לידה שקטה ומות העובר נגרמו מרשלנות רפואית

מבוא לפניי תביעת נזיקין בשל רשלנות רפואית במעקב היריון, אשר גרמה כך על פי הנטען לארוע טראגי של פטירת עובר (תוך רחמית) בשבוע 41 .

התובעת עברה לידה שקטה בשבוע 41 להריונה כשהיא יודעת שברחמה עובר מת. התובעת ביקשה לפסוק לה פיצוי בסך 600,000 ₪.

...

ראה לעניין זה גם עדות המומחה מטעם הנתבעת בעמ' 52 לפר' שורות 3-5: "סרט המוניטור שאני מפרש בצורה מסויימת, מומחה אחר יפרש בצורה אחרת. אני מקבל את התרשמותה והפענוח של הרופאה שאומרת שהניטור היה תקין, קשה לי לפענח בלי לראות את המוניטור". ראו לעניין זה גם ע"א 9622/07 פלוני .נ. קופת חולים כללית של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מחוז הנגב- פורסם במאגרים המשפטיים.

נוכח כל האמור בנפרד ומשקלם המצטבר של הדברים, הרי שלא ניתן באמצעות הרשומה הרפואית להתגבר על היעדר פלטי המוניטור כפי שניסתה התובעת לטעון.

מסקנה זו נכתבה ללא כל הסבר ואינה עולה בקנה אחד עם עדותו בה ציין כי: "אני בדעיבד יודע למה היא הרגישה פחות תנועות, בגלל חבל הטבור הכרוך שמגביל את תנועות העובר, אך את זה אי אפשר לדעת מראש. עכשיו שמסתכלים אחורה אפשר להסביר". ובהמשך- "אני לא חושב שהאישה הייתה אישה היסטרית, בדיעבד. אני חושב שבאמת הייתה סיבה שהתינוק זז אחרת או שינה את התנועות שלו בגלל החבל הכרוך. היא באמת הרגישה פחות זה הדאיג אותה והיא הלכה. הרופאים עשו מה שצריכים לעשות". (פרו' עמ' 59 שורות 27-29).

לטענת התובעים, בית החולים התרשל ולא פעל לפי הסטאנדרט הסביר והמקובל ברפואת נשים ויילוד, וגרם לכך שהוחמצה ההזדמנות לגלות במועד את המצוקה העוברית שגרמה למותו של העובר, וכפועל יוצא מכך, נימנעה האפשרות להציל את העובר באמצעות ניתוח קיסרי מוקדם ודחוף.

היא ציינה כי איש לא התריע בפניה על כך, וכנראה שבשל כך העובר מת. התובעת הוסיפה וציינה את תחושותיה הקשות לאחר "הלידה השקטה" שעברה ואיבוד העובר שנשאה ברחמה תשעה חודשים.

...

מסקנה זו נכונה, גם אם הייתי סבור כי יש מקום להכריע בין המומחים.

מדובר במסמך מהותי שיש בו כדי להשליך על סיבת מותו של העובר, ומשחוות הדעת נכתבה מבלי שהמומחה נתן דעתו על מסמך זה, קשה לתת משקל לקביעתו כי "מעקב רפואי אחר מצב העובר... היה בסבירות גבוהה מונע את הטרגדיה הקשה...". התייחסותו של ד"ר מאור במסגרת החקירה הנגדית, לאחר שהוצג לו מסמך זה, כי "טחול מוגדל יכול להיות סימן של אחרי המוות ולא משהו שהיה בזמן הלידה (שם, שורה 22), אין בה כדי לשנות מהמסקנה האמורה. מה גם, שהתייחסותו הייתה אך ורק לממצא אחד מתוך כלל הממצאים שנמצאו בבדיקה שלאחר הלידה. אדרבה, במענה לשאלה: "יכול להיות שמות העובר נבע מהמומים שאני ציינתי" השיב ד"ר מאור: "אני לא פתולוג, אני לא יודע" (שם, שורה 30).

בשים לב לאמור, אני סבור כי הפיצוי ההולם הינו סך של 180,000 ₪ לשני התובעים ביחד.

בע"א 10094/07 פלונית נגד בית החולים האנגלי (פורסם בנבו ) נקבע לעניין הקשר הסיבתי כי : "בבוא השופט היושב לדין להכריע בתביעה בגין רשלנות רפואית שארעה לכאורה במהלך הלידה, שומה עליו להפריד באזמל חד בין מקרים בהם הופרה חובת הזהירות של הצוות הרפואי במהלך הלידה וכתוצאה מכך נגרם נזק ליולדת ו/או לתינוקה לבין מצבים הנזק היה תולדה של פגעי טבע בגדר אסון משמיים". דיון ראשית אפנה לידון במחלוקת העובדתית , האם התלוננה התובעת אודות כאבים לאחר החדרת הקטטר ובמהלך הלילה? כאמור התובעת העידה בתצהירה ובעדותה כי סבלה מכאבים בעת הכנסת הקטטר ולאחריו במהלך הלילה וכי העובר החל להישתולל (ס' 16 ת/1 ס' 14 ת/2).

