לא יוטלו הגבלות על יציאת קטין מחוץ לארץ ללא אישור על העדר דרכון זר

בקשה הוגשה במסגרת תובענה לאכיפת פסק חוץ, שהוא פסק דין שניתן באנגליה ביום 10.2.14 .

כב' השופטת ת. אברהמי, אשר בפניה מיתנהל התיק העקרי עמדה על הרקע הכללי לתובענה בהחלטתה בפרוטוקול מיום 12.2.15 כך: "התובעות מציינות שהן תאגידים זרים אשר עוסקים בתחום הפיננסים ופועלים לפי דין וברישיון באנגליה וברוסיה. הנתבעים שהם זוג נשוי, הם בעלי אזרחות רוסית/לטבית וישראלית ומתגוררים כיום בישראל.

" תמצית בקשת המבקש המבקש מנוע מלצאת מהארץ מכוח צו עיכוב יציאה שהוטל עליו בפסק דין של כב' השופטת צ'רניאק בע"ר 54840-04-15 מיום 17.5.15 (להלן: "החלטת העיכוב 2015").

לטענתו, בהחלטת העיכוב 2015 נכתב במפורש כי אם יתעורר צורך ביציאה מן הארץ ניתן יהיה להביא זאת בפני הרשמת "כפי שהיה בפעמים הקודמות." עוד הוא טוען כי חזרתו מובטחת הן משום שתלוי ועומד צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד אישתו והוא מסכים להוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד בנותיו הקטינות, הן משום שעורך דינו יתלווה אליו ויחזיק את דרכונו, והן משום שקבוע דיון בתיק העקרי ל- 6.9.15, שאם לא יתייצב אליו יתקבל כנגדו פסק דין, בהיותו העד העקרי.

תמצית טענות המשיבות המשיבות טוענות כי אין כל חובת נוכחות של המערער באנגליה להגשת ערעור וכי כבר נקבע על ידי כב' השופטת צ'רניאק בהחלטת העיכוב 2015 כי מדובר בטענה מפוקפקת שאין לשעות לה. עוד נטען, כי בפעמים הקודמות נידרש המבקש ליציאה מהארץ לחקירת השלטונות בשוויץ והבקשה גובתה בהזמנות לחקירה, שהוצגו בפני בית המשפט ובאישורי מעבר, ואילו הפעם אין כל מיסמך המגבה את הבקשה ליציאה לצורך הגשת העירעור באנגליה ובודאי שאין כל הזמנה לחקירה של ה- FBI בארה"ב. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב באשר במשך שנה וחצי לא ביקש המבקש לצאת על מנת להגיש ערעור.

עיכוב יציאה מן הארץ, כותב גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 11, 2013 בעמ' 1005 "הוא סעד קצוני, שתוצאתו המעשית היא הגבלה חמורה על חופש התנועה של הנתבע, העלולה לגרום לו לפגיעה בזכות חוקתית מהמעלה הראשונה... האמצעי שהיא נותנת בידי התובע בדרך של הגבלת החופש האישי של הנתבע, הוא חריף.. נקודת המוצא היא כי לכל אדם זכות לצאת את גבולותיה של מדינת ישראל. על אף הסמכות שניתנה לבתי המשפט לפגוע בזכות זו לשם הגנה על זכויות ועל אינטרסים אחרים, טוב יעשו אם ישתמשו בסמכות זו במשורה ובזהירות." במקרה שבפני הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ בהחלטת העיכוב 2015, כאשר על החלטה זו הוגש ערעור, שטרם נדון.

