לחץ דם גבוה עקב מתח בעבודה

כמו כן, ועוד לפני מועד הארוע הנטען, סבלה התובעת מלחץ דם גבוה, מכאבי ראש, וכנזכר לעיל גם מהתקפי חרדה.

בדו"ח האמבולנס (נ/4), נרשם: "בת 45 ... לדבריה לאחר ויכוח במקום עבודתה חשה לפתע סחרחורת וחולשה והתעלפה למספר שניות, כשהתעוררה החל כאב נקודתי בחזה שמתגבר בלחיצה ובחילות. רופאה במקום מדדה לחץ של 200/65 וטיפלה באספירין ... בהגיענו יושבת ... א.ק.ג ללא סימני אסכמיה מועברת לרמב"ם". בתעודת חדר המיון באנמזה של הנוירולוג, נרשם: "בת 45 ברקע חוסר פקטור 11 ... הופנתה למיון בשל סיפור של אובדן הכרה לאחר מתח גדול בעבודה הבוקר. דיווחה כי ראתה שחור מול העיניים, התיישבה. ללא דיווח על פירכוס על פי עדים. ללא אירועים דומים בעברה ... לאחר מכן הופיעו כאבי ראש והקאות. כאב דפוזי ממושך ...". בדיון ובמסקנות מחדר המיון נרשם, כי כאב הראש הנו, ככל הנראה, מסוג כאב ראש על רקע מתח ואין עדות לחסר נורולוגי.

...

לאור העובדות דלעיל, אנו קובעים, כי בעבודתה של התובעת בתאריך 9.2.11, היתה משום חריגות מסוימת מעבודתה הרגילה, וזאת במסגרת שיחת הטלפון עם המנהל מר בורנשטיין מחברת "מנורה", זאת על רקע תקופה של מתח אצל התובעת.

משזו היא מסקנתנו, נזקקים אנו לחוות דעתו של מומחה רפואי על מנת שייעץ לנו בשאלת הקשר הסיבתי שבין הויכוח בשיחה הטלפונית לבין מצבה של התובעת לאחר שיחה זו, כמפורט במסמכים הרפואיים.

אנו ממנים את פרופסור מ.סיגל, מומחה לפסיכיאטריה, כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין.

העניין שבפני הועדה, ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 23.6.2013, במסגרתה נדחתה תביעתו של המערער להכרת זכות כנכה בעקבות מחלת לחץ דם גבוה ראשוני (essential hypertension).

לדברי פרופ' רוזנטל, עבודתו של המערער הייתה עבודה רבת מתח, אשר כרוכה הייתה במתח נפשי רב, ובשעות עבודה רבות, כמו גם סדר יום בלתי צפוי מראש; פרופ' רוזנטל הפניתה למספר מאמרים וספרים, בהם הודגם כי עבודה במשמרות ארוכות וסדר יום לא-סדיר, מהוים גורמי סיכון משמעותיים ליתר לחץ דם ולמחלות קרדיווסקולריות, כאשר סדר היום ההפכפך עלול ליצור גם הרגלי שינה לא טובים, אשר ידועים כקשורים קשר מובהק לתסמונות דכאונות.

...

אנו סבורים כי לא ניתן לבודד את כל אחד מן הגורמים, ויכול כי כל אחד מן הגורמים לא היה מביא לבדו למחלת יתר לחץ דם ראשוני, אלא רק שילובם הביא לכך, באותה המידה שכל אחד מן הגורמים היה מביא לכך לבדו; יתר על כן, המערער בסיכומי טענותיו מנסה ליצור שרשרת שבין תנאי שירותו להשמנת יתר, שכן סדר יום לא מסודר ומאורגן מראש הביא אותו לארוחות ליליות ולשלל התנהגות נוספת בהקשר של אכילה לא סדירה, אולם לגישתנו כאשר המערער ידע באיזה תפקיד מדובר, ולפחות היה מודע לכך לאחר תקופה סבירה, אותה אכילה לא סדירה אינה תוצר של סדרי עבודתו, אלא תוצר של אי תכנון מטעמו, ולא ניתן לראות בהשמנת יתר כתוצר של שינה מעוטה, או סדרי העבודה.

