לא ניתן לערער על אי פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד

]השופט י' עמית: ערעור על אי-פסיקת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין לטובת המערערים 7-1 (להלן יחד: המערערים), בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' נאות פרי) בת"א 51848-10-18.

יוער, כי הייתי מצפה שהואיל ולא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה, הנתבעים יגיעו לדיון ביחד עם עורך דין אחר ממשרדם וניתן היה אולי לנצל את הזמן למרות העדרו של עו"ד ברמי, כגון למשל בכל הנוגע למערכת שהובאה לביהמ"ש. לו היו מתייצבים הנתבעים ניתן היה להגיע להסכמות לגבי צלום משותף של המערכת, הדגמה בין אם ביחד עם ביהמ"ש ובין עם בין הצדדים בלבד והסרטת ההדגמה וכיוצ"ב פעילויות אשר ניתן היה אולי לבצע גם ללא עו"ד ברמי.

עוד אפנה לפסקה 111 לפסק הדין שם נכתב כי "אי ידיעתו של ישראל אודות הגורם שהכניס את המשטח לחנות ברחוב עמוס, הנה תמוהה", ולא אמשיך בציטוט שממנו הגיע בית המשפט למסקנה כי "אכן נעשה שימוש במשטח של סנסור מדיקה בחנות של אייזלר ניהול ברחוב עמוס". יכול הייתי להצביע על נימוקים נוספים שבגינם ניתן להניח מדוע מצא בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לזכותם של המערערים, אך מאחר שהדברים לא פורשו בפסק הדין, אמנע מכך.

...

כך, כדוגמה בלבד, אציין כי בית המשפט מצא כי הסכם הזיכיון אינו חל על כל המערערים, אך יש לזכור כי המערערים כולם הם בני משפחה אחת העומדים מאחורי שלוש חברות שונות, ובית המשפט לא מצא לחייבם "רק בשל היותם בני משפחה או רק בשל שהם 'שותים קפה ביחד' באחת החנויות" (פסקה 108 לפסק הדין).

עוד אפנה לפסקה 111 לפסק הדין שם נכתב כי "אי ידיעתו של ישראל אודות הגורם שהכניס את המשטח לחנות ברחוב עמוס, הינה תמוהה", ולא אמשיך בציטוט שממנו הגיע בית המשפט למסקנה כי "אכן נעשה שימוש במשטח של סנסור מדיקה בחנות של אייזלר ניהול ברחוב עמוס". יכול הייתי להצביע על נימוקים נוספים שבגינם ניתן להניח מדוע מצא בית המשפט שלא לפסוק הוצאות לזכותם של המערערים, אך מאחר שהדברים לא פורשו בפסק הדין, אמנע מכך.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

משנמצא כך, הרי שדין הבקשה להדחות לאור סעיף 1(8) לצוו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, המורה כי לא תנתן רשות ערעור על "החלטה בעיניין הטלת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". פשיטא כי הבקשה שלפנינו נופלת בגדר הרישא ולא בגדר הסיפא, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

משנמצא כך, הרי שדין הבקשה להידחות לאור סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, המורה כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו". פשיטא כי הבקשה שלפנינו נופלת בגדר הרישא ולא בגדר הסיפא, ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

בכל מקרה, טען התובע, הוא לא היה חותם על הסכם הפשרה אילמלא הושגה ההסכמה לידון בהשבת שכר הייצוג במל"ל. נטען עוד, כי על פי הפסיקה, די בהסכמה מכללא על מנת שנושא לא ייחשב כהרחבת חזית ובעניינינו, ההסכמה כתובה וחתומה בהסכם הפשרה.

כך למשל, בעירעור שהוגש על פסק הדין בעיניין סיגל כהן לעיל אישר בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי אשר דחתה בקשה לפסיקת החזר שכר טירחה עבור הייצוג בהליכים מול המל"ל ונפסק, אמנם ללא דיון מנומק, כדלקמן: "איני רואה מקום לפסיקת הוצאות בגין הליכי גירושין שניהלה המערערת ולו בשל ריחוק הנזק, כמו גם אין מקום לפסיקת שכר טירחת עורך דין בגין הליכי המל"ל" (דברי כב' השופט יצחק עמית בע"א 8326/12 סיגל כהן נ' עיזבון המנוח טורוק ליאוניד ז"ל (29.4.2013)).

גם בפסיקה קודמת נקבע, כי יש לפרש את הוראת סעיף 16(א) לחוק הפיצויים כך ששכר הטירחה הנפסק בתביעת הנפגע הוא שכר טירחה המחושב כאחוז מסך הפצוי שנפסק "כשברור הוא כי סכום זה אינו כולל את הגמלאות המגיעות לנפגע על פי החוק" וכי אין לפסוק שכר טירחה על הגימלאות שנוכו מסך הפיצויים (ראו: ע"א 575/88 קריכלי נ' ביהם, פ"ד מג(3) 602, 609-610; ע"א 5122/02 סהר חברה לביטוח נ' צ'יבוטארו (25.11.09); רע"א 7204/06 ארליך נ' עו"ד ברטל (22.8.12) פיסקה 37).