לא נעלם מעיני, כי עו"ד דולי, מציין בחוות דעת שהגיש מטעם המשיבות, כי אין צורך בהתייצבות פיסית בבית המשפט באנגליה לצורך הגשת ערעור, וממילא המבקש מיוצג על ידי עורכי דין באנגליה במסגרת הסיוע משפטי (סעיף 30 לתצהיר מיום 24.7.15) וכן כי עו"ד ליסטר, מטעם המשיבות, מציין בסעיף 11 לחוות הדעת מיום 7.9.14 כי "...לדעתי, המשיבות יכלו להגיש בקשת ערעור מחו"ל אף ללא ייצוג משפטי." יחד עם זאת, לא מצאתי תשובה בחוות הדעת מטעם המשיבות לטענות המבקש, כי הסיוע המשפטי האנגלי כבר אינו מייצג אותו, כי אין ביכולתו כיום לשכור מייצג באנגליה לנוכח הסכומים הגבוהים הנדרשים ממנו, וכי לצורך הגשת ערעור באנגליה הוא מחויב לתת כתובת להמצאת כתבי בי דין באנגליה או באיחוד הארופאי, ולכן חייב להתייצב בעצמו להסדרת הגשת העירעור, לרבות הערבון הנידרש.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ה, 09 אוגוסט 2015, בהיעדר הצדדים.

...

סוף דבר אני מאפשרת למבקש, מר רונן אברבוך, לצאת מהארץ החל מיום 16.8.15 ועד ליום 28.8.15, בכפוף לכך שעו"ד אשר נוטביץ, ב"כ המבקש, יתלווה אליו בכל מקום בו יהיה, כשבידיו כל העת דרכונו של המבקש עד לשובם יחד לישראל.

כמו כן אני מורה כי יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד בנותיו של המבקש: מיה אסתר ת.ז. 333865426 ולאה מריה ת.ז. 333865434.

אני מורה למזכירות כי הדרכון הישראלי של המבקש יימסר לידי עו"ד נטוביץ בלבד ביום 13.8.15, ורק לאחר שיוצא צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד הבנות.

בהעדר הודעה למרשם בעיניינם, ילדי העותרים אינם מחזיקים בדרכון ישראלי והם נהגו להכנס לישראל עם דרכון זר. אלא שבשל מגיפת הקורונה הוטלו מיגבלות על כניסת זרים לישראל, שהוחלו גם על ילדי העותרים.

לפיכך, לגישתם, מוקנית להם הזכות החוקתית של כל אזרח ישראלי להכנס לישראל, ואין להטיל עליהם מיגבלות שאינן חלות על יתר אזרחי ישראל.

לאור התפרצות נגיף הקורונה והמגבלות הקיימות ובהיתחשב בהקף הפניות הגדול של אזרחים ישראליים המתגוררים דרך קבע בחו"ל ומעוניינים להגיע לביקור בישראל עם ילדיהם שנולדו בחו"ל, וטרם נרשמו במירשם האוכלוסין כמתחייב בחוק, בתקופה הקרובה, ובהיתחשב בתהליכי הרישום המצריכים התארגנות מוקדמת, הוחלט על ידי רשות האוכלוסין וההגירה (המשיבה 3 – י"ע), בתיאום עם משרד החוץ ובאשור שר הפנים, לאפשר בעת הזו כניסת ילדים קטינים של אזרחים ישראלים באמצעות דרכוניהם הזרים, לאחר שהחלו בתהליך הרישום אך טרם השלימו הליך זה, עד לתאריך 30.9.2021.

עוד יצוין כי סעיף 2 לחוק המירשם קובע את הפרטים שיירשמו במירשם ביחס לכל תושב, וביניהם "אזרחות או אזרחויות, של עכשיו ושקדמו" (סעיף 2(א)(10)); וכי לפי סעיף 3 לחוק זה, הרישום במירשם יהיה ראיה לכאורה לנכונותם של חלק מפרטי הרישום, ובכללם פרט האזרחות הנ"ל. סעיף 6(ב) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחרותו קובע כי "כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להכנס לישראל". סעיף 2א לחוק הדרכונים, התשי"ב-1952 קובע כי "אזרח ישראלי יציג, בעת כניסתו לישראל ובעת יציאתו ממנה, לפני קצין ביקורת הגבולות, דרכון ישראלי או תעודת מעבר ישראלית; השר רשאי, בנסיבות מיוחדות, לאשר כניסה ויציאה של אזרח ישראלי על סמך הצגת דרכון או תעודת מעבר אחרים" (לפי סעיף 1 לחוק זה, "השר" הוא שר הפנים).

