לבסוף הורה הבורר כי ככל ולא יגיעו הצדדים להסכמות תוך ארבעה חודשים, יהא כל צד רשאי לפנות לבורר בבקשה למינוי כונס נכסים לשם השלמת הרישום (סעיף 63 לפסק הדין).
לעניין זה ראו פסק דינו של בית המשפט בע"א 6018/03 משה אוליאור נ' מסא א.א. ייזום ונהול נכסים בע"מ (21.1.2007):
"סמכותו של בית המשפט להעניק סעד של מינוי כונס נכסים מעוגנת בתקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר קובעת כי בית המשפט רשאי לעשות כן 'אם הדבר נראה לו צודק ונוח', וזאת בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו. אף שלכאורה מדובר בסעד זמני, על-פי התפתחות הפסיקה ניתן למנות כונס נכסים, בנסיבות מיוחדות, גם כסעד עקרי, קבוע ויחיד (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 559 (מהדורה שמינית, 2005)). בהקשר של חוזי בנייה, קבע בית משפט זה לא אחת כי ניתן להשתמש בסעד האמור כדי לאפשר אכיפתם של חוזים מסוג זה, וכך לסלק את תוצאות הפרתם (ראו לדוגמה: ע"א 846/75 עוניסון - חברה לבנין בע"מ נ' דויטש, פ"ד ל(2) 398, 405-407 (1976); ע"א 540/79 שמואל נ' לויט, פ"ד לו(2) 45, 50 (1982); ע"א 698/89 שילה נ' בארי, פ"ד מז(4) 796, 810 (1993); וכן, קציר, חלק א', בעמ' 483-485). יחד עם זאת, הזכירה הפסיקה כי מדובר בסעד דראסטי, אשר תוצאותיו כלפי בעל הדין המפר חמורות. יפים בהקשר זה דברי הנשיא שמגר בפרשה קודמת:
...
"
ברי כי לעיתים אין מנוס ממינוי כונס נכסים כסעד קבוע, אולם בענייננו לא הניח המבקש את התשתית העובדתית הנדרשת למתן הסעד המבוקש או כי לא ניתן להשיג את תכלית הבקשה באמצעים פחותים.
לא שוכנעתי כי לא ניתן להשיג את תכליתה בקשה על דרך של הידברות, ומכל מקום טענה זו לא הוכחה בפניי.
על מנת לא לחסום את דרכו של המבקש לנקוט בהליך המתאים אני מורה על מחיקת התובענה ולא על דחייתה.