בנסיבות שכאלה, מצאנו לנכון להתערב בהחלטת קצין התגמולים ולקבוע כי מחלת יתר לחץ דם נגרמה בהיקף של 50% בשל השירות במשטרת ישראל.

בנוסף, משנתקבל הערעור, אנו מחייבים את המשיב בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח. ניתן היום, כ"א אב תשע"ו, 25 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.

לא מצאתי כי לעובדה זו יש ליתן משקל שכן בין אם המנוח היה שרוי בכעס ומתח בשל ענין קשור לעבודתו ובין אם מדובר בוויכוח עם בן מישפחה, מדובר בארוע דחק והשאלה הנבחנת היא האם ארוע דחק הוא שגרם לאוטם המוחי.

כעולה מחוות דעת המומחית היא בחנה היטב  עבודות ומאמרים  עדכניים ואף על פי כן לא מצאה כל בסיס הקושר בין ארוע מוחי דימומי לבין העקה הנפשית שקדמה לו. המומחית מייחסת את הארוע המוחי שבו לקה המנוח ללחץ הדם הגבוה ממנו סבל המנוח באופן רגיל עוד קודם  לכן.

...

תולדות המקרה והתלונות: האירוע הנדון בתביעה זו ושהביא בסופו של דבר למותו של המנוח בתאריך 3.3.12.

כמו כן במאמר עצמו המסקנה היא שהנתונים הנובעים ממנו לא מהווה הוכחה חזקה שעקה הינה גורם סיכון עצמאי לאירוע מוחי "The present data do not provide strong evidence that self-reported stress is an independent risk factor for stroke" 2.

פרופ' רכס דן בהרחבה על הקשר בין עקה נפשית ואירוע מוחי איסכמי, כולל סקירת ספרות נרחבת, אבל מזכיר רק במשפט אחד קשר אפשרי בין אירוע מוחי דימומי לבין עקה נפשית, מבלי להביא שום ספרות תומכת באמירה זו. המשפט הרלוונטי הוא "עליה חדה בלחץ הדם עלולה לגרום גם לקרע בדופן כלי דם מוחי ולאירוע מוחי דימומי". בתשובתי הקודמת סקרתי את הספרות הקיימת לגבי קשר אפשרי זה והמסקנה המתבקשת היא שאין לנו מספיק מידע על קיום קשר כזה.

בנסיבות אלה, לא הרימו התובעות את הנטל להוכיח את תביעתן, וזו נדחית.

ביקורות אלה, גרמו למערער "מתח נפשי רב המלווה בהפרעות שינה, חרדות עם ביטוי גופני (פלפיטציות, הרגשת חוסר אויר, חולשה) ומחשבתי, מצב רוח ירוד". החל מחודש אוקטובר 2015 החל המערער אף לסבול מתופעות רפואיות שונות, בכללן: לחץ דם גבוה, הפרעות שינה, חרדה, "דכאון עד כדי נכות משמעותית", פיברומיאלגיה, פסוריאזיס וסוכרת, מהן לא סבל קודם לכן.

בית הדין ציין כי "התרשמנו כי התובע עבד במתח מתמשך המשתרע על פרק זמן ממושך. התובע לא הצביע על ארוע מסוים כמחולל הנזק בזמן אמת, בסמיכות להופעת המחלה או בהודעה על פגיעה בעבודה". בית הדין ציין, כי המערער שינה באופן תכוף את גירסתו לעניין הארוע המיוחד שבמוקד פגיעתו בעבודה.

זאת, היות ובמועד השיחה המערער כבר היה בחופשת מחלה על רקע יתר לחץ דם שבעקבות מתח ולחץ ממושכים, ולאחר שלטענת המערער הופיעו אצלו הסימפטומים הנפשיים כבר בחודש אוקטובר 2015.

