לא התקבל ערעור על החלטת ועדת אי כושר בנושא נכות מסכרת

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 3.8.21 אשר היתכנסה לאחר פסק דין שהורה על כנוס ועדה בהרכב חדש וקבעה כי המערער איבד 65% מכושר עבודתו החל מיום 29.4.05 (להלן – הועדה).

בגין סוכרת עם סיבוכים נקבעו לעורר 65%, מחלת לב איסכמית 40%, הפרעת היסתגלות 20% עם השלכות תפקודיות המגבילות אותו במאמץ גופני משמעותי בתנאי דחק ולחץ, בבצוע מטלות הדורשות עירניות, קשב ורכוז ברמה גבוהה במיוחד עם צורך בסדר יום קבוע ומאורגן, ובנוסף בשל צבר של בעיות אורתופדיות, על פי הפרוטוקול במידת חומרה לא קשה במיוחד לרבות שינויים בצואר בגינם נקבעו 20%, ברך שמאל, ע"ש מותני, ברך ימין וקרסול ימין 10% לכל ליקוי, המגבילים אותו בנוסף בעמידה ממושכת, הליכה מרובה, הרמת משאות כבדים.

לטענת המערער, נפלו בהחלטה טעויות משפטיות כדלקמן: הועדה לא נימקה החלטתה; הועדה התייחסה להחלטת הדרג הראשון אך היה שינוי בנכות הרפואית; הועדה לא התייחסה לשינוי בדרגת הנכות הלבבית ולאחר התקף הלב לא היו ניסיונות חזרה לעבודה; הועדה הסתפקה בקביעה שאין לשנות מהחלטת הדרג הראשון שעה שסמכותה לבחון את אי הכושר מבראשית; המלצות הועדה לגבי עיסוקים אפשריים אינן מתיישבות עם הליקוי הנפשי; הועדה לא ציינה מה הקף השעות האפשרי לעבודה אלא רק קבעה כי המערער כשיר לעבודה חלקית; המערער בן 78 שנים בעת הדיון בועדה; הועדה לא הייתה רשאית לעיין בדוח פקידת שקום משנת 2013.

בפני הועדה תובא רק החלטת פקיד התביעות לעניין דרגת אי כושר וכן חוות דעת פקיד השקום הרלבנטיות להחלטה זו. לגבי חוות דעת פקיד שקום מיום 3.2.13 אשר המערער טען כי לא היה מקום להציגה, אין בידי לקבל עמדה זו. הואיל וחוות דעת פקיד שקום ניתנת לפקיד התביעות ולא לועדה לעררים אין מניעה להציג חוות דעת זו לועדה בהרכב החדש.

מפסקי הדין שצורפו לכתב העירעור עולה כי בשנת 2013 עוד נדון הנושא הרפואי פעם חוזרת לאחר פסק דין.

...

אין מקרה זה דומה למצב בו בית הדין קובע בעצמו, כי אין לנכות מצב קודם, או כי יש להפעיל תקנה 15 בענף נפגעי עבודה שאז קביעת המסקנה על ידי בית הדין מבוססת כבר על ממצאים קיימים לגבי דרגת הנכות הרפואית.

סוף דבר - עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר) בהרכב חדש.

בפני הוועדה תובא רק החלטת פקיד התביעות לעניין דרגת אי כושר וכן חוות דעת פקיד השיקום הרלבנטיות להחלטה זו. לגבי חוות דעת פקיד שיקום מיום 3.2.13 אשר המערער טען כי לא היה מקום להציגה, אין בידי לקבל עמדה זו. הואיל וחוות דעת פקיד שיקום ניתנת לפקיד התביעות ולא לוועדה לעררים אין מניעה להציג חוות דעת זו לוועדה בהרכב החדש.