קיומו של קשר סיבתי בין הטיפול הרפואי הרשלני ובין מות העובר מכאן לשאלה האם נגרם מות העובר כתוצאה מהמעשה הרשלני ו/או המחדל של הנתבעת? הנתבעת טענה כי העובדה שחבל הטבור היה כרוך סביב צואר העובר וגרם למותו מנתקת כל קשר סיבתי בין הטיפול ביולדת ובין מותו ברחם אמו.

היא נאלצה לעבור לידה שקטה כשהיא יודעת שברחמה עובר מת. ברי, כי נגרמה לתובעת בשל כך, עגמת נפש רבה מאוד, במיוחד לאור העובדה שהיה זה הריונה הראשון.

...

לטענת התובעים בנסיבות תביעה זו חל "הכלל המדבר בעד עצמו" שכן לתובעים לא הייתה ידיעה ו/או יכולת לדעת מה היו הנסיבות שהובילו לטיפול הרשלני , האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת או מי מטעמה לא נקטו בזהירות סבירה ולפיכך מוטל על הנתבעת נטל ההוכחה שלא הייתה לגבי האירוע התרשלות שתחוב בגינה.

"בהערכת גובה הפיצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם ביצוע הטיפול בו. הימנעות ממסירת מידע משמעותי כלשהו על הפרוצדורה אותה מבקשים לבצע בחולה חמורה יותר, בדרך כלל, מאי מסירה של חלק מן האינפורמציה המהותית. באופן דומה, ככל שהסיכון אשר לא נמסר לחולה על דבר קיומו הוא חמור יותר מבחינת הפגיעה האפשרית בחולה, וככל שהסתברות התרחשותו גבוהה יותר, הרי שעוצמת הפגיעה באוטונומיה של החולה חמורה יותר. לשון אחר, ככל שחשיבותה של ההחלטה בה מדובר מבחינת החולה גדולה יותר, נישולו ממעורבות אפקטיבית בתהליך קבלת ההחלטה פוגע במידה רבה יותר בזכותו לאוטונומיה. ברור, כי מדובר בהנחיות כלליות בלבד. המדובר בנזק אשר מעצם טיבו קיים בו היבט סובייקטיווי דומיננטי, המעורר קשיים בלתי נמנעים בהערכתו. בסופו של דבר, גובה הפיצוי בכל מקרה, בדומה לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים אחרים, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וייקבע בדרך של אומדנה המבוססת על הערכה של מכלול נסיבות העניין, ועל התרשמותו של בית המשפט. על בית המשפט לנקוט, בהקשר זה, גישה מאוזנת. עליו ליתן את המשקל הראוי לכך שמדובר בפגיעה בזכות יסוד, אשר מחייבת קביעת פיצוי הולם, להבדיל מפיצוי סמלי. לצד זה, בשל הקשיים הטבועים בתהליך הערכת הנזק, על בית המשפט לרסן עצמו, ולא לפסוק פיצויים בשיעורים מופרזים" לטענת התובעים בסיכומיהם דרך ארוכה הלך בית המשפט מההכרה בעילה זו ופיצוי בגינה בסך של 15,000 ₪ עד למצב בו פסקו כדרך שבשיגרה פיצוי בסך של 150,000 ₪ לכל אחד מהנפגעים {התובעים הפנו בין היתר לע"א 9817/02 נחום ויינשטיין נ' ד"ר דוד ברגמן ( פורסם בנבו ) } ובהמשך נקבע פיצוי בסך של 250.000 ₪ בגין ראש נזק זה { התובעים הפנו לע"א 9936/07 מאיה בן דוד ואח' נ' ד"ר אייל ענתבי ואח' ( פורסם בנבו )}.

סוף -דבר הנתבעת, מדינת ישראל, תשלם לתובעים סך של 770,000 ₪ תוך תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא סכום הפיצוי הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 20,000 ₪ ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ כדין מסכום הפיצוי הנ"ל. ביתרת האגרה ישאו הצדדים לפי הוראות התקנות.

רופאי הנתבעות לא רק התרשלו בטיפול, אלא גם הפרו את חובתם ליידע את התובעת באשר לסיכון של מוות עוברי תוך רחמי ולא הציגו בפניה את האפשרות המתבקשת לייזום לידה, או לפחות למעקב הדוק יותר תוך כדי אישפוז.

