לא שילם את הקנס במועד ועיריית ת"א דרשה הוצאות גבייה

בבקשתו ציין החייב כי היות והעירייה איננה מוכנה לעכב את הגבייה, הרי שנוצר מצב כי היה וישלם כעת את הדוח בהיותו בכינוס נכסים, יימצא מבצע העדפת נושים אסורה, ועל כן נידרש בית המשפט ליתן הוראות בעיניין.

הערייה הגישה תגובתה וטענה כי היות והחייב לא שילם את הקנס במועד ואף לא הגיש בקשה להשפט הפכה הודעת התשלום לפסק דין חלוט ביום 4.7.15, קרי לאחר מועד צו הכנוס.

יחד עם זאת השאיר המנהל המיוחד ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט וזאת נוכח גובה החוב, אשר הערייה הסכימה להפחתת החוב והוצאות הגבייה כך שהחוב עומד על הסך של 250 ₪ ואליו מצורף 50% מהוצאות הגבייה בסך של 178 ₪.

בהחלטת כבוד השופט דורון חסדאי בעיניין פש"ר (ת"א) 14446-02-13 יורם כהן נ' עריית תל אביב (10.1.16) (להלן: "החלטה בעיניין כהן") נדונה בהרחבה שאלת מעמדם של קנסות לטובת רשות ציבורית.

חייב שהוטל עליו קנס לפני צו הכנוס אינו רשאי לשלם את הקנס לאחר נקיטת הליכי פשיטת-רגל משום שיהיה בכך משום העדפת נושה; לפיכך, אם נקבע בגזר הדין עונש מאסר למקרה שהקנס לא ישולם, לא ניתן יהיה להפעיל את המאסר, שכן המדינה יכולה לגבות את הקנס על דרך תביעת חוב"(ההדגשה אינה במקור – א.א)".

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי יש לעכב את הליכי הגבייה נגד החייב, וזאת כמפורט להלן.

סעיף 70 לחוק העונשין, דן באופן גביית הקנסות, וכך הוא קובע: "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו, הוראות פקודת המיסים (גבייה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה". הגביה המתבצעת על פי פקודת המיסים, הנה גביה מנהלית, אשר בשונה למשל מגביית פסקי דין בהוצאה לפועל, אינה מצריכה אישור שפוטי.

סעיף 4 (1) לפקודת המיסים (גביה) קובע: "הוטל על אדם כחוק סכום כסף בקשר לאיזה מס שהוא, ולא שילם אותו אדם את הסכום בתוך חמישה עשר יום למן היום שהיה חייב לפרעו ולאחר שנשלחה אליו דרישה בכתב לשלם את הסכום שהוא חייב לפרעו ושלא פרעו, יתן פקיד גביה כתב הרשאה לגובה מסים ובו יצטווה לידרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו, אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן." עם זאת, הליכי גביית החוב "הפלילי" כפופים להתיישנות העונש הפלילי הקבוע בצד העבירה.

בנדוננו, מכיוון שמדובר בבררת משפט, והחיוב הפסוק מתגבש, עקב כך, שמקבל הודעת קנס (התובע), לא ביקש לבטל את הקנס ולא הודיע שברצונו להשפט, הדיעה המקובלת היא שהחיוב הפך חלוט במועד שבו חלפה זכותו לבטל את הדוח ולא ביקש להשפט (ראו ע"פ 40599/07 (מחוזי י-ם) רואמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.12.07); ה"פ 200231/06 (שלום ת"א) לאור נ' עריית תל-אביב-יפו (לא פורסם, 3.5.07)).

...

ולכן בדין טענת עורך הדין סנדרוביץ' כי אין יריבות משפטית בינו לבין התובע ודין התביעה נגדו להידחות אך מטעם זה. המסקנה, העיריות פעלו מכח הרשאה כדין, והתביעה כנגד עו"ד סנדרוביץ' דינה להידחות בהעדר יריבות.

לאור מסקנה זו, אין בעיקול שהוטל בבנק או כל עיקול או פעולה לגבייתו, כדי להוות לשון הרע, הואיל והעיריות פעלו כחוק, לגביית חוב פסוק שהוא בבחינת מס המגיע להן כחוק.

התביעה נדחית.