בפסק הדין בעיניינו שניתן ע"י כבוד השופטת דגית ויסמן נקבע: "בעיניינו של המערער, אין בהחלטת הועדה היתייחסות להשכלתו ובעיקר לעובדה כי אינו יודע קרוא וכתוב וכן לרקע התעסקותי המצומצם שלו, כל זאת על רקע גילו וכן כלל ליקויים הרפואיים כמכלול. בנוסף, מתעורר ספק אם התפקידים שהועדה סברה שניתן להתאים למערער, מתיישבים עם מגבלותיו הרפואיות. כך למשל, תפקיד של שליח רגלי אינו בהכרח מתיישב עם דרישה לנגישות לשירותים או שמירה על סדר יום קבוע. בנסיבות אלה, יש מקום להורות לועדה לשוב ולדון בעיניינו של המערער, לשמוע את טענות המערער בנושאים שהוצגו לעיל ולאפשר לה לשקול מחדש ובמנומק את מסקתנה לגבי שיעור אי כושרו של המערער להישתכר" (ב"ל (איזורי ת"א) 41163-07-16 ויקטור ימין - המוסד לביטוח לאומי (07.08.2018)‏) בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר היתכנסה הועדה לעררים ביום 2.12.2018 וקבעה כדלקמן: "מדובר בעורר שמזה שנים בעייתו העיקרית היא סכרת מטופלת באינסולין קשה לאיזון ותלונתו העיקרית הנה תכיפות ודחיפות במתן שתן ובנוסף מספר ליקויים אורטופדים בדרגה קלה ולדעת הועדה בהיתחשב בגילו העדר השכלה ניסיון תעסוקתי העדר הכשרה מקצועית אינו מוגבל במידה שלא מאפשרת עבודה בלתי מקצועית מתאימה למגבלותיו כולל הגבלה במאמץ גופני משמעותי עם צורך בנגישות לשירותים תוך שמירה על סדר יום קבוע ומאורגן לדעת הועדה כשיר לעבוד בעבודות מפעליות קלות ופשוטות שלא בקצב מכונה בסמוך לשולחן עבודה בייצור הרכבה או אריזה שומר לא חמוש באתר עם שירותים צמודים ועבודות שוות ערך הועדה שבה ודוחה את הערר ומקבלת בכך החלטת דרג ראשון." על החלטת הועדה דנן הוגש העירעור שבפני.

מן הכלל אל הפרט במקרה שבפניי הועדה האזינה לתלונות המערער ובא כוחו, שתועדו בפרוטוקול כך: "בן כ-63 הגעתי לכאן באוטובוסים. לא עובד כ-5 שנים לא מקבל כל קצבה.

כמו כן, מאחר שנכותו הרפואית המשוקללת של המערער היא בשיעור של 75%, ואילו קביעת הועדה כי המערער לא איבד כדי 50% מכושרו להישתכר משמעה, כי הוא מסוגל לעבודה במשרה מלאה (בעבודות במפעל ושמירה), מן הראוי היה כי הועדה תתייחס לפער האמור ביתר פירוט, ותנמק את קביעתה באופן שיאפשר להיתחקות אחר הלך מחשבתה.

...

סוף דבר- הערעור מתקבל.

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופט בועז גודלברג; ב"ל 54685-03-20) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) (להלן – הועדה) אשר קבעה כי המבקש איבד 60% מכושרו להישתכר.