בעניינינו, נוכח המסקנה לפיה מות העובר נגרם בשל סיכון אנהרנטי לעצם התמשכות ההיריון יתר על המידה והעובדה שהוא לא הגיע לסיומו בין אם באופן טבעי ובין אם באופן יזום בשלב כלשהוא טרם פטירת העובר, יש לבחון, בין השאר, את השאלה האם ההחלטה שלא לסיים את ההיריון בשלב כלשהוא קודם למועד פטירת העובר - בכל נקודת זמן לאחר שחלף תאריך הלידה המשוער (20.5.15), שמא אף זמן מה לפניו - היתה החלטה סבירה בשים לב לכלל נסיבות העניין.

בכל מקרה, אין להלום מצב בו מחד גיסא יש הכרה של עולם הרפואה בקיומם של גורמי הסיכון שמעלים במידה ניכרת בשבועות שלאחר תחילת "המועד" (Term), דהיינו החל משבוע 37-38 ואילך, את הסיכון לפטירת העובר ברחם, ומאידך גיסא הרופאים המטפלים אינם נותנים את הדעת כלל על השפעת גורמי סיכון אלו על תיזמון הלידה הראוי, ומתייחסים לאשה אשר הריונה מתאפיין בגורמי סיכון אלה כאל כל אשה עם היריון בסיכון נמוך.

מן העבר השני - התובעת נשאה את ההיריון ברחמה ממש עד תומו, אף מעבר למועד הלידה המשוער ועד לשבוע 41+2; לאורך כל ההיריון היו התובעים משוכנעים, שהרי כך נימסר להם, כי ההיריון תקין, כי אין מניעה להמתין להתפתחות טבעית של לידה, כי העובר שברחמה של התובעת בריא וצפוי לצאת לאויר העולם בכל יום, ותקוות אלו נגדעו באחת ביום 29.5.15; השראת הלידה והלידה השקטה שנאלצה התובעת לחוות, והותירה את אותותיה, נמשכו כ-3 ימים ארוכים, במהלכם התעוד הרפואי בבית החולים מעיד על המצב הנפשי בו היתה שרויה; לאחר מכן נדרשה התובעת לפרוצדורה כירורגית נוספת לשם הוצאת השיליה; לאור גילם המבוגר יחסית של התובעים, ובפרט של התובעת, הסיכונים שהיו טמונים בניסיון נוסף להרות ולהביא ילד שלישי לעולם, היו ברורים.

...

ניסיון החיים מלמד כי אף שישנו כיסוי של חלק מעלויות בדיקות ההיריון, כתלות בהיקף הכיסוי שיש ליולדת, בסופו של דבר לא כל הבדיקות מכוסות במלואן, קל וחומר הוצאות הנסיעה לבדיקות ולמעקבים, שאינן מכוסות, ומדובר בעשרות ביקורים כמפורט בסיכומי התובעים.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שהתביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובעים פיצוי בסכום של 762,500 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מן הסכום הנ"ל וכן הוצאות משפט בסך כולל של 28,800 ש"ח. התשלום יבוצע תוך 45 יום מהיום.

התובעים, בני זוג, תושבי עין אלסהלה, עותרים בתביעתם לחייב את המשיבה-הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מטיפול רשלני אותו קיבלו מהצוות הרפואי בבית החולים הלל יפה, לשם הגיעה התובעת ביום 23.5.2015 בשעה 1:27 בלילה, בשבוע 41+1 להריונה.

התובעת עברה לידה שקטה בשעה 3:19 לפנות בוקר שלמחרת.

ד"ר זילברמן קבע, כי ההריון היה הריון בר-סיכון בהיותו הריון עודף ונוכח הניטור העוברי החשוד: וריאביליות ירודה והאטות משתנות שנראו במוניטור הראשון העידו, כך קבע, על מצב חמצוני בלתי תקין של העוברית, מה שחייב את השארתה של התובעת בבית החולים, המשך ניטורה ובצוע יילוד מיידי במקרה של הופעת סימני מצוקה עוברית.

למעשה, גרס, המימצאים במוניטור הראשון היו סימנים ראשונים למצוקה עוברית, מה שמסביר את פטירתה של העוברית שעות ספורות בלבד לאחר שיחרור התובעת מבית החולים.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התובעים להגשת חוות דעת משלימה, ולהיעתר חלקית לבקשתם למחיקת סעיפים מתצהירו של ד"ר חיים.

אין להתיר, איפוא, את האמור בתצהירו בכל הקשור לעניינים שבמומחיות, בסעיפים 3 ו - 5 (והם בלבד), ואני מורה על מחיקתם.

סוף דבר לאור התוצאה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.