטעון נגד עורך דין כי זייף חתימתו של לקוח – זוהי לשון הרע .

...

א.אני קובע על בסיס כל האמור לעיל כי הנתבעת הגישה נגד התובע שתי תלונות סרק שתוכנן אינו אמת.

לטעון נגד עורך דין כי בגלל רשלנותו ניתן פסק דין בהעדר נגד הלקוח שלו שעה שמעולם לא ניתן פסק דין כזה – זוהי לשון סעד: לאור האמור – אני מחייב את הנתבעת לשם לתובע סך של 15,000 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪.

התובע ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 2,000 ₪.

בהתייחס לעו"ד קצב, הובהר כי אין לו כל קרבה משפחתית לתובעת וכי מעולם לא פנה "לגורמים שונים", "רשויות", ו"כלי תיקשורת", כך שהטענה כי יצא למסע הכפשה או מסע נקמה הנה לשון הרע במסווה של כתבי טענות כנגדו.

ודוק, בית המשפט יפעיל סמכותו למינוי או החלפה של ב"כ מייצגים בהנתן קיומן של נסיבות מיוחדות, לפיהן ב"כ המייצגים אינם מנהלים את ההליך ביעילות, אינם שומרים על עניינם של חברי הקבוצה מפני רצונם של מייצגים להביא לסיומה המוקדם של התובענה, וככל שסבר בית המשפט כי החלפת ב"כ המייצגים תגן על הייצוג הראוי של הקבוצה [וראו: אריאל פלביאן "מינוי והחלפה של עורך דין על ידי בית המשפט במסגרת תובענה ייצוגית" דין ודברים ט 331 (2016)].

...

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הבקשה לגופה, אך לא לסלקה על הסף.

סוף דבר – הבקשה נדחית – הנתבעת תשא בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח מהיום.

המזכירות תואיל לדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.