וכך נקבע: "הדיון יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שזו תתייחס פעם נוספת לנכות הרפואית המלאה של המבקש כפי שנקבעה למבקש ביחס לכל ליקוי וכן בהתייחס למכלול הליקויים שמהם הוא סובל, והשפעת על כושר הישתכרותו. הועדה תנמק החלטתה, באופן שגם מי שאינו איש מיקצוע יוכל להבין את הלך מחשבתה. המבקש ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הועדה". בעקבות פסק הדין המחזיר היתכנסה הועדה ביום 11.2.20202 ורשמה מפי המבקש את הדברים הבאים: "בן 57, מתגורר בשפרעם, כיום אינו עובד. עבד בתור מסגר בציוד כבד – שכיר במפעל שמקים מנופים. עבד שם עד 2012, הפסיק לעבוד בעקבות מצבו הרפואי, בשל ארוע לבבי. עבר צינתור בעקבות זה. הושתלו סטנטים. צינתור אחרון היה בשנת 2014 חשבתי שאני יכול לחזור לעבוד, אבל אני לא יכול: יש לי סכרת, נימולים בגפים, נופלים לי חפצים מהידיים. ניכנס לשירותים לעתים קרובות, מתעורר בלילה ללכת לשירותים. אני לא יכול לעבוד." מפי ב"כ המבקש נרשמו הדברים הבאים: "מכלול הנכויות שלו רב ביותר עם דרגת נכות רפואית גבוהה מאוד. יש לבדוק מס' דברים: האם מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת, אליה לא יכול לחזור, מדובר בעבודה פיזית קשה. אם התשובה שלילית, בודקים אם יכול לבצע עבודה אחרת או לרכוש מיקצוע חדש. במקרה שלנו מדובר באדם עם 6 שנ"ל, מגיל צעיר עבד, כל מה שהוא ידע זה לעבוד. הנכויות שיש לו הן נכויות גבוהות, בגלל הסכרת צריך ללכת לשירותים לעיתים קרובות. בנוסף, הסוכר שלו לא מאוזן, יש עליות ונפילות של רמות הסוכר בצורה קיצונית. היום בבוקר היה 190 בצום אחרי זריקה. AIC-10 בבדיקה האחרונה. סובל מנוירופתיה גם בידיים, כפי שציין, חפצים נופלים לו מהידיים ואינו יכול לעבוד בעבודה הכרוכה במוטוריקה עדינה. יש לו גם נימולים תמידיים בכפות הידיים. אם לוקחים את המכלול של כל הנכויות הרפואיות, אין ספק שאינו כשיר לשום עבודה. לא יכול להיות שומר, בגלל ההפרעה של מערכת השתן. מאותה סיבה לא יכול לשבת הרבה. שום מקום לא מקבל עובד שאינו יכול להשתמש בידיים ושהולך לשירותים לעיתים קרובות – לא נותרו תחומי עיסוק.

" הועדה סיכמה החלטתה כדלקמן: "הגיע לועדה בלווי ב"כ, אשר סייעה לתובע. התובע מוסר כי בעברו עבד בתור מסגר ציוד כבד עד שנת 2012, הפסיק עקב הליקויים. הועדה דנה בעקבות בעיניינו של התובע מתאריך 22.09.19 ובהתאם לכך, פועלת הועדה כדלקמן: הועדה שקלה השפעות כל ליקוי וליקוי על כושר עבודתו. בגין הליקוי בגין תגובה הסתגלותית ממושכת (10%) אין לליקוי זה השפעה על כושר העבודה. מבחינת הליקויים האורתופדיים, הגבלה קלה עמ"ש מותני (10%), שינויים נווניים בבירכיים (10%) והגבלה במרפק שמאל (10%) – לדעת הועדה מסוגל לעבוד, אך לא בעבודה בה יש צורך במאמץ גופני ניכר והליכה ממושכת. לגבי הליקוי בגין הטינטון (10%) אין השפעה על כושר העבודה. בגין מחלת לב, יש לציין כי התובע עבר מספר צנתורים ולדבריו, האחרון בשנת 2014. הועדה קובעת כי התובע מסוגל לעבוד בעבודה שאין בה צורך במאמץ גופני ניכר. לאור המסמכים, יש לציין כי באקו לב שבוצע בחודש 10/2016 נמצא עדות לאיסכמיה והתכווצות חדר שמאל הייתה תקינה. לגבי סכרת (65%) עם סיבוך נוירופתיה בשיעור 10%, יש לציין כי בפני הועדה עמדה חוו"ד נורולוג מתאריך 08.06.16 בה צויין כי מבחינת ליקוי נורולוגי מסוגל לעבודה, לא נרשמה מיגבלה כלשהיא. לדעת הועדה מסוגל לעבודה ללא הליכה ממושכת רציפה. ללא מאמץ גופני מיוחד ועם אפשרות לארוחות סדירות. יש לציין, כי בפני הועדה פרוטוקול וועדה רפואית מתאריך 18.05.17 ולא צויינה איבחנה של הפרעה במתן שתן. כמו כן לא נמצאים בתיקו מסמכים בנושא האורולוגי.