רשמנו לפנינו הצהרת המשיבים כי ניתן לפנות לרשויות המוסמכות בבקשות קונקרטיות ביחס לקשיים שונים הנוגעים להשלמת הרישום, וחזקה על הרשויות שיטפלו בבקשות כאלה ביעילות, ברגישות ובמקצועיות.

לשיטתם, הטלת מיגבלה על כניסתם לארץ, בדמות דרישה לקבל היתר, פוגעת שלא כדין בזכותם החוקתית, ואין הבדל בהקשר זה בינם לבין אזרחים רשומים המחזיקים בדרכון ישראלי.

...

לנוכח כל האמור לעיל, לא נמצאה עילה להתערבותנו במדיניות המשיבים, ולפיכך אציע לחבריי לדחות את העתירה.

לנוכח התוצאה אליה הגענו, לא ראינו להיעתר לבקשה.

סוף דבר, שהעתירה נדחית.

רקע עובדתי רלוואנטי האם והאב ניהלו מערכת זוגית מחוץ למסגרת הנישואין.

ביטול הצוו נועד בין היתר לאפשר לאם לצאת לחופשות בחו"ל גם "בדקה ה

למבקשת אין דרכון זר ואין אזרחות נוספת.

לחלופין להורות כי אביה, אדם בעל רכוש, פנסיה וכו', יחתום על ערבות, אשר תהיה בתוקף בתקופת נסיעה של האם והקטינה לחו"ל. עיקר טענות האב צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטינה הוטל בעקבות מקרה בו האם הוציאה את הקטינה לחו"ל בנגוד להוראת בית המשפט ובנגוד להסכמה לפיה דרכון הקטינה לא ימצא בידי האם אלא בידי גורם המוסכם על הצדדים או בכספת בית המשפט.

לפיכך, העידר הקשר בין הקטינה לבין האב, ביוזמת האב, ישפיע על גובה של הערבויות ראו: תמ"ש 13612- 06- 14 מיום 13.07.14 (פורסם בנבו) בו נקבעו שיקולים לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד קטין, כאשר אחד מהם הוא הוא זכותו של ההורה שנותר בארץ ואשר מעוניין בקשר עם הילדים שיוצאים לחו"ל עם ההורה האחר.

בשל המיגבלות האנושיות בדבר ניבוי העתיד, מוגבלת כל הערכה לגבי העתיד להסקת מסקנות מתוך הנתונים הידועים מהעבר ומההווה ראו: ע"א 604/89 פלונים נ' היועץ 156 ; תמ"ש - 30662 ,( המשפטי לממשלה, פ"ד מה( 07- 14 מיום 12.02.15 (פורסם בנבו).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן המפורט דלמטה.

לאור כל אלה, סבור אני כי במקרה זה, ניתן להורות על ביטול הצו בכפוף להפקדת ערבויות מקלות.

לאור התוצאה, ולאור התנהלותו של האב אשר דחה כל הצעה מעשית של האם והתנה את ביטול הצו בהשבת כספים בגין בדיקת רקמות (לגבייתם ניתן היה לפעול בדרך אחרת) בקבלת מידע רפואי אודות הקטינה (כאשר האב לא טען כי הוא פנה לאם בעניין זה והיא סירבה לספק את המידע) אני מחייב את האב בהוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.

בחודש אוקטובר 2018 הוגש כתב אישום כנגד הנאשמים בגין עבירות של העסקה שלא כדין, ללא היתר וללא ביטוח רפואי של 2 אזרחיות הודו - הגב' DSOUZA KANCHANALATHA אשר נשאה דרכון מס' 0// 9315752K (להלן: "עובדת 1") ושל הגב'RODRIGUES SEEMA אשר נשאה דרכון מס' 8083644M (להלן: "עובדת 2").

כן מבקשים הנאשמים להביא עוד במסגרת השיקולים את היתנהגות פקחי המאשימה ומחדלי החקירה החמורים בהליך, לטענתם, לרבות אי העדת העובדות, חקירת הנאשמת בביתה, ללא מתן זכות להיוועץ עם עו"ד על אף בקשתה, צלום תמונות מנייד פרטי, העדר תעוד הפעילות, חקירה בנוכחות קטינים ועוד.

עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת – מדינת ישראל עת קבע כדלקמן: "ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המיגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו).

ניכר, כי בעת שנקבעה מדיניות התביעה בעבירות הללו, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בתחום משק הבית משיאה למעסיקיהם תועלת של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שהעובדים משתקעים בארץ כשהם חסרי מעמד, ובשים לב לתופעת הפגיעה בזכויותיהם של העובדים הזרים, אשר חותרת תחת ערכי יסוד של החברה ומחבלת בדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ.

העבירות שעניינן העסקת עובדים זרים בלא היתר ובלא תנאים הולמים, הן ממין העבירות המסווגות כ"עבירות כלכלית", שהדרך להלחם בהן היא באמצעות יצירת הרתעה כלכלית, קרי בהטלת קנסות כבדים, אשר תכליתם להפוך את העבריינות בתחום לבלתי משתלמת.

...

ביום 27.2.2022 ניתנה הכרעת דין ובה הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו. טענות הנאשמים: הנאשמים מבקשים לראות בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום כ"אירוע אחד" בגינו יקבע מתחם עונש אחד לכל נאשם, וזאת בהתאם למבחני הפסיקה הקיימת בעת הביקורת בנכס הנאשמים ובהתאם לנסיבות המקרה, בהתבסס, בין השאר על בע"פ 57160-01-14 מדינת ישראל – חדוות הורים: "על אף שמדובר בשישה עובדים ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של הימשכות העבירה) הינו "לעובד" – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב"ארוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם עונש כולל אחד".

על רקע האמור, ככלל, דרך המלך ליצירת הרתעה יעילה ואפקטיבית, היא בהטלת סנקציה עונשית כספית מרתיעה ומשמעותית.

לאחר שבחנתי את נסיבות ביצוע העבירה כמפורט לעיל (וביתר הרחבה בהכרעת הדין) וכן את פסיקת בתי הדין לעבודה בעבירות דומות, ובהתחשב במכלול השיקולים, ובין היתר עברם הנקי של הנאשמים (ובהקשר זה יש לזכור שיש להביא בחשבון כי הכתם שבהרשעה פלילית מהווה כשלעצמו ענישה חמורה עבור הנאשמים), גילם, היותם פנסיונרים, תרומת הנאשם לקהילה, חלקו ומעורבותו של כל נאשם בביצוע העבירות, אופן ניהול ההליך על ידו (הודיה אל מול כפירה) ושיקולי שיקום, החלטתי להשית על הנאשמת 1 קנס בסך 12,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין של כל אחת מהעובדות ובסה"כ 24,000 ₪ לעניין עבירות הנוגעות לסעיפים 2(א) (1)-(2), ובנוסף סכום בסך 7,000 ₪ בגין העסקה של כל אחת מהעובדות ללא ביטוח רפואי, סה"כ 14,000 ₪ בגין העסקתן בניגוד להוראת סעיף 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כן החלטתי להשית על הנאשם 2 קנס בסך של 10,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין של כל אחת מהעובדות ובסה"כ 20,000 ₪ לעניין עבירות הנוגעות לסעיפים 2(א) (1)-(2), ובנוסף סכום בסך 5,000 ₪ בגין העסקה של כל אחת מהעובדות ללא ביטוח רפואי, סה"כ 10,000 ₪ וזאת בגין העסקתן בניגוד להוראת סעיף 2 (ב) (3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

צ'יקו שהיה בן 27 במותו היה אזרח מולדובי, כך לפי הדרכון שנשא, והוא היה בעל משפחה-אשה ושני ילדים קטינים שהתגוררו במולדוביה.

