לא ניתן לגלות פרטי תלונה על הטרדה מינית לנילון

כמו כן, לטענתה ד"ר י' יצרה עמה קשר טלפוני מספר פעמים, כאשר מהשיחה התברר כי היא יודעת את מלוא פרטי התלונה שהוגשה על ידי התובעת, וזאת על אף חובת הסודות החלה במקרים מעין אלו.

ממילא, אין המדובר בסוגיה שבית הדין יכול בכלל להכריע בה. בדומה, כך הוא הנכון לגבי טענתה של התובעת בסיכומיה, כי "... ברור כי לא ניתן לקיים דיון האם מילה כלשהיא מהוה הטרדה מינית, כך סתם, מבלי שמלמדים תחילה על החוק למניעת הטרדה מינית"[footnoteRef:76].

לטענתה של התובעת בתצהירה, מדובר בתלונה תחת סעיף "נודע למעביד", ובשלב זה היה על פרופ' כרמי להעביר את הטיפול בתלונה לממונה על הטרדות מיניות במכללה, ולא להעביר את נוסח התלונה לנילון עצמו – שהוא הנתבע.

בתוך כך, חובותיו/ה של האחראי/ת בהקשר זה הנן כדלקמן: ליידע את המתלוננ/ת באשר לדרכי הטיפול בהטרדה מינית או בהתנכלות; לפעול לבירור התלונה, ולצורך כך, בין היתר, לשמוע את המתלוננ/ת, את הנילונ/ה ועדים, אם ישנם, ולבדוק כל מידע שהגיע בעיניין התלונה; לבצע את הבירור ביעילות ובלא דיחוי; לבצע את הבירור תוך הגנה מירבית על כבודם ופרטיותם של כל המעורבים ולא לגלות מידע שהגיע במסגרת הבירור, אלא אם הממונה חייב/ת לעשות כן לשם הבירור או עלפי דין; להגן על המתלוננ/ת במהלך הבירור ככל שניתן וככל שנראה לו/ה לנכון; בתום הבירור על האחראי/ת להגיש למעביד, ללא דיחוי, סיכום בכתב של בירור התלונה בצרוף המלצותיו המנומקות לגבי המשך הטיפול.

...

לסיכום לסיכום כלל האמור והמפורט לעיל עד כה, אנו קובעים בזאת, כי התובעת לא הוכיחה כי נפלו פגמים בבירור תלונתה על ידי המכללה.

על כן, דין תביעתה של התובעת כנגד המכללה להידחות על כל חלקיה ובהתייחס לכלל הטענות שהעלתה התובעת כנגד המכללה.

לסיכום כלל התביעה בסיכומו של דבר – לאור כלל האמור והמפורט בהרחבה בפסק הדין, דין תביעתה של התובעת, הן כנגד הנתבע והן כנגד המכללה, להידחות על כל חלקיה, ובגין כלל טענותיה של התובעת.

נ.מ. החליטה לפנות לממונה על הטרדה מינית מכיוון שהיא לא היחידה שנפגעה מהתובע, ובלשונה: "במידה ולא היו תלונות נוספות לא הייתי פונה מכיוון שאני בטוחה שאלי הוא לא היה מתקרב יותר". כאמור, ביום 12.9.13 נגבתה עדות גם ממתלוננת 1, אשר שוחחה כשנה קודם לתלונה עם שכטר, וטענה שאחד מעובדי הנתבעת מטריד אותה מינית – נוגע בגבה ומלטף את חלקו העליון.

(ט) נודע למעביד על מקרה של הטרדה מינית או היתנכלות במסגרת יחסי עבודה, ולא הוגשה תלונה או שהמתלונן חזר בו מתלונתו, יעביר את המקרה לבירור של אחראי; הועבר מקרה כאמור לבירור של אחראי או נודע לאחראי על מקרה כאמור, יקיים האחראי, ככל שניתן, בירור על אודות המקרה לפי תקנה זו, בשינויים המחויבים, ואם המתלונן חזר בו מתלונתו, יברר גם את סיבת החזרה מהתלונה.

