לשון הרע בהתכתבות בין עורכי דין

הביטוי בו בחר התובע לעשות שימוש: "עו"ד שיגיש תביעות בעיניין ביוב", אינו בא בגדר לשון הרע.

גם כוונה להגיש תלונה ללישכת עורכי הדין או להגיש תביעה בבית המשפט אינה מקימה עילת תביעה.

מההתכתבות בין הצדדים ניתן להסיק שמדובר אך בשיח לא מכבד, לא בקביעה של עובדה ביחס לתובע, והאדם הסביר – ובכלל זה מכותבים נוספים – לא היו עשויים להסיק אחרת.

...

כאמור, איני סבור שניתן להגיע למסקנה אחרת זולת מסקנה אחת, לפיה מדובר בהתבטאויות בין צדדים יריבים שגלשו לשיח לא מכבד.

על כן, התביעה נדחית; התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובע בשיעור של 600 ₪.

בישיבה שנערכה ביום 3.10.2017 העידה גב' איטה גולדברג, חברת דירקטוריון החברה, במהלך עדותה הוגשו מכתב שכתבה העדה בשנת 1990 (נ/7), מכתבים התכתבויות בין עורכי דין מהתאריכים 19.8.2012 ו – 25.8.1992 (נ/8 ו – נ/9) ופרוטוקול הנהלת החברה מיום 1.5.2011 (נ/10).

לדעתי, מי שחוזר על האשמות חמורות, במספר אירועים נפרדים, חוזר וטוען כי בידו הוכחות כתובות להאשמות אלה, אך אינו מציג אותן ואינו פועל בדרך כלשהיא לברר אמתותן, אינו יכול להיות מוחזק כמי שפועל בתום לב. הכוונה לפגוע וחומרת הדברים: טענה מרכזית נוספת בפי הנאשם היא כי לאור ההלכה לפיה דרך המלך במקרה של לשון הרע היא ההליך האזרחי המקרה דנן אינו אותו מקרה נדיר המצדיק הליך פלילי.

...

סבורני כי לכל היותר ניתן יהיה לשקול את הדברים כשיקול לעונש בבוא המועד.

סיכומו של דבר: לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא כי הנאשם ביצע את המעשה המיוחס לו, דהיינו פרסום המהווה עבירה על פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.

עם זאת, בהתחשב במהות העניין, באופיו של ההליך, בגילו של הנאשם ובכלל העובדות כפי שעלו בפניי בתיק זה, הרי בטרם ארשיע את הנאשם סבורני כי יהיה זה נכון לקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, לרבות תוך התייחסות לשאלת ההרשעה.

התובע העיד (עמ' 4 ש' 19-21) כי עו"ד מלך מלווה אותו הרבה שנים, ולדידו הדברים שנכתבו בהתראה הנוספת עלו לצורכי מו"מ בהתכתבות בין עורכי דין שמכירים אחד את השני, וכי הוא מעולם לא היתנגד כי עורכי הדין מטעמו יגיעו לפשרות.

בעיניין זה פסקה כב' השופטת ד' ברק-ארז בע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד **** (14.3.16), פסקה 7: "חשוב שבית המשפט ייתן את דעתו, בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, לשאלה האם תביעת לשון הרע שבפניו היא תביעה שמטרתה היא אך הגנה על השם הטוב או גם אמצעי להרתעה ולהפחדה מצידו של מי שיש לו נגישות עדיפה למשאבי משפט." עניין זה לא הוכח בפניי, אך ניתן להניח ברמה גבוהה של סבירות, ולו על סמך מבחני ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים, כי סרוב הנתבע להצעת הפשרה וקבלת הערר שהגיש, גרמה לנתבע או לחברה הקבלנית הוצאה כספית משמעותית, אשר הייתה נמנעת כולה או לכל הפחות ברובה.

...

אמנם אין זו תביעת השתקה כהגדרתה המקובלת, אולם נוכח האמור בהתראה הנוספת, אני סבור כי הגשתה וניהול ההליך בעניינה, הוא ביטוי לשימוש לרעה בהליכי משפט, כמעין "נקמה" על כך שהנתבע לא הסכים להתפשר עם התובע.

סוף דבר התביעה נדחית.

סה"כ ישלם התובע לנתבע סך של 17,000 ₪.