התביעה הוגשה כנגד עריית ת"א-יפו (להלן "הערייה") אשר הוציאה לתובע 17 דו"חות חניה בין התאריכים 01.07.2009- 16.07.2012 (להלן "הדו"חות"), ועיקלה כספים מחשבונו של התובע לתשלום החוב שנצבר בגין הדו"חות, בחודש ינואר 2020.

ביום 26.07.2020 ניתן פסק דין לדחיית התובענה ללא הוצאות, מאחר והסעד שבקש התובע אינו בסמכות בית משפט אזרחי, אלא של בית משפט לעניינים מקומיים.

כמו כן, ציינה הנתבעת כי נטל ההוכחה על התובע כי לא קיבל את דבר הדואר הרשום, אולם הוא לא הצביע על נסיבות שאינן תלויות בו. עוד הוסיפה הנתבעת כי לא מוטלת עליה כרשות מקומית כל חובה לפעול לגביית החוב בדרך של תביעת חוב וכי פעלה בתום לב ובהתאם לסמכויות הנתונות לה על פי דין לאחר שהתובע לא שילם את הקנסות במועד.

כן ראה עדותו: "... שלפני שהם פותחים בהליך גביה מינהלי הם חייבים לשלוח לך מכתב פותח, שהם חייבים לוודא שקבלת אותו ורק לאחר מכן להטיל עליך עיקול ולקחת את הכסף. את המכתב הזה מצאתי שנשלח לכתובת אחרת בכלל ויש לי תיזכורת נוספת של דרישת תשלום לאותו כתובת" (עמ' 13, שורות 30-33 לפרוטוקול מיום 31.05.2021).

...

לטענתה, מעדות גב' ניג'ם עלה, שחברת מלגם מקבלת את הזכות לחייב בגין הוצאות גביה לאחר שהחייב לא שילם את הקנס שנשלח לו על ידי המשיבה, ומכאן מסיקה המבקשת, שדרישת התשלום של 23 ₪ הייתה המסמך הראשון שנשלח בעיניין חובות דו"חות החניה למבקשת.

בהתאם להוראת סעיף 237(א)(2) של חוק סדר הדין הפלילי, במידה והמצאת הודעת הקנס בוצעה ב"משלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה" אזי "בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאשור המסירה כתאריך ההמצאה". במידה והקנס לא שולם במועד שנקבע בהודעת הקנס, אזי חלה הוראת סעיף 70 של חוק העונשין, התשל"ז, לפיה: "קנס שלא שולם במועדו, יחולו על גבייתו הוראות פקודת המסים (גביה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה", ואזי ניתן לגבות את הקנס באמצעי האכיפה המנויים בפקודת המסים (גביה).

דרישה בכתב זו, היא התחלת ביצועו של הקנס שהפך לחלוט (עיינו, למשל, בדברי כב' השופט ג' הימן ב-ה"פ (שלום ת"א) 5369-08-19‏ שובה נ' עריית רמת-גן, בפִסקה 10 (17.10.2020)).

מסקנה זו מתחזקת נוכח התכלית העומדת ביסוד הדרישה שכתנאי למשלוח דרישת התשלום בדואר רשום וגביית סכום מְרַבִּי של 23 ₪, תישלח קודם לכן "הודעה על חוב". התכלית היא יידוע החייב אודות החוב, כפי שעמד על כך כב' השופט ע' פוגלמן (בקשר למשלוח הודעת תשלום קנס) ב-רע"א 5255/11 עריית הרצליה נ' כרם, בפִסקה 18 (11.6.2013) [להלן: "עניין כרם"]: "תנאי לקיומו של הליך הוגן הוא שאדם שהליך ניפתח נגדו ידע על כך. מטרת היידוע היא לאפשר למי שההליך ניפתח נגדו לממש את זכות הטיעון במטרה להגן על זכויותיו (לתכליות זכות הטיעון ראו דפנה ברק-ארז משפט מנהלי כרך א 500-498 (2010)); כשמדובר בהליך גבייה, היידוע נועד להתריע בפני החייב כי הוא חשוף להליכי גבייה שעלולים להיות פוגעניים ולהסב לו הוצאות, במטרה לגרום לו לשלם את החוב ולהמנע מכך, או לפעול באפיקים המתאימים לביטולו. נטל היידוע מוטל על הצד שפותח בהליך, והיקפו משתנה בהתאם לאופי ההליך ולמידת הפגיעה הפוטנציאלית שההליך עלול להסב לצד שכנגד. ככל שהפגיעה שעלולה להגרם גדולה יותר, כך מוצדק להטיל על הפותח בהליך נטל גדול יותר לוודא כי מי שההליך ינוהל נגדו מודע להשלכותיו, וכי נימסר לו מידע מספיק כדי לכלכל את צעדיו. אופן היידוע נידרש לשקף איזון מיטבי בין האנטרס למסור את מירב המידע לבין הקף המשאבים ששני הצדדים להליך נדרשים להשקיע בכך. כללי המצאת מסמכים – שמטרתם ליידע את הנמען בדבר ההליכים המתנהלים נגדו – משקפים את האיזון שקבע המחוקק בין האינטרסים הללו. גם בעניינינו – כמו בכל עניין אחר – משקפים הכללים את מהותו הפרטיקולרית של ההליך." (ההדגשה שלי – י.ג.).

