במסגרת תפקיד התובעת היא משמשת כמנהלת אגף ההכשרה בחטיבת החינוך וההסברה של הרלב"ד. עיקר תפקידה כעולה מהסכם העסקתה:
"ייזום וניהל של תוכניות הכשרה ממוקדות להגברת הבטיחות בדרכים בחברה והקהילה, איפיון ואיתור צרכים של אוכלוסיות בסיכון גבוה להפגע מתאונות דרכים/פיתוח, בקרה והערכה של תכניות הכשרה, הדרכה ופתרונות למידה והטמעתן בקרב אוכלוסיות בסיכון. ייזום וניהול קשרים עם גורמים פוטנציאלים לשיתופי פעולה בהגברת הבטיחות בדרכים של אוכלוסיות היעד".
ביום 23.9.20 פנתה התובעת לד"ר רון מנור לבצוע אולטרסאונד במסגרת מעקב ההריון.
לטענת התובעת הנה נכנסת תחת סעיף 58(1) לחוק הביטוח הלאומי שעה ששמירת ההריון היתה בשל "מצב רפואי הנובע מהריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב". עובדת הרה שבמסגרת תפקידה נידרשת לניידות מירבית, ברכבה הפרטי, מסכנת את עצמה ואת עוברה כי בכל רגע נתון במהלך הנהיגה, עלולה רגלה הימנית, האחראית על דוושת הגז, "להרדם".
משכך יש לקבל את התביעה ולשלם לתובעת גמלת שמירת הריון לתקופה מיום 29.9.20 ועד הלידה, 10.12.20,קרי 79 ימים.
נציין כי מדובר ברופא נשים שהתובעת הגיעה אליו לצורך אולטרסאונד והעובדה שהתייחס לכאבי גב חזקים שמפריעים לה לתפקד תוך הפניה לאורטופד עולים בקנה אחד עם תצהירה של התובעת בנידון בסעיף 4 לתצהירה:
"ביום 23.9.2020 נאלצתי לצאת מוקדם מהעבודה בשל הכאבים מהם סבלתי בגב התחתון. בדרכי לפגישת מעקב הריון עם ד"ר מנור רון ובעודי נוהגת ברכב, גרמו כאבי הגב לראשונה, להרדמותה של רגל ימין תוך כדי נהיגה. ד"ר מנור רון רופא הנשים שליווה אותי בהריון לו סיפרתי את הדברים, אף שמדובר היה בבדיקת מעקב הריון שגרתית, הפנה אותי לאורתופד תוך שהוא מציין כי סיבת ההפניה היא "כאבי גב עזים שמפריעים לה לתפקד"".
גם עיון בס' 17 - 18 לתצהיר גב' נחמה לאור דרורי מעלה כי הצהירה:
"למעלה מן הדרוש אציין, כי מיד לכשארע לדיקלה ארוע הירדמות הרגל תוך כדי הנסיעה הביתה, היא דיווחה לי על כך. למחרת, ובהתאם להנחיית הרופא המטפל שלה היא קבעה פגישה עם אורתופד שהמליץ לה על שמירת הריון על מנת שלא תסכן את עצמה ואת העובד שלה בנסיעות - לא רק מביתה שבמושב סתריה למשרדי הרלב"ד בירושלים אלא גם בנסיעות להן היא נידרשת במסגרת תפקידה בתוך ירושלים ובכל הארץ. 18. מטעם זה כאשר הומצא לנו טופס התביעה לקבלת גמלת שמירת ההריון, מילאנו את חלקנו בטופס ביודענו, כי לא נוכל לסכן את חייה ושלומה של דיקלה רימון בנסיעות לעבודה ובמהלך יום העבודה, לצורך ניהול שגרת עבודה רגילה..."
גם עיון בעדותה של גב' נחמה לאור דרורי מעלה כי העידה:
"כשהיא מודיעה שזה מצבה, שמצבה הרפואי לא מאפשר לה נסיעות ולא מאפשר לה להכנס לרכב, מכיוון שאני רואה בוקר בוקר את תוצאות תאונות הדרכים אני לא לוקחת על עצמי שום אחריות. רגל נרדמת במהלך נסיעה זו תוצאה ברורה של מה שמתרחש. וברור שאני גם לא אעשה את זה, אני לא רופאה..." ר' עמ' 22 שורות 1-5.
...
כמו כן שוכנענו כי אכן בשל העובדה כי בכל תפקיד במקום עבודתה נדרשת נסיעה ברכב הן כדי להגיע לעבודה והן תוך כדי העבודה, הרי שלא ניתן במצב זה להציע לה תפקיד חלופי אחר.
עם זאת, שוכנענו כי ההגבלה בכל הנוגע לעבודתה של התובעת חלה רק מהמועד בו חזרו לעבוד בקפסולות קרי מיום 16.10.20 ועד מועד הלידה, הואיל ולפני כן עולה מהראיות כי התובעת עבדה מהבית.
מכל האמור לעיל – אנו נעתרים לתביעה בחלקה וקובעים כי התובעת היתה זכאית לגמלת שמירת הריון מיום 16.10.20 ועד מועד הלידה.