מהראיות שהוצגו (נ/3) עולה כי בעת כניסת המנוח לישראל היה במעמד עובד זמני (ב/1) לפי תקנה 5(א) לתקנות הכניסה לישראל; מעבר לאישור הכניסה לארץ לא הוצגו כל ראיות לקיומו של היתר שהייה בישראל גם לא ראיה לקיום היתר לעבוד בישראל בפרק זמן כה ארוך שמעבר ל'מעמד הזמני'; גם המעביד שהתיצב לדיון לא ידע מהו מעמדו של המנוח בישראל (עמ' 19 לפרוטוקול).

למעשה, לא הוצגו כל ראיות כי המנוח שהה ב'מעמד חוקי' בישראל; לפי הדין, גם אם צ'יקו נכנס כדין לישראל ביום 27.10.01 היה עליו לעזוב את שטח המדינה עם תום עבודתו אצל המעביד שהביאו לארץ (תקנה 5 ה לתקנות הכניסה לישראל) [המעביד שהתייצב הוא מעבידו רק למשך השנתיים האחרונות ולא הביאו לארץ – עמ' 23], בודאי לא יכול היה להשאר בישראל בתקופה של כימעט ארבע שנים ללא אשרה, שכאמור לא הוצגה כחלק מהראיות, וגם לא הוצג כל אישור להארכת תוקף שהייתו בארץ או היתר מיוחד לשהייה בה; בהעדר ראיות אחרות הרי שהייתו של המנוח היתה ללא אשרת שהייה כדין וללא אשרת עבודה כדין, בין אם ניכנס כדין לארץ ועבד באשרת עובד אצל מעביד כלשהו בעבר, ובין אם לאו.

(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190; (2) אם הוא נוהג רכב כאמור – (א) בתקנות 176 עד 181 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מיצטבר; תק' (מס' (ב) בתקנות 182 עד 185 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מיצטבר על שלושה חודשים אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מיצטבר".

מכאן שעל בעל רישיון נהיגה זר הטוען לפטור מחובת אחזקת רשיון נהיגה ישראלי להראות קיומם של התנאים המצטברים הנזכרים בתקנה 567 לעיל, וביניהם כי מיום כניסתו לארץ שהה בישראל תקופה שאינה עולה באופן מיצטבר על שנה; והרי צ'יקו לא יצא מהארץ מאז שניכנס אליה באוקטובר 2001 (נ/3) ועל כן אין לצ'יקו זכות לפטור מחובת אחזקת רשיון ישראלי כאמור בתקנה 567 לתקנות התעבורה.

ואומר בית המשפט בענין צורדקר לעיל, כי זכות החזרה מותנית בשאלת האם דבק אשם במתיר השמוש "נקבע, כי מתיר השמוש ברכב, כתובע בגין פגיעתו שלו בתאונה, זכאי לפיצויים מקרנית מקום בו לא ידע, ולא סביר היה שידע, על העדר כיסוי ביטוחי, גם אם לא ידע הבעלים כי אין ביטוח לנהיגה של הנוהג, אך אדם סביר היה יודע זאת, יתפוש ס' 7(6) לחוק, והבעלים לא יזכה בפיצויים.יסוד האשם, שמצדיק את הפקעת זכותו לפצוי של מתיר השמוש ברכב שלא דאג לביטוח, הוא המצדיק גם את קיומה של זכות החזרה כלפיו. בהישמט אותו יסוד, שבה הזכות לפצוי על כנה, ונשללת זכות החזרה של קרנית". הקף האשם השומט את זכות הניזוק-בעל הרכב, לקבל פיצויים סוכמה בענין צורדקר לעיל, כי "אשם, המתבטא בידיעה, בפזיזות, בעצימת עיניים או למצער ברשלנות. זו גם התוצאה הצודקת. אם מתיר השמוש לא ידע ולא צריך היה לדעת שהנהג לא היה מבוטח, אין זה מוצדק לאפשר חזרה עליו. השאלה היא אם יש אשם בפעולת המערערת בענייננו". ומהכלל לעניננו 28.

