להימנע מהרשעה בפעם הראשונה בתקיפת בת זוג

המדובר בנאשם יליד 56', שזוהי הפעם הראשונה בה הוא מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח.

בית משפט מחוזי מצא לנכון להתערב בגזר הדין והעמיד המאסר על שנתיים תוך שמציין שאכן המדיניות הענישה הנהוגה במקרה של אלימות פיזית ומילולית כלפי בנות זוג היא מדיניות מחמירה של הטלת עונש מאסר בפועל לתקופות לא קצרות, כפי שנקט בית משפט קמא, אך נראה כי לאור עברו הנקי והעובדה שמדובר במאסר ראשון החמיר מידה מצדיקה להתערבות .

ברע"פ 795/10 בעיניינו של גוני ניב, מדובר בגזר דין של מותב זה שהטיל 10 חודשי מאסר בפועל, הנאשם שהורשע בתקיפת בת זוגו ואיומים, בכך שסטר לה בפניה ולאחר מכן נטל סכין אותו הצמיד לצווארה ואיים כי יהרגה, בהמשך רדף אחריה שהסכין בידו תוך שמאיים על חייה.

אני מטילה על הנאשמ/ת 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנה/ים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון הנאשמ/ת ת/יחתום על התחייבות בסך 7500 ₪ להמנע מבצוע העבירה/ות בה/ן הורשע במשך 3 שנה/ים מהיום.

...

לשאלת בית משפט האם בידי פסיקה המעידה על מתחם ראוי אני משיב רע"פ 7951/10, עבירות של תקיפה ואיומים , שפה עבר הליך טפולי, שבסופו של דבר לא צלח, ונדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל.

לאור כל האמור, נמנעים מכל המלצה בעניינו בכיוון הטיפולי וממליצים על עונש מוחשי מחדד את חומרת מעשיו והתנהגותו בכיון העונשי.

למרות זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי אין חולק כי העונש לא קל, גם נוכח גילו הצעיר והעובדה שנעדר הרשעות קודמות, אך מעשיו חמורים ביותר והעונש הולם את חומרת המעשים: "על בית המשפט לתרום את תרומתו, בין היתר, על ידי רף ענישה גבוה, למלחמה באלימות בכלל, ולאלימות בין בני זוג בפרט. במקרה שבפנינו האלימות שידעה המתלוננת מן המערער הינה קשה ביותר; התמשכה לאורך תקופה ארוכה, לאחר שהמתלוננת ביקשה לסיים את הקשר בינה לבין המערער, ועל פי תסקיר הקורבן שהוגש לבית משפט השלום הנזק והטראומה שהותירו מעשיו במתלוננת הם רבים". הערעור נדחה.

בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה ולאחר שקילת האינטרס הציבורי מול נסיבותיו/ה האישיות של הנאשמ/ת ועברו/ה, אני דנה את הנאשמ/ת לעונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים, מתוכם 5 חודשים יהיו בחופף ו- 5 חודשים במצטבר.

יש לדחות את המלצת התסקיר לסיום ההליך בהמנעות מהרשעתו לצד של"צ והשתלבות בטיפול, כיוון שבתיק הקודם בו תקף את בת זוגו לשעבר וגרם לה לחבלה של ממש, בית המשפט זה החליט ללכת כברת דרך לטובתו ונמנע מהרשעתו בדין, תוך שציין בהחלטה "כי אין ספק ביצוע עבירות אלימות שהנו נגע פושה ראוי לענישה מחמירה שיהא בה גמול ראוי והרתעה ממשית." כעבור שנתיים–ביצע הנאשם את שהודה בו, באופן המעיד כי הטיפול שעבר (צו המבחן והקנס ששילם) כמו גם האמון שנתן בו בית המשפט, לא הרתיעו אותו- ושב לבצע את אותה עבירה בתוך המשפחה כלי אישתו, בהיותה בחודש ה- 33 להריונה, בעת שהיא בשמירת הריון.

מקרה זה מצדיק המנעות מהרשעה בפעם השנייה הן בשל מצבם של הנאשם ושל המתלוננת היום, והן בשל הפגיעה הקונקרטית שעלולה להיות לנאשם כתוצאה מהרשעה.

יש לציין כי בעת הנוכחית ביטא עמדה אמביוולנטית בנוגע להמלצת השרות להישתלב בטיפול בקבוצה לגברים שנהגו באלימות כלפי בנות זוגן, מסר כי אינו רואה עצמו כגבר בעל קושי בשליטה הכעסים, אולם בהמשך הביע נכונות להישתתף בקבוצה כזו -צפוי להישתלב בה במהלך חודש מאי 2016, והשירות סבור כי כיום על רקע קיומם של הליכים משפטיים נוכחיים, מגלה הנאשם הבנה ראשונית באשר לחשיבות הישתלבותו במסגרת טיפולית הולמת.

...

לאור כל האמור, ובשקלול הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, קרי- האיומים על חייה של המתלוננת והעצמתם בדרך של היזק לרכוש, מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר מותנה ל-12 חודשי מאסר.

נוכח התרשמות שלו השירות כי יש בהשתלבותו של הנאשם בטיפול כדי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות דומה, בד בבד עם קיומו של תיק דומה בעברו ודפוסי אישיותו- אין מנוס משילובו בהליך טיפולי בפיקוח השירות.