...

בנוסף, נטען כי אין למבקש כל סיכוי אמיתי למצוא עבודה וכי לנוכח הפער הגבוה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית שנקבעה היה על הוועדה לנמק היטב את החלטתה והיא לא עשתה כן. הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דינה להדחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

ועדה רפואית מיום 29.3.11 קבעה למערער 78% נכות רפואית, הכוללים בין היתר 40% בגין סכרת, 40% בגין דום נשימה בשינה, 20% בגין הפרעות במתן שתן, 10% בגין כאבי רגליים, 10% בגין קשיון נוח אצבע 3 יד ימין ועוד.

על החלטת הועדה כאמור הוגש ערעור לבית הדין (ב"ל 37197-07-11), אשר בהתאם להסכמת הצדדים היתקבל ועניינו של המערער הוחזר לדיון נוסף בפני הועדה לעררים (אי כושר).

] המשיב, טען מנגד כי לא נפל פגם בהחלטת הועדה וכי דין העירעור להדחות, בין היתר מן הנימוקים שלהלן – קיים הסבר מנומק בכל הנוגע לפער שבין הנכות הרפואית לבין דרגת אי כושרו של המערער להישתכר, כאשר הועדה לעררים מפרטת את סעיפי הליקוי, תוך שהיא מתייחסת להגבלות הנובעות מכל ליקוי וליקוי, ולבסוף היא אף מציעה עבודות המתאימות למגבלותיו של המערער.

לאור הטענות שהעלתה ב"כ המערער בפני הועדה בנוגע להחלטה קודמת בעיניין אי כושרו להישתכר, ואף מבלי שהועדה נדרשה לכך בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר והמסמכים שעמדו בפניה, הועדה התייחסה בסיכום החלטתה גם לעניין זה וקבעה כי – "הוועדה גם לא מקבלת ולא יכולה להסביר מדוע נקבעו לעורר 60% אובדן כושר עבודה בתקופה קודמת. לדעת הוועדה מאותם נימוקים בתקופה קודמת לא איבד כדי 50% מכושרו לעבודה". בנסיבות אלה, הועדה למעשה התייחסה גם לדרגת אי הכושר הקודמת ופעלה בהתאם להילכת איש שלום, אשר אף בה נקבע בין היתר כי "אין לאמר שאשר קבע אי-פעם בעבר רופא מוסמך, שעל קביעתו לא הגישו ערר, יחייב לעולמים כל ועדה רפואית לעררים... הפתרון הנכון הוא, שלא לרוקן מתוכן את סמכויותיהן של ועדות רפואיות מאוחרות יותר, אך יחד עם זאת - שלא להיתעלם ממצבים קודמים. לשון אחר: הועדה הרפואית לעררים קובעת, כפי שהיא קובעת, על סמך ממצאיה היא; אך בגדר הנתונים שצריכים לשמש לממצאיה - צריך שתהיה הקביעה הקודמת. לאותה קביעה קודמת צריך ליתן את הדעת, ואם עומדים לסטות - צריך לנמק. כדוגמה לסטיה אפשרית, יכול לשמש שינוי במצב הבריאות, אך יכול ותשמש גם העובדה שבקביעה הקודמת היתה טעות על פניה, כגון - חוסר תאום בין הממצאים לבין הפריט שיישמו אותו בזמנו." (הדגשה לא במקור, ע.ר.).

עוד מצאתי להוסיף לעניין היתייחסות הועדה בהתאם להילכת איש שלום, כי לאור העובדה שבהתאם לפסק הדין המחזיר, הועדה היתה מנועה מלעיין בכל מיסמך אחר, לרבות בהחלטות של ועדות אי כושר שניתנו ביחס לתקופות עבר, הרי שגם אילו הועדה לא היתה מתייחסת לסוגיית אי כושרו של המערער להישתכר בתקופות עבר, בהתאם לאמור בהילכת פרנקל, וחרף האמור בהילכת איש שלום, דומה שהיה מקום לדחות את טענת המערער בעיניין זה. אולם, נוכח העובדה שכאמור הועדה התייחסה גם לנושא אי הכושר שנקבע למערער בעבר, דברים אלה נכתבים מעבר לצורך.