(1) מתן הוראות לעובדים המעורבים במקרה, לרבות בדבר כללי היתנהגות ראויים במסגרת יחסי עבודה והרחקת הנילון מהמתלונן, וכן נקיטת צעדים בעניני עבודה, והכל כדי למנוע את הישנות המעשה של הטרדה מינית או היתנכלות, או כדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההיתנכלות; (2) פתיחה בהליכים משמעתיים לפי הוראות הסדר משמעת החלות אצל המעביד לענין הטרדה מינית או היתנכלות; (3) אי נקיטת צעד כלשהוא.

הקשר ההדוק שבין פרטיות לכבוד האדם במובנו הסגולי (כמונחה של אורית קמיר שאלה של כבוד: ישראליות וכבוד האדם 27-34 (2005)) קובע כי המפתח לזהותו של אדם, כלומר לגילויה או שמירתה, המלאה או היחסית, המותנית או שאינה מותנית, יופקד בידי האדם עצמו.

היינו מבחינה אופראטיבית, לא ניתן לעניין זה משקל במסגרת בירור התלונה או קביעת ההמלצות בעיניינו.

הררי לא פירט מי הגורם שמסר לו את המידע (סעיף 3 לתצהיר הררי) וגם בעדותו בבית הדין סרב למסור את פרטי העובדים מהם שמע את הדברים (אחד מעובדיו וגם אחד מעובדי הנתבעת; עמוד 3 שורה 14 עד עמוד 4 שורה 5).

...

בעניינה של שכטר מצאנו לציין שמהראיות עולה שהיא פעלה במסגרת הסמכויות שהוקנה לה כממונה.

סוף דבר התביעה נדחית.

משמצאנו כי ניהול הבירור לא היה חף מפגמים, אם כי לא כאלה שהיה בהם לשנות את התוצאה או שיורדים לשורשו של עניין, ביחס לתביעה כנגד החברה, כל צד יישא בהוצאותיו.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי דו"ח שטרק מתבסס על מסמכים ו/או רשומות שלא צורפו אליו כגון: מיסמך שהומצא על ידי יועץ מחשוב ולא ניתנה לו האפשרות להשמיע דבריו ולטעון כנגד "ממצאיו המפוברקים" של הדו"ח. בכך עורכי הדו"ח "חרגו או עוולו", והיה עליהם לבחון את נושאי הדו"ח ופרטיו ולקבל את גרסת הנתבע טרם נחתם והופץ, משלא עשו כך, "הדו"ח הפך...הוצאת דיבתו של הנתבע" (ר' סעיפים 12-11 לכתב ההגנה).

התובעת מצידה טענה בכתב התביעה כי דו"ח שטרק מעלה "ממצאים קשים ושלל נזקים שהסב הנתבע לחברה", כגון: אי טפול ואי דיווח אודות הפרות משמעת חמורות של עובדים, לרבות מתן הרשאה לעובדים לנהוג במשאית ובמלגזות החברה תחת השפעת סמים; חדירה ללא הרשאה למצלמות המותקנות במשרדי החברה והעתקות ללא הרשאה ממצלמות החברה; פירסום מידע עסקי סודי מתוך ישיבות הנהלת החברה; חשד לפריצה לתיבות דוא"ל של עובדי החברה; העברת ססמאות רבות של החברה לתיבת הדוא"ל הפרטית של הנתבע; מחיקה מסיבית של מידע השמור בשרתי החברה מספר ימים לפני סיום העסקתו ועוד (ר' סעיפים 28-27 לכתב התביעה).

עוד ציינה התובעת כי המסמכים הרלוואנטיים לעניין זה הם הבירור שנערך לנתבע, מסקנות הממונה, פרוטוקול ישיבת השימוע והודעה על הפסקת העבודה, ולפי התקנות למניעת הטרדה מינית (חובת מעביד), תשנ"ח-1998 (להלן – "התקנות למניעת הטרדה מינית") לא מוטלת חובה על המעסיק לגלות לאחד הצדדים לתלונה (המתלונן או הנילון) את כל החומר שהובא בפניי הממונה כי אם ליתן הגנה מירבית של פרטיותם של המעורבים בבירור (ר' סעיפים 30-29 לתשובה).

