ליקוי שמיעה בגלל רעש בעבודה כמקור לפגיעה בעבודה

דיון והכרעה ענייננו בתביעה על החלטת המוסד לביטוח לאומי אשר דחתה את תביעתו של התובע להכיר בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק, כפגיעה בעבודה, בטענה כי במועד תביעתו, התובע לא עמד בתנאי סעיף 84א'(א)(2) לחוק.

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

מבדיקת הרעש שנערכה על ידי המוסד לבטיחות וגיהות, ביום 15.12.2016 (להלן- "בדיקת השמיעה") באמצעות מר מיכאל זילברמן (להלן – "מר מיכאל"), בודק מעבדתי מוסמך, לטובת "הערכת רמת החשיפה לרעש של התובע" במהלך נסיעתו במשאית מידגם (2008) DAF XF 105 נקבע כי "לפי המדידות שבוצעו, התקבלה מנת חשיפה המנורמלת ל- 8 שעות – 77.3%. מנה: לרעש של 83.9 (A) dB." כך שמסקנת הבדיקה הייתה כי "התובע עכשיו אינו חשוף לרעש מזיק בזמן עבודתו". עוד נקבע בבדיקה כי "בסביבת העבודה של התובע אין מקורות רעש אחרים חוץ מרעש בתא נהג בזמן הנסיעות" (סעיף 9 לסיכומי התובע).

...

בתאריך 1.6.2016 הגיש התובע תביעתו לנתבע להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה וביום 22.11.2016 נדחתה תביעתו כדלקמן: "אנו מביאים לידיעתך, כי תביעתך להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה שהוגשה ביום 1.6.2016 נדחית מהנימוקים שלהלן:

"ש. האם נכון שאם נמדוד את אותה משאית בנסיעה של תנאים במישור ולעומת נסיעה מאומת בעליות, האם נקבל את אותה מסקנה?

משאלה פני הדברים, אנו קובעים כי התובע אינו עומד בתנאים המצטברים של סעיף 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, שכן לא עמד, למרבה הצער, בתנאים - חשיפה לרעש מזיק ועל כן, דין תביעתו להידחות.

לעניין טענת הנתבע, כי התובע אינו זכאי לגמלה בכל מקרה עקב שיהוי, וזאת מאחר שהתובע הגיש את תביעתו למוסד באיחור של שנה לפחות, הרי שבהתאם לקביעתנו כי דין התביעה להידחות, אין אנו נדרשים לתת את דעתנו לטענה זו. סוף דבר: התביעה נדחית.

דיון והכרעה - על פי סעיף 84א(א)(3) לחוק, ליקוי שמיעה עקב חשיפה לרעש יוכר כפגיעה בעבודה, בין היתר, כאשר – "הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה:

כך נקבע בעב"ל 37437-10-12 מרדכי ברזילי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 06.01.2015 (להלן - עניין ברזילי) - "מקרה של ליקוי הנובע מחשיפה לרעש מזיק, במסגרתו כושר השמיעה פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, אולם דרישת השנה אינה מתקיימת, מאחר שהתביעה למוסד הוגשה למעלה משנה לאחר מועד תעוד ליקוי השמיעה, עדיין אין לשלול את הדרך בפני הכרה בפגיעה בעבודה, אלא יש לברר האם חלה החמרה בליקוי השמיעה, שמקורה בפגיעה בעבודה. ודוק, לעניין זה לא נידרשת החמרה בעטיה פחת כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל, אלא די בכל החמרה". בעיניין ברזילי בית הדין הטעים כי ההכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה באמצעות החמרה מאפשרת, בין היתר, הכרה בטינטון תמידי כפגיעה בעבודה, גם אם ההחמרה הקנתה 0% נכות בלבד.

...

נוכח האמור ובהתחשב בשאלה שבמחלוקת, הנני קובע כי בחינת עמידת התובע בתנאי סעיף 83א(א)(3) לחוק, תעשה על בסיס הבדיקות הבאות: בנוגע לטופס התביעה לגביו ניתן מכתב הדחייה הראשון - הבדיקה מיום 11.10.2015 (נ/4).

דיון והכרעה סעיף 84א לחוק קובע את התנאים להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה: (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

" (ההדגשה אינה במקור – י.א.).

...

בדיקת מכון קולות עדיפה על הבדיקה בבית החולים ברזילי משום היותה מדויקת ומפורטת יותר, ולאור תוצאותיה הרי שיש לדחות את התביעה.

בהקשר זה ציין כבוד הנשיא בדימוס סטיב אדלר בהלכת ברכליס (עב"ל 53/08 לאוניד ברכליס ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח' (פורסם בנבו, 2.10.2008)): "הנה כי כן, תכלית התיקון לחוק, כפי שאנו מבינים אותה,  הייתה לקבוע תנאי סף מקדמיים, שבדיקתם תטייב את האבחון בין מי שאכן סובל מליקוי שמיעה ומטינטון מושרי רעש מזיק במקום העבודה, לבין מי שליקוי השמיעה והטינטון מהם הוא סובל אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ואינם בעלי נפקות תפקודית. סבורני, כי תכלית זו הינה ראויה וכי בענף נפגעי עבודה יש לשאוף כי יוכרו כנפגעי עבודה, רק מבוטחים שאכן נגרם להם ליקוי וליקוי זה הינו תוצאת העבודה ותנאיה." בעניין אולג איידינוב אשר נפסק בעת האחרונה (עב"ל (ארצי) 35969-11-20 אולג איידינוב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 9.1.2022) דנה כבוד השופטת חני גנדלר אופק בהרחבה בסוגיה של העלאת הטענה של אי עמידה בתנאי סעיף 84א(א)(3) לחוק בהזדמנות הראשונה.