...

] המשיב, טען מנגד כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה וכי דין הערעור להידחות, בין היתר מן הנימוקים שלהלן – קיים הסבר מנומק בכל הנוגע לפער שבין הנכות הרפואית לבין דרגת אי כושרו של המערער להשתכר, כאשר הוועדה לעררים מפרטת את סעיפי הליקוי, תוך שהיא מתייחסת להגבלות הנובעות מכל ליקוי וליקוי, ולבסוף היא אף מציעה עבודות המתאימות למגבלותיו של המערער.

דיון והכרעה כבר כעת נאמר כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

לפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 25.1.18 שקבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להישתכר.

לטענתה מקום בו נכותה הרפואית בשיעור 64% אזי נקודת המוצא היא כי גם אי כושרה להישתכר בשיעור האמור ועל הועדה היה ביתר שאת לנמק את החלטתה.

בהחלטתה קבעה הועדה כדלקמן: "הועדה עיינה בפרוטוקול הועדה הרפואית כולל פירוט סעיפי הליקוי, עיינה בפסק הדין מבית הדין האיזורי לעבודה מתאריך 25.10.17, דו"ח רופא מוסמך, דו"ח שקום, מסמכים מתוך תיקה הרפואי המעידים על מצבה הבריאותי והקשיבה רוב קשב לדברי העוררת, בעלה ועורכת הדין. לעוררת נקבעו ליקויים רפואיים בגין עודף משקל 20 אחוז, מיגבלה בעמוד שדרה מותני 10 אחוז, מיגבלה עמוד שדרה צוארי 10 אחוז, כאבים בברך ימין 5 אחוז, כאבים בפרקים 10 אחוז, סכרת 10 אחוז, ליקוי שמיעה 10 אחוז, טנטון 10 אחוז עם השלכות תפקודיות המגבילות אותה בשל מכלול בעיותיה האורתופדיות ועודף המשקל במאמץ גופני משמעותי ובמידה מסויימת בכושר הניידות, הליכה מרובה, הליכה בתנאי שטח לא נוחים ובשל ליקוי שמיעה וטינטון בבצוע מטלות הדורשות שמיעה מיטבית. יחד עם זאת ובהיתחשב במכלול נסיבותיה האישיות לרבות גילה הצעיר יחסית, השכלתה והכשרתה וניסיונה כמי שלמדה הדרכת אומנות, יכולה לעבוד בעבודות מתאימות בתחום ההדרכה, או לחילופין בעבודות בלתי מקצועיות כמו פקידות, מזכירות וכפי שעובדת בפועל כמלווה של תלמיד, יכולה ללוות קשיש לא סיעודי וכל זאת בהקף משרה מלאה. הועדה לא מקבלת המלצת פקידת השקום שסברה שיש לראותה כמי שאיבדה בשיעור של 65 אחוז מכושרה לעבודה. לדעת הועדה יכולה לעבודה באותו העבודות המתאימות בהקף משרה מלא. הועדה דוחה את הערר". מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה מתייחסת למכלול הליקויים של המערערת וקובעת כי אלו מגבילים אותה בסוג עבודות מסויימות המצריכות מאמץ גופני או הליכה מרובה בתנאי שטח לא נוחים או כאלו המצריכות שמיעה מיטבית.

ער אני לעובדה כי הועדה כתבה כי המערערת למדה הדרכת אומנות אולם המערערת ציינה בפני הועדה כי לא סיימה את לימודי האומנות, ואולם לא מצאתי כי יש באמור פגם היורד לשורשה של ההחלטה שכן מלבד אפשרות עבודתה של המערערת בהדרכה, מציינת הועדה אפשרויות נוספות העומדות בפניה, בשים לב למגבלותיה, כל שהחזרת העניין לועדה לנושא זה בלבד, יהיה בבחינת החזרה תיאורטית.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

מדובר כאמור בקביעה מקצועית שאין להתערב בה. לאור כל המפורט לעיל, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.