...

חקירת המשטרה שנערכה ביום 23.12.2015 – ביחס לחקירה הנ"ל קבע בית הדין כי נוכח העובדה ש"זו הייתה מאוחרת למועד פנייתו לטיפול רפואי בהקשר לליקוי הנדון, ולמועד הפגיעה שנטען בהודעה על פגיעה בעבודה – סמוך ליום 22.10.2015" אין להכיר בה כאירוע מיוחד. גם טענה זו אין בידינו לקבל. שכן, כל האמור בפסקאות דלעיל, הנוגעות לשיחת הבירור שנערכה ביום 4.11.2015, ביחס להחמרה במצב הנפשי של המבוטח, רלוונטיות אף לכאן. חקירתו של המערער ביום 23.12.2015, המאוחרת למועד קרות הנזק כפי שדווח בהודעה שהגיש המערער למוסד, אין בכוחה לאיין אפריורית את האפשרות שהליקוי הנפשי ממנו כבר סבל המערער בעת שנחקר, החמיר לאחר מכן.

בהקשר זה נציין כי לטעמנו עצמת הסטייה משגרת העבודה וחומרת האירועים מיום 4.11.2015 ומיום 23.12.2015 היא ברמה גבוהה, כך שרף הראיות האובייקטיביות הדרוש להוכחת דחק נפשי הוא נמוך יחסית.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי.

להלן גרסאות התובע כפי שהן עולות מהמסמכים השונים: במסמכים הרפואיים: במסמך הרפואי הראשון הסמוך למועד הארוע, בהפניה של ד"ר אלונה פלג את התובע לחדר מיון מיום 2.7.2020 נרשם: "תלונות: ב-30.6.2020 בערב בעקבות מתח וסטרס בעבודה, חזר בשעה מאוחרת מאוד סביב 22:00, חש כאב ראש וקושי בריכוז. בהמשך התווסף גם לחץ עין שמאל.

למחרת אני קם כרגיל, מתלבש, מכין את עצמי ויוצא לדרך ברכבי, אני פותח את הנייד ושם לב שאיני יכול לקרוא, ומאחר שאני בנהיגה אני סוגר את הנייד וממשיך בנסיעתי, מגיע ללוד למשרדים, מתחיל בשגרת היום ובצהריים אני יושב מול המחשב ואיני מצליח לקרוא ואז אני קורא לקולגות שלי במשרד, מסביר להם אחד מהם חובש, מדד לי לחץ דם, היה גבוה, רצה להפנות אותי לבית חולים ואני לא הלכתי ונשארתי לעבוד כרגיל עד הסוף.

...

[3: דב"ע ארצי נו/0-244 המל"ל נ' יצחק פרבר מיום 26.2.1997] מכל המפורט לעיל, בהתאם לכללים שנקבעו בעניין ציונוב ופרבר, אנו סבורים כי האירוע מיום 30.6.2022 הינו אירוע חריג, וכי יש מקום למנות מומחה על מנת שייתן חוות דעתו לעניין הקשר הרפואי בין האירוע לבין מצבו הרפואי של התובע, ונבאר: אין מחלוקת כי מדובר באירוע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום וכי בזמן אמת, התובע הרגיש בסטרס כתוצאה מאירוע זה, ואף בביקורו הראשון אצל רופא הוא מסר כי הוא סבור שיש קשר בין האירוע לבין מצבו הרפואי.

על אף שהיו מספר אירועים בתקופה שקדמה ל-30.6.2018 ולא מדובר באירוע חד פעמי או באירוע טראומטי, אנו סבורים כי לא מדובר במצב של מתח מתמשך, וכי כל אירוע גרם לתובע סטרס בפני עצמו, כאשר הסטרס עלה מאירוע לאירוע, ואף על פי עדותו של רוני מדובר באירועים חריגים מלחיצים.

סוף דבר: החלטה לעניין מינוי מומחה תפורסם בנט המשפט.