בקליפת אגוז, המחלוקת הרלוואנטית בתיק זה נסובה סביב השאלות: האם כטענת התובעת הנתבע ביצע אצל התובעת 'טפול יתר' (היינו, טפול שנגע ביותר שיניים וכלל יותר פעולות - ממה שמבחינה רפואית-מקצועית ראוי היה להסתפק בו), האם יש לראות בכך משום התרשלות, והאם ההתרשלות גרמה לנזק (היינו – האם ניתן לקבוע קיומה של רשלנות); וככל שניגרם נזק - מה שיעורו של הנזק שניגרם ומהו סך הפצוי שמגיע בגינו.
ענייננו של הדיון הנוסף היה בשאלה: עד כמה ניתן ורצוי לקדם את הגישה לפיה במצבים של עמימות באשר לסיבת הנזק יש לפסוק פיצויים על פי כללי הוכחה יחסיים תוך התאמת שיעור הפצוי לרמת ההסתברות של אפשרות גרימת הנזק במידה שהוכחה; גישה שמחליפה את התפיסה המסורתית בדיני הנזיקין, של "הכל או לא כלום", המבוססת על הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק על פי "מאזן ההסתברויות". בדיון הנוסף נקבע סופית (בדעת רוב) כי למעט חריגים, יש לדבוק בדרישה של הוכחה במאזן ההסתברויות, ולא "להסתפק בהוכחת סיכון ממשי", ששיעורו ייקבע בדרך האומדנה.
כך, לדוגמא, בענין ע"א 2600/09 מכבי שירות בריאות נ' ס' (פורסם; 10.11.2013) מדובר בהולדה בעוולה, והנשיאה כב' השופטת אסתר חיות מבהירה: "הפגיעה באוטונומיה כרוכה, איפוא, במקרים של הולדה בעוולה גם בתחושה הקשה שחשים ההורים בשל כך שהילד נולד בעל כורחם. הפגיעה הנוספת הנגרמת להורים במצבים של הולדה בעוולה מגולמת בכאב ובסבל אשר ילוו אותם לאורך כל חייהם כמי שייאלצו להיתמודד יום יום ושעה שעה עם קשייו ומגבלותיו של הילד, עם העובדה שהוא איננו ככל הילדים וכן עם החרדה המתמדת מה יעלה בגורלו אם חלילה לא יוכלו לדאוג לצרכיו המיוחדים. נזק זה אף הוא נזק שאיננו ממוני אך הוא שונה באופיו ובקווי המתאר שלו מן הנזק הלא ממוני הנובע מן הפגיעה באוטונומיה (לאבחנה בין השניים ראו גם דברי המשנה לנשיא ריבלין בפס' 70 לפסק דינו בפרשת המר)".
בעניינינו בשל התיסמונת יכול שמועצמת אצל התובעת התחושה שעולה מעצם הפגיעה באוטונומית הרצון שלה.
...
בשולי הדברים, יובהר, כי בכל הקשור לעלות הטיפול, משנמצא שהטיפול שניתן לתובעת היה 'טיפול יתר' אך איכותו היתה סבירה והגשר שהותקן הוא סביר, ומשמצאתי כי התובעת שילמה לנתבע בסך הכל 17,600 ₪ [כרטיס כספי], היינו – כמחצית בלבד מהתמורה שהוסכמה, אינני מוצא לחייב את הנתבע בהשבה של השכר ששולם לו.
כעולה מהפיצויים שנקבע כי התובעת זכאית להם בפרק זה, עולה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, באופן שהתובעת זכאית לפיצויים בסך של 150,000 ₪ [30,000 + 120,000].
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי:
התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובעת סך של 150,000 ₪.
כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת בגין שכר טרחת עו"ד סך של 35,100 ₪, וכן החזר הוצאותיו בגין המומחים (לפי קבלות), והחזר אגרה; ההחזרים - בליווית הצמדה וריבית כדין, ממועד ההוצאה בפועל.
