התביעה נדחתה, הן לגופו של עניין, בשאלה אם יש ברכיב הרלוואנטי של הכתבה משום לשון הרע מבלי שמתקיימת הגנה, והן לאחר קביעה כי המשיב נקט בשלשה הליכים מקבילים בחוסר תום לב. נקבע עוד בבית המשפט לתביעות קטנות (על ידי השופט אור אדם, סגן הנשיאה), כי תביעת המבקש היא בבחינת "תביעת השתקה" שהוגשה נגד העיתונאי.
ראשית, משום שלא נתן משקל לאימרות כזב (לשיטת המבקש) בכתב ההגנה בעדות העורך ובעדות המשיב; נטען כי המשיב לא הביא כל אסמכתא להוכיח את טענתו לפיה "אמת דברתי"; נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא הבחין בין הבעת עמדה לבין עובדה שנטענה בכתבה; נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי הכתבה בכללותה מאוזנת, מדובר באמירת לואי ואין לקבל תביעות מסוג זה בשל חשיבות חופש הביטוי; עוד נטען שפירוק התביעה למרכיביו אינו פוגע ביעילות.
בית המשפט לתביעות קטנות דחה הטענה כי יש בדברים משום לשון הרע בנימוק קצת אחר, כאמור, ואף בו איני מוצא שגיאה.
...
דיון
לאחר עיון, אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, הן משום שלא מצאתי כי התוצאה של בית המשפט לתביעות קטנות שגויה לגופו של עניין, והן משום שלא די בשגיאה רגילה כדי להביא למתן רשות ערעור על בית המשפט לתביעות קטנות.
נוכח כל האמור, אין מקום ליתן רשות ערעור.
הבקשה נדחית.