במסגרת הבקשה, טען המערער כי בתשובת המומחה לשאלת ההבהרה לא נמצאה תשובה ברורה לשאלה האם ישנה ירידה בשמיעה בהתאם לבדיקת מכון שקד אשר מקורה בליקוי עיצבי או מקור אחר; כי המומחה ממעיט בערכה של בדיקת מכון שקד, ומבכר בדיקות אחרות על אף שהבדיקה בוצעה בסמוך למועד סיום עבודתו של המערער בחשיפה לרעש ולמרות שבדיקת מכון קולות בוצעה במכון "מוטה" אשר עובד בקביעות עם המוסד (לעניין זה הפנה המערער לעב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי - דוד אלון (12.11.08), להלן: עניין אלון); כי המומחה שולל קשר סיבתי בין החשיפה לרעש לבין הירידה בשמיעה מבלי להניח טעם של ממש לכך; כי מדובר בליקוי שמיעה מעורב ולפיכך יש להכיר בקשר סיבתי בהתאם לפסיקה בעיניין אריה (עב"ל (ארצי) 469/09 שאולי אריה - המוסד לביטוח לאומי (27.10.11)); וכי חוות הדעת "לוקה בנעילות" ונוקטת באסכולה מחמירה.

עם זאת, קיימת מחלוקת (שתדון להלן) לגבי עמידתו של המערער בתנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2), וכן לגבי עמידתו ברישת הסעיף, והאם הוכח "ליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש". בעיניין ברלכיס (עב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס - המוסד לביטוח לאומי (2.10.08)) דן הנשיא סטיב אדלר בפרשנותו של סעיף 84א לחוק, אשר כזכור שינה את הדין שנהג עובר לתיקון 79 לחוק הביטוח הלאומי, וקבע כי בנוסף על התנאים המצטברים הקבועים בסעיף, נשארה על כנה הדרישה להוכחת קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה: "לצד השינוי שהביא עמו סעיף 84א לחוק, נותר בעינו הרעיון הגלום בסעיף 79 לחוק, המובא בסעיף 2 לפסק דין זה, ולפיו פגיעה בעבודה הנה פגיעה הקשורה בקשר סיבתי לעבודת המבוטח. בנידון זה יושם אל לב, כי סעיף 84א לחוק מנוסח על דרך השלילה, לאמור: "אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם היתקיימו כל אלה..."; וכן "רעש תמידי באוזניים עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א) וכן כל אלה...". מכאן, שהסעיף מוסיף תנאי סף להכרה בליקוי שמיעה וטנטון כפגיעה בעבודה.

...

להסרת ספק נבהיר כי במקרה אחר ייתכן וניתן היה להפנות למומחה שאלת הבהרה בקשר לכך על מנת שינמק באופן מפורש איזו בדיקה הוא מעדיף ומדוע, אך בהתחשב בקביעתו החד-משמעית של המומחה לגבי העדר קשר סיבתי כמפורט לעיל - לא מצאנו כי יש בכך טעם.

סוף דבר - הערעור נדחה בזאת.

המערער ישלם למוסד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

הנתבע, דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 27/11/2019 בנימוק, כי לא מיתקיים בתובע התנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, בו נרשם כי מבדיקות הרעש שנערכו במקום עבודתו, נמצא כי התובע לא נחשף במהלך עבודתו לרעש העולה על המותר לפי סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה.

דיון והכרעה: סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), קובע כדלקמן ; "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיימו כל אלה:

בנוסף, התובע בעדותו חזר ואישר כי מקור הרעש המזיק היה קומפרסור לחץ האויר בעת השמוש באקדח לחץ האויר ולא מכונת הכירסום כפי שטען תחילה (תימלול הדיון מיום 19/04/2023, עמ' 10, שורות 7-8 ו 21-22).

...

מעבר לכך, גם ביחס למכונת הכרסום עליה טוען התובע שעבד ולבדיקת הרעש עליה נסמך התובע בתביעתו זו המראה חשיפה של 85.4 דציבל ל-540 דקות, אנו סבורים כי העניין לא עולה לכדי תשתית עובדתית מספקת לביסוס פגיעה מחשיפה לרעש מזיק שכן התובע בעצמו הודה כי נהג להשתמש בציוד מגן כך שהרעש אליו היה חשוף בפועל הוא נמוך מהרעש שמוצג בבדיקה (תמלול הדיון מיום 19/04/2023, עמ' 4, שורות 31-34).

אולם, במקרים שבהם לא סתר המבוטח את תוצאות בדיקות מפלסי הרעש שנערכו במקום העבודה, ועל פי תוצאות בדיקות מפלסי הרעש המבוטח לא עבד בחשיפה לרעש מזיק כאמור בסעיף 84א לחוק, דין תביעתו להידחות על הסף, מבלי שימונה מומחה רפואי.

מכל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.