אדגיש כי אינני שופטת את נורמות התנהגות המנוחה ככל שמדובר באורח חייה, ברצון להביא ילד לעולם עם צ'יקו, חרף הידיעה כי הגיע לארץ לפרק זמן מוגבל לצורך פרנסה, וכי ילדיו הקטינים ואשתו נותרו מאחור במולדוביה; גם אין זה תפקידי לעשות כן; יחד עם זאת אני רואה בעובדות אלה אינדיקציה ליחסים שלה עם צ'יקו, התעלמות מעובדות שחייבו אותה, לפחות חייבו אדם סביר, לתת את הדעת בפועל לתוצאות של דרך התנהגותה, ובכללן מתן היתר למי שאין בידיו רשיון נהיגה, לנהוג ברכבה, ללא רשיון נהיגה תקף, לא כזה שפג תוקפו וגם לא כל רשיון נהיגה אחר.

התעלמותה המוחלטת של המנוחה מהחובה המוטלת עליה, בוודאי מי שתוארה כ'מרובעת' 'לא סוטה מהדרך' 'מאוד ישרה' מצביעה על כך שכל רצונה היה "סך הכל שהיא רוצה שיהיו לה חיים מאושרים" (עמ' 15 ש' 17), ויותר לא היה חשוב!!! – עצימת העיניים, או הפזיזות שבה נהגה היו מוחלטים, בבחינת המטרה – חיים טובים עם צ'יקו, הבאת ילד לעולם; היא לא סיפרה לחברתה הטובה כי היא עומדת להביא עם צ'יקו ילד לעולם, גם לא עוררה את שאלת אשרת השהייה החוקית (עמ' 15 ש' 15-16) וגם לא דאגה לביטוח חודשים עובר לתאונה ואיפשרה לו לנהוג ברכב חרף הידיעה שהביטוח אינו מכסה את נהיגתו בגלל הגבלת הגיל (אליה היתה מודעת).

...

הדוגמאות שניתנו בהסבר התובעים אינן רלבאנטיות מאחר שהפסיקה הבהירה שיש לבדוק את 'מידת האשם' של מתיר הנהיגה, וכך נמצאנו למדים מהפסיקה שמקום בו ההפרה של תנאי מתנאי הפוליסה תלויה בפגם טכני או פרוצידוראלי כגון פקיעת תוקף של רשיון נהיגה בשל אי תשלום האגרה וגם נקבע כי אי חידוש רישיון נהיגה בשל אי תשלום קנסות מהוים פגמים טכניים ולא פגם היורד לשורשו של הענין "שעניינו כושרו של הנהג לנהוג, המצדיק שלילת הפיצויים מהנוהג ללא רישיון...

פרשנות התובעים לא רק שאינה מקובלת עלי אלא שהיא נוגדת את התכלית ההרתעתית של שלילת הזכאות לפיצויים מכוח הוראת סעיף 7 שבבסיסה הרצון למנוע סיכונים מיוחדים בדרכים, כפי שפורט באריכות לעיל כאמור, ענין פרח מבהיר את תכלית הסעיף ומשמיט מתחת טענת התובעים את הבסיס המשפטי וההגיוני כמו גם את תכלית ההרתעה.

לאורך פסק הדין שלי וגם לאור הציטוטים שהבאתי מהפסיקה הגעתי למסקנה, לאחר שבחנתי את התכלית הסוציאלית ותוך שהבאתי בחשבון את הפירוש המצמצם שיש ליתן לחריג הקבוע בסעיף 7(6) לחוק, ולאחר שבחנתי את התנהגותה הספציפית של המנוחה שעליה הוטלה החובה הראשונית והעקרית, מצאתי כי היא נהגה בפזיזות או עצמה את עיניה ולכל הפחות היה עליה לדעת שאין למנוח כלל רשיון נהיגה ובכך דבק בה האשם של מתן היתר לנהיגה ללא רשיון, והפסיקה ראתה באלה אשם השולל את זכותה לפיצויים.

עם כל הצער שניגרם לתובעים-העזבון, (למנוחה לא היו תלויים) ממותה של המנוחה, הרי לאחר שבחנתי את הנסיבות אני רואה לדחות את התובענה נגד שתי הנתבעות, הן המבטחת מחוסר כיסוי ביטוחי, והן קרנית בשל החריג של סעיף 7(6) לחוק.