...

נוכח המפורט לעיל, סבורני, שהמבקשת לא עמדה בנטל להצביע על כך שיש אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות של עובדה, או משפט, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, כך שהיא לא עמדה בדרישה הקבועה בסעיף 8(א)(1) של חוק תובענות ייצוגיות.

הואיל והתנאים לאישורה של תובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8(א) של חוק תובענות ייצוגיות – הם תנאים מצטברים, הרי שדין בקשות האישור להידחות, ולפיכך אני מורה על דחיית בקשת האישור.

נוכח דחיית בקשת האישור, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 ₪ (כולל מע"מ).

עניינה של העתירה, דרישה לתשלום חוב מיום 17.10.18 שהוצאה על ידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות שיסודה בחוב בררת משפט בגין עבירת תעבורה (נספח א' לעתירה).

ראו לעניין זה, למשל עת"מ (ת"א) 37593-02-18 בר נוי נ' הנהלת אגף רישום והסדר מקרקעין (פורסם בנבו, 19.02.2018 - הדגשה נוספה): "סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים קבועה בסעיף 5 לחוק. כך, בין היתר, מוסמך בית משפט זה לידון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה...". ודוק, רשימת העניינים המנויה בתוספת הראשונה לחוק הנה רשימה סגורה, ולפיכך, שעה שמדובר בעיניין שאינו מנוי בה, אין לקרוא לתוכה הוראות חוק אחר או הלכה פסוקה, ואין להקים סמכות עניינית יש מאין" משכך, הליך שאינו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים יידחה, ובדרך כלל – על הסף".

אולם, הוראות חוק סדר הדין הפלילי הן הקובעות את ההוראות לגבי דרך הטיפול בעבירת בררת משפט, לרבות האפשרות לבקש להשפט בגינה; תוצאות תשלום הקנס; תוצאות אי תשלום הקנס במועד; וכד' משהעותר לא שילם את הקנס במועד, רואים אותו כאילו "הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס..." (סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי).

לעניין זה ראו והשוו את שנקבע ברע"א (מחוזי י-ם) 5369-03-11 עריית ירושלים נ' רעי (פורסם בנבו, 18.5.2011): "הטוען נגד תוקפו של הקנס, בנסיבות האמורות לעיל, מבקש למעשה להשיג על הרשעה בעבירה פלילית. השגה כזו אין מקומה בבית המשפט אשר היה דן בעיניין לו עשה האדם שימוש בזכותו לבקש להשפט". מאלה עולה כי אין סמכות עניינית לעתירה – הן משום שהפעלת סמכויות לפי חוק סדר הדין הפלילי אינן מסורות לסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים; הן משום שבכל הנוגע לפרט 14(א) לפקודת התעבורה חל החריג שבסיפא הפרט, שכן לו היה מוגשת בקשה להשפט, מדובר בעניינים המסורים לסמכות בית המשפט לתעבורה.

...

יוצא אפוא כי הליך זה מבקש למעשה להשיג על הרשעת העותר בעבירת תעבורה.

התוצאה היא שדין העתירה היא דחיה על הסף.

העתירה נדחית אפוא העותר ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 5,000 ₪ סכום זה יהיה צמוד למדד וישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.