(במאמר מוסגר אציין, כי לא נעלמה ממני ההתכתבות בין התובע והנתבע הנוגעת להתנהלות בהליך גולן (וראו בנספחים 7 ו – 8 לכתב ההגנה מטעם הנתבע), אומנם אין הדבר נצרך לענייננו, וגם מדובר בהתכתבות פרטית שבין עורך דין ללקוחו; עם זאת, מוטב לו היו הדברים מנוסחים באופן זהיר ומכבד יותר, את התובע כעורך דין כמו גם את בית המשפט שדן בהליך).

אולם אם נתייחס לכל אמירה הנאמרת במסגרת סיכסוך שבין עורך דין ללקוחו כמצדיקה פיצוי בגין לשון הרע, הרי שיימצאו בתי המשפט מוצפים בתביעות סרק, אשר בינן לבין מציאות החיים במדינה (שלצערנו אינה בעלת אותו סף רגישות) אין כל התאמה.

...

בהעדר ראיה בדבר השכר הראוי שיש לפסוק בגין משלוח מכתב התראה בהליך כמו הליך גפן, אין לי אלא לקבוע כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכחת השכר הראוי, ועל כן יש לדחות את תביעתם בכל הנוגע לתשלום שכר הטרחה בהליך גפן.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי.

התביעה שכנגד נדחית.

ביחס לפירסום השלישי – מדובר בהתכתבות חסויה בין הנתבע לבין עורך דינו, שהגיעה לידי התובע שלא כדין (על ידי הסגת גבול של מירי לדירת הנתבע ופריצה שלה ושל התובע למחשבו; ארוע בעקבותיו הוצא נגד מירי צו הרחקה).

רק שתבינו לאן הכסף שלנו הולך והזמן היקר של שנינו ומה הוללה לעצמה הגברת מירי בנודיז , ראו מכתבים בין עורכי הדין, עומר נגד אלון, אלון נגד עומר, באם אימא הייתה חותמת על דו"ח 2018 ההינו מקבלים לפחות 150 אלף שקל לפי רו"ח של החברות , סכום זה היה משמש לסגירת המינוס בבנק וכן היה באפשרותינו לעזור לכם יותר ממה שאפשר אני עושה הכל לנסות להסתכל במרחב של כולם, שנרגיש קצת טוב ונוח , לאור המצב שאנו שרוים לא מעט זמן היא בחרה בדרך הלא מקובלת , לא מתפקדת בכלל ,אדון עומר הפך אותה *לגוש בשר מוטציה סוג של מומיה* לצערנו הרב , איפה מירי החזקה שיודעת לעמוד על דעותיה חייה חיי פחד ואימה ליבינו איתה , נאחל לה רק טוב, היא לא בדרך הנכונה והוא יוליך אותה שולל כפי שאמרתי לכם .

באשר לטענה כי הפירסום השלישי הוא חלק מהתכתבות בין הנתבע לעורך-דינו, וככזו חסויה וכזו שהגיע לידי התובע שלא כדין, ועל כן לא יכולה להוות משום פירסום אסור - בת"א (שלום ת"א) 65070-07 דב ארבל נ' יעקב רווח (נבו 07.07.2014) דן בית המשפט בשאלת פירסום לשון הרע בדו"ח חקירה פנימי, שלא נועד להיות מועבר לידי התובע שם ונועד לצרכים הפנימיים של הנתבעים שם, וקבע כי די בכך שהדו"ח נקרא על ידי עובדי הנתבעים שם על מנת להקים "פירסום" כמשמעו בחוק, וכי די בכך שהדו"ח "עשוי היה לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע" (ס' 5 לפסק הדין).

...

לא שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע להרים נטל זה. הפרסום הראשון התייחס, כאמור, לכך שהתובע הוא האחראי "להוצאתה" של מירי מביתה (דהיינו, לפירוק נישואיה עם הנתבע) ולאינטרס כלכלי גרידא בקשר עמה.

לאור המקובץ, יש לבחון את שאלת הסעדים ואת שאלת הפיצוי הראוי לתובע.

נוכח כל המקובץ, ובאיזון שבין האינטרסים והשיקולים שלעיל, אני מקבל את התביעה ביחס לשני הפרסומים הראשונים ודוחה אותה ביחס לשלישי, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪.