ביום 21.6.16, (במסגרת תיק בל 28094-09-14 בבית דין זה), הכיר המשיב בליקוי שמיעה וטינטון, מהם סבל המערער, כפגיעה בעבודה מיום 24.4.13.
זאת, בין היתר, מן הנימוקים שלהלן:
הועדה הרפואית לעררים היתעלמה מבדיקות שמיעה מקובלות ואובייקטיביות שביצע המערער לאורך השנים במכוני בדיקה מוסכמים ומוכרים, שבדיקותיהם הצביעו על החמרה ממשית בתדירויות הדיבור ועל ליקוי שמיעה בדרגות חומרה שונות לאורך השנים.
המשיב טוען מנגד כי יש לדחות את העירעור, בין היתר, מן הסיבות שלהלן:
המערער, אשר היה מיוצג גם בפני הועדה הרפואית, לא טען בפני הועדה לעררים שיש לקבוע תקופות נכות זמניות, ומשכך יש לדחות את טענותיו לעניין זה.
לא ברור על יסוד מה קבע המערער כי תוצאות בדיקת ה- ABR מצביעות על כך שהוא זכאי לנכות בגובה 45%.
...
טענות הצדדים
לטענת המערער, נפלו מספר פגמים בהחלטת הוועדה לעררים, אשר בעטיים יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו לדיון נוסף בפניה.
לעניין זה ציין המערער, כי אילו המשיב היה מכיר בתביעתו עוד במועד הגשתה (בשנת 2014) ללא בהגשת התובענה בתיק בל 28094-09-14, והיו נקבעים למערער אחוזי נכות בזמן אמת, ובמצב דברים זה תוצאות הבדיקה מ- 2018 היו מובילות את הוועדה למסקנה שחלה החמרה ביחס למצבו בשנת 2013.
המשיב טוען מנגד כי יש לדחות את הערעור, בין היתר, מן הסיבות שלהלן:
המערער, אשר היה מיוצג גם בפני הוועדה הרפואית, לא טען בפני הוועדה לעררים שיש לקבוע תקופות נכות זמניות, ומשכך יש לדחות את טענותיו לעניין זה.
לא ברור על יסוד מה קבע המערער כי תוצאות בדיקת ה- ABR מצביעות על כך שהוא זכאי לנכות בגובה 45%.
דיון והכרעה
לאחר שבית הדין עיין בחומר שבתיק ובטענות הצדדים, בית הדין סבור כי דין הערעור להידחות.
סוף דבר
על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.