החיסיון על מסמכים אלה את גילוים מבקש הנתבע וענינם בירור התלונה על ההטרדה המינית, הוא חיסיון יחסי בשל היותו יציר כפי הפסיקה אשר קראה אל תוך הוראות התקנות, המחייבות שמירת סודיות ומגבילות את היקף המסמכים שיוצגו לנילון ולמתלונת, סוג זה של חיסיון.

...

לסיכום אפנה, שוב, לבג"ץ פלונית ולדברים שנאמרו במסגרת פסק הדין על המתח בין זכות הפרטיות של מתלוננת לזכותו של נאשם להליך הוגן ולהשוואה המתבקשת בין זכותה של המתלוננת, בעניננו, ולכך שזכותו של הנתבע לעיין בתרשומות ובמסמכים שהוצגו בפני הממונה על ידי המתלוננת תהא חריג לכלל שאין לחשוף מידע שיהיה בו כדי לפגוע בפרטיותה של המתלוננת, מעבר למסמכים על מסירתם לנילון/הנתבע הורה המחוקק: "הדברים נכונים גם בהליך הפלילי, כאשר מול החיסיון והזכות לפרטיות של המתלוננת ניצבת זכותו של הנאשם להליך הוגן ולגילוי חומר שיש בו כדי לתרום להגנתו ולחקר האמת (וראו בהרחבה החלטתי בבש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר [פורסם בנבו] (23.1.2014); לדעה לפיה יש להרחיב את זכות העיון גם על חומר הקשור למתלוננת בתיקים פליליים ראו גם תומר אורינוב "עיון הנאשם ב'רשומות אישיות' של קרבנות עברת מין" הפרקליט נג(2) 525, 546-545, 551-550 (תשע"ה)).

על כן הבקשה להעביר את המסמכים הנוגעים להתנהלות הממונה והמנכ"ל ובכללם גם את כל ההודעות שהוצגו בפני הממונה שחלקן מופיעות בכתב ההגנה של הנתבעים שכנגד, נדחית.

סיכומו של דבר – בקשת הנתבע לגילוי מסמכים, מתקבלת חלקית.

לפניי בקשת התובע ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים כדלקמן: א. העתק התלונות שהוגשו כנגד התובע; העתק מתיק החקירה שניהלה הגב' אלה פרץ (הממונה על הטרדה מינית בנתבעת); ג. העתק מכל הקלטה המצויה בתיק החקירה; ד. העתק כל טיוטה/התכתבות/רישומים/מזכרים המצויים בתיק החקירה; ה. העתק מתיקן האישי של המתלוננות והעדות הנוספות אצל הנתבעת; ככל ומי מהמתלוננות ו/או העדות הנוספות אינם עובדות עוד בנתבעת – מבוקש בזאת לעיין בכל המסמכים הנוגעים להליך סיום עבודתן בנתבעת; לטענת התובע, עיקר תביעתו אשר הוגשה עוד טרם היה מיוצג, נוגעת להליך פיטוריו אשר לטענתו היתנהל שלא כדין, שעה שהוטחו בפני תלונות על הטרדה מינית וזו אף הסיבה בעטייה פוטר.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי ככל ויינתן צו מערכאה שיפוטית לחשוף את פרטי המתלוננות היא לא תתנגד.

אשר למסמכים המבוקשים בסעיפים א' – ד' לעיל – הרי שאלו נוגעים להליך בירור התלונה, אשר היוו הבסיס להזמנתו לשימוע, ולטענות התובע כי הליך הפיטורים נעשה שלא כדין מבלי שניתן לו לעיין בתלונות שהוגשו כנגדו וכי התלונות לכאורה הנן בגדר עלילת שוא.

בנסיבות הללו, אין להיתעלם מהוראותיהן הספציפיות של התקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), תשנ"ח -1998 (להלן- התקנות), ובפרט תקנה 7(ב) לתקנות המורה כי: "המעסיק יפעל בלא דיחוי לבצוע החלטתו לפי תקנת משנה (א) וימסור הודעה מנומקת בכתב על החלטתו למתלונן, לנילון ולאחראי; כן יאפשר המעסיק למתלונן ולנילון לעיין בסיכום האחראי ובהמלצותיו". מהוראות התקנות לעיל עולה, כי המחוקק ביקש לשמור ביתר שאת, עת המדובר בבירור תלונה בגין הטרדה מינית, על פרטיותם של המעורבים, גם לאחר בירור התלונה, כך שבמסגרת פעולות המעסיק לאחר בירור התלונה, ולרבות הליך פיטורים, על המעסיק לאפשר למתלונן ולנילון לעיין בסיכום האחראי ובהמלצותיו.