<#3#> פסק דין המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 26083-04-13 (בית משפט השלום ברחובות) בשתי עבירות של תקיפת בת זוגו, האחרונה ביום 2.2.13, כאשר על רקע ויכוח בינו לבין אישתו ובתגובה לדברי אישתו שהיא רוצה לצאת מהבית, השיב לה שלא תדבר אליו בצורה כזו וכששאלה אותו אם הוא רוצה להכותה, סטר לה המערער על לחיה באמצעות חיתול והראשונה, שנה לפני כן, כאשר במהלך ויכוח בין המערער לאישתו, במהלכו גדפה האשה את הוריו, סטר לה המערער על לחיה.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא היתייחס בחומרה, ובצדק, להתנהגותו האלימה של המערער כלפי אישתו וחסד עשה עם המערער כאשר אימץ את המלצת שירות המבחן להטיל עליו עבודות של"צ לתקופה מצומצמת שכן מדובר בשני אירועים אלימים במהלך כל אחד מהם סטר המערער לאישתו ואין לראות בהם משום מסכת אירועים אחת לאור הזמן שחלף בין שני האירועים, כאשר במהלך אותו זמן לא נקט המערער בכל צעד על מנת לטפל בבעיית האלימות שממנה הוא סובל, כפי שהופיעה בהתנהגותו לאישתו בפעם הראשונה, כמו גם בפעם השנייה, גם אם הדברים נעשו בתגובה להתנהגותה של אישתו כלפיו.

כדרי השופטת ד' דורנר בעיניין כתב: "המבחן ללא הרשעה הנו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה". מטבע הדברים, כל מקרה אשר נדונה בו האפשרות להמנעות מהרשעה הוא מקרה יחודי, אשר מערב שיקולים כבדי משקל, ובהם האנטרס הצבורי ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

...

מכל האמור לעיל עולה כי אין המערער שבפנינו ואין המקרים נושא הערעור מצדיקים נקיטת ההליך החריג של אי הרשעה ואנו דוחים את הערעור.

הודה בעובדות כתב האישום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי אישתו וגרם לה לחבלה כמפורט בכתב האישום נקב באוזן ושטף דם. אני חוזר על האמור בטיעוננו מהדיון הקודם 17/1/2013 לעניין ההרשעה וגם היום אוסיף כי המאשימה רואה במעשי האלימות כמתואר בכתב האישום מעשה חמור מאין כמותו שעל בית המשפט שעל בית המשפט להכנס ולהתרשם מהי עוצמת הסטירה שניתנה אשר תיגרום לנקב בעור התוף ושטף דם. עוד אוסיף כפי שבית המשפט הנכבד התבטא בעבר רק בנסיבות יוצאות דופן כאשר הנזק שצפוי מהרשעה לעומת חומרת המעשה אינו סביר, בית המשפט יימנע מהרשעה.

ענישה ראויה והולמת בעבירה זו נועדה בראש וראשונה ליתן ענישה מרתיעה לנאשם הצופה פני עתיד וענישה צופה פני עתיד מתייחסת גם לבנות זוג עתידיות של הנאשם כדי למנוע מצב שהנאשם יחזור על מעשיו.

זאת ועוד, נפסק לא פעם כי הגורם אשר לידיעתו תובא הרשעתו של הנאשם האפשרות לבחון את מעשה העבירה לגופו, ואין לצפות כי הוא יסתפק בהרשעת הנאשם, כשהיא לעצמה, על מנת להסיק את מסקנותיו (ראו לדוגמא רע"פ 654/13 אבו בכר נ' מדינת ישראל, ע"פ 3829/12 מדינת ישראל נ' סירוטניקוב).

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

...

לכן אני סבור שבנסיבותיו של העושה ושל המעשה וכל הנתונים שציינתי מבקש להימנע מהרשעתו.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

בהתחשב באמור נראה לי כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בן צו של"צ לבין מאסר קצר.

הנאשם: אני פעם ראשונה פה, אתם יודעים מה המצב שלי.

כפי שמרמזת הכותרת, החלטתי להמנע מאי הרשעתו של הנאשם במקרה דנא, ועל כן, ראשית אני מרשיעו בעבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין.

...

כאשר אנו מסתכלים על כתב האישום לפני ואחרי תיקונו מבלי להקל ראש, אין המדובר ברף אלימות מן החמורים, אולם עדיין אני סבור שאין ביכולתו של אירוע זה להיכנס תחת הכותרת אי הרשעה, וזאת לאור הסיבות שמניתי.

על כן, כאמור, החלטתי להרשיע את הנאשם.

אני גוזר אפוא על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך חודשיים, אולם הנאשם לא יישא בעונש, אלא אם בתוך 24 חודשים מהיום יעבור עבירת אלמ"ב, נגד הגוף.

בשולי הדברים, מצאתי לציין, כי איני בטוח שתסקיר המבחן עומד בפני רשויות האוכלוסין וההגירה, ועל כן, אני סבור כי מן הראוי להביא לידיעתם כי התסקיר חיובי, ואנשי השירות סבורים כי אכן מדובר במקרה יוצא דופן, אשר התרחש על רקע של לחץ כלכלי נקודתי, במסגרת מעבר דירה משותף.