כמו כן, הפעילו הנאשמים מערך אתרי אינטרנט ודפי אינטרנט שונים ברשת החברתית "פייסבוק", ובהם פירסמו, בין היתר, תכנים מכפישים ובוטים (חלקם מיניים) ביחס לעובדי ציבור וביחס למתלוננים נוספים; פרטים אישיים של עובדי ציבור, ובהם כתובות מגורים, מספרי טלפון אישיים ופרטי חשבונות בנק; ותמונות אישיות של עובדי ציבור.
נוכח האמור, הואשם העורר, בין היתר, בבצוע עבירות של הטרדה מינית; היתחזות כאדם אחר; פגיעה בפרטיות; עבירות מחשב; העלבת עובד ציבור; לשון הרע; ופרסומים מזיקים.
...
בהחלטתו מיום 18.4.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי "הנחת המוצא ועל כך אין מחלוקת שקיימת תשתית ראייתית לכאורה לכתב האישום". עוד נקבע – בהמשך לטענת העורר לפיה היה ראוי להגיש את כתב האישום בעניינו לבית המשפט השלום – כי "אין לבחון מעשי אדם בגדר עבירה, בחינה מקרוסקופית או שמא בחינה מולקולרית, יש לבחון מעשי אדם על פי המכלול". בית המשפט עמד על חומרת מעשיו של העורר, וקבע כי הגם שמעשיו הסתכמו ב"אמירות מילים", מדובר במילים "הפוגעות באדם כאילו עומד הוא במטווח ונורה על ידי מילים". נוכח כל האמור, הוארך מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת.
אם כן, אני סבור כי תנאי זה, הנדרש לשם הפעלת הסמכות להאריך את מעצרו של העורר במסגרת "מעצר ביניים", מתקיים בנסיבות העניין.
אולם אין בכך, בשלב זה, כדי להפחית מחומרת המעשים המיוחסים לו.
נוכח כל האמור, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להותיר את העורר במעצר מאחורי סורג ובריח, עד להחלטה אחרת.
סופו של דבר; דין הערר להידחות.