שאלה זו דרושה הכרעה במסגרת פסק דין ככל ותגיע לפתחו של בית הדין, כאשר בעניינינו תביעתו של התובע אף אינה עוסקת בבירור התלונה כי אם בהליך השימוע שנערך לו. לאור כל המפורט לעיל, הרי שבאיזון שבין השמירה על פרטיותן של המתלוננות ובשים לב להוראות התקנות הספציפיות בעניינינו, לבין זכות התובע לקבלת המסמכים הרלבאנטיים להוכיח תביעתו במתכונתה הנוכחית, יש לאפשר לתובע, כאמור בתקנה 7(ב), לעיין בסיכום האחראית על הטרדה מינית ובהמלצותיה בלבד ואין להתיר גילוי נרחב כפי שמבקש התובע בכל תיק הבירור.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בחלקה.

עיון במסמכים המבוקשים בסעיפים ה'-ו' שלעיל מעלה כי המדובר בבקשה אשר כלל לא פורטה הרלבנטיות שבה, גורפת וכללית, אשר נדמה כי היא בבחינת ניסיון דיג ואשר כמובן יש בה כדי לפגוע בפרטיותן של המתלוננות אשר הגישו התלונה כנגד התובע, פגיעה שאין בה לשרת דבר ועל כן דין הבקשה למסמכים הללו – להידחות.

בית־המשפט החליט כי התיק ינוהל ללא תצהירי עדות ראשית וגילוי מסמכים כללי לא נתבקש ולא ניתן.

נוסח המכתב מובא במדויק להלן: "המפקד שלום רצינו להביא לידיעתך נושא הקשור לרס"ר היחידה טולי שטארק, כי אנו מרגישות שאין לנו למי לפנות על מנת שכל 'הטרוף הזה' ייעצר ויפסק אחת ולתמיד, ראשית רצינו שתדע, כי הרס"ר מעולם לא פגע בנו לא פיזית ולא מילולית ובטוח לא נימה של הטרדה מינית. לצערנו שתי בנות בבסיס מנסות מידי יום להסיט אותנו כנגד הרס"ר בכך שנגיש נגדו תלונה על הטרדה מינית בטענה שכך יעיפו אותו מצה"ל. הבנות שמסיטות אותנו הן:

הוא אף לא מסר פרטי זהוי של ההליכים, ולפיכך קיים סיכוי סביר שלא נסתר שהשמועות אודות הטרדות מיניות מטעם התובע הן נכונות והוא אף הורשע בהן, וקיים סיכוי סביר כי הדבר פורסם והיה ידוע בקרב חיילים או מפקדים עוד לפני הסיכסוך עם הנתבעת.

החלטה זו מאוחרת בזמן לשיחה עם אביה ברדה, ולא ניתן להניח לפיכך כי תוכן השיחה היה מונע מרצונה של הנתבעת לסבך את התובע בהטרדה מינית.

גם קצין הפרט או מי שהוא מינה איננו רשאי לטפל בתלונה אם הוא בעל נגיעה אישית לנילון.

...

תביעת התובע בעילה של עוולה של הפרת חוק הגנת הפרטיות – נדחית.

התביעה־שכנגד בגין לשון הרע – נדחית.

בהינתן תוצאה זו יש להעריך את שכר הטרחה על־פי תקנות 514-512 לתקסד"א, המפנות לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, כאילו המדובר בתביעה כספית הן בעניין ההגנה מפני התביעה־שכנגד (150,000 ש"ח) והן בעניין התביעה שהתקבלה (30,000 ש"ח) בסך־הכל תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 16,420 ש"ח. בסכום זה חושב מע"מ. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע יציאות אגרה בתביעה בסך של 2,570 ש"ח לאגרה וכן 175 ש"ח הוצאות העדה ספיר אליחי.