לאור האמור לעיל, הפסיקה המנחה, אמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון והטעמים המפורטים לעיל, סבורני כי לא ניתן לאור ההלכה הנהוגה כיום לחייב את המבטחת בהוצאות שכר הטירחה ששילם הנפגע לצורך ייצוגו בהליכים מול המל"ל. חיוב נתבעת 2 בהוצאות נתבע 3 לטענת נתבע 3, יש לחייב את נתבעת 2 בהוצאות ייצוגו והתייצבותו לדיונים שהתקיימו בתיק זה, לרבות בירור שאלת החבות, עד לשלב בו חזרה נתבעת 2 מכפירתה בחבותה לפצוי התובע.

...

לאור האמור לעיל, הפסיקה המנחה, אמות המידה שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון והטעמים המפורטים לעיל, סבורני כי לא ניתן לאור ההלכה הנהוגה כיום לחייב את המבטחת בהוצאות שכר הטרחה ששילם הנפגע לצורך ייצוגו בהליכים מול המל"ל. חיוב נתבעת 2 בהוצאות נתבע 3 לטענת נתבע 3, יש לחייב את נתבעת 2 בהוצאות ייצוגו והתייצבותו לדיונים שהתקיימו בתיק זה, לרבות בירור שאלת החבות, עד לשלב בו חזרה נתבעת 2 מכפירתה בחבותה לפיצוי התובע.

לאחר שבחנתי את טיעוני נתבע 3 ונתבעת 2, מצאתי לקבל את בקשת נתבע 3 בחלקה.

סוף דבר בקשת התובע לחיוב נתבעת 2 בהוצאות ייצוגו בהליכים מול המל"ל – נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' דפדי) מיום 11.7.2023 בת"א 29746-06-22, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפסיקת שכר טירחתו ככונס נכסים והטלתו על המשיבות 1 ו-2.

עוד ביקשו התובעים לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות ההליך ושכר טירחת עו"ד. הנתבעות לא התגוננו בפני התביעה, וביום 30.11.2022 ניתן נגדן פסק דין בהעדר הגנה, במסגרתו הורה בית המשפט המחוזי על מתן סעד הצהרתי שלפיו התובעים זכאים להרשם כבעלי הזכויות בנכס.

המבקש מפנה לכתב התביעה וטוען כי התבקש בגדריו סעד של פסיקת הוצאות, ומוסיף כי גם אילמלא היה מתבקש, הרי שבית המשפט מוסמך לתתו.

...

כן מפנה המבקש לתקנה 152 לתקנות וטוען, כי בית המשפט מחויב לפסוק הוצאות בתום הדיון, "זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". המבקש מלין על כך שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לפסיקת הוצאות, לטענתו, ללא הנמקה, ואף לא סיפק טעמים מיוחדים לכך בהתאם לקבוע בתקנה זו. דין הבקשה להידחות, בלא צורך בתשובה.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.

ערעור על אי-פסיקת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין לטובת המערערת, בפסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' הרשם הבכיר ח' חג'וג'), מ-4/1/2023, בתאד"מ 34474-07-20 קשקוש נ' מיימון.

אגב אורחה דחה הרשם גם בקשה של המערערת לפסיקת הוצאות וקבע כי: "לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ועיון חוזר בנתוני התיק לא מצאתי מקום לשנות מההחלטות שניתנו בתיק ביחס לסלין. די להפנות לנימוק שצוין בהחלטה שניתנה בדיון במעמד הצדדים ביום 4/1/23 ... מעבר לאמור אצין כי שמה של סלין הופיע על גבי השיק שהוגש לבצוע וכפי הנראה במעמד פתיחת התיק בהוצאה לפועל לא היה ברור אם החתימה שעל השיק שלה או של אמה (הלן), דבר שהתברר אך בדיון הנ"ל ושעל בסיסו נמחקה התביעה נגד סלין במסגרת תיק תאד"מ 40787-07-20" (28/3/2023).

לשלמות התמונה יצויין כי על פי עידכון הצדדים גם התביעה נגד האם נמחקה, משום שמר טיילר ומר ביטון לא התייצבו לדיון, ונפסקו בה הוצאות בסך 3,000 ₪, שלטענת ב"כ המערערת לא ניתן לגבות משום שקיים ספק בנוגע לסולבנטיות של חב' משה טיילר בע"מ. העירעור עיקר העירעור בכך שכב' הרשם לא פסק הוצאות, למרות שהיה ברור, משלביו הראשונים של ההליך, שהמערערת לא חתמה על ההמחאה.

...

לכך יש להוסיף את התנהלות המשיבה בהליך קמא, לרבות העובדה שהיא או העד מטעמה (מר ביטון) לא התייצבו מעולם לדיונים, בעוד שהמערערת ואימה התייצבו לשני דיונים; והעובדה שהמשיבה הוצגה כגבר לאורך כל ההליך, לרבות בייפוי הכוח; ועובדות אלו מחזקות את המסקנה כי ההליך נגד המערערת לא נוהל כראוי, וכי התביעה הוגשה מבלי שנבדקו העובדות בבסיסה.

נוכח כל אלה הערעור מתקבל.

סוף דבר הערעור מתקבל.