אקדים ואומר, שלאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, התרשמתי כי הנתבע (איש עסקים וסוכן מכוניות) והאב (דיין בעברו) היו הצד הפעיל בהכתבת תנאי זכרון הדברים, וזאת למול התובעת, אשה בת 75, ללא כל ניסיון בתחום.
ובהמשך עו"ד פריש נישאל: "שאלתי היא פשוטה, היא סיכמה בזכרון הדברים וגם בתצהיר שלה וגם בהקלטות שמסירת החזקה תהיה עם קבלת המשכנתא ויש סיטואציה כזאת בתיק הזה בזכרון דברים הזה היא תקבל את המשכנתא הוא ייכנס לדירה יקבל חזקה והוא ישלים לה מספר צ'קים. זו הייתה העסקה. ואתה בעריכת החוזה שלך חרגת מהסיכום שלהם הבנת את שאלתי?" ומשיב כי זכרון הדברים מציין כי הוא כפוף לאישור עורך דין וכי הוא אינו יכול להוציא עסקה כזאת "כמו שחברי רומז פה שאולי יחתמו על מסמכים כאילו קיבלו כספים ואחרי זה" (עמוד 14שורות 25-7) ומסביר שוב בהמשך: "עם זה צריך להיתמודד, אני אומר אם קונה לוקח משכנתא הוא צריך להביא את ההון העצמי. לא הביא את ההון העצמי הבנק לא יאשר לו" (עמוד 14 שורות 34-33).
...
מכל האמור לעיל עולה כי התובעת פעלה בהתאם לזכויותיה על פי זיכרון הדברים, העבירה את הטיפול לבאי כוחה, אשר על פי מיטב שיפוטם המקצועי, קבעו שמסירת החזקה תעשה בכפוף לקבלת תשלום מלוא התמורה וכי החתימה על מסמכי המשכנתא תעשה לאחר קבלת כל ההון העצמי.
לא זו בלבד שלא ברור מדוע הבקשה הוגשה רק ביום 20.6.2023 בעוד מהמסמך עולה כי הונפק כבר ביום 27.3.2023, הרי שאין במסמך כל נימוק לסגירת התיק, ועל כן אין במסמך זה כדי להשפיע על החלטתי בעניין זה. עוד אוסיף, כי אין בעובדה שהתלונה במשטרה נסגרה, וללא שפורטה סיבת הסגירה, כדי להעיד שהתנהלות הנתבע הייתה ראויה.
על כן אני מורה על תיקון הטעות בעמודים אלו ובמקום "העדה הגב' ****" ייכתב "העד מר משה פריש".
סוף דבר
התביעה מתקבלת.