לא את כל התקלות ניתן לגלות דיון במגבלות גילוי תקלות

כן, טענה התובעת כי ככל הידוע לה, בעת שיצא המטען מהיצרן באיטליה הוא היה תקין וללא כל נזק ועבר בקרת איכות של היצרן, וכן שבבדיקה הוויזואלית של הציוד עובר להתקנתו בלוח ובדיקת "מגר", לא ניתן היה לגלות כשל בציוד שניזוק ו/או הקורוזיה שתקפה את פסי הצבירה.

דיון והכרעה: כעולה מטענות הצדדים ולרבות אלה שנטענו וחודדו בסיכומיהם, הרי שהמחלוקת הראשונה אליה יש להדרש הנה בשאלה – האם עלה בידי התובעת להוכיח כי מקור הנזק אשר נמצא בפסי הצבירה הנו בחשיפתם למי ים במהלך ההובלה הימית מארץ הספק לארץ.

מנהל התובעת העיד כי עם הגעת הפסים הם אוחסנו בחדר חשמל שנימצא על הגג, וכן כי אמנם לצורך ההתקנה נידרש פרק זמן של כחודש, אולם בשל ההגבלות כתוצאה ממגיפת הקורונה (שהתפרצה לראשונה בסמוך לאותם זמנים) ואי היכולת לחשמֵל את המתקן או לבדוק אותו מאחר ופריטים נחוצים אחרים טרם היו בנמצא – השלמת ההתקנה ובדיקת הרציפות הנדרשת נערכה רק בחודש 6/2020.

רק עם ביצוע בדיקת הרציפות התגלתה התקלה כאשר לצורך היתחקות אחר מקורה היה צורך לפרק את שישים היחידות הסגורות ולבצע בדיקת "מגר" לכל יחידה.

שאלת הפצוי; הסעיף הרלוואנטי לענייננו הוא סעיף 1 לעמוד תנאי הפוליסה שהוכתר - INSTITUTE CARGO CLAUSES - ותחת כותרת הסעיף האמור – RISK" COVERED" נקבע כך: "This insurance covers all risks of loss of or damage to the subject-matter insured except as excluded by the provisions of Clauses 4 ,5 ,6 and 7 below" בסעיף האמור נקבע כי הפוליסה מכסה את כל הסיכונים של אובדן או נזק למטען המבוטח, זאת למעט החריגים הקבועים בסעיפים 4-7 לאותם תנאים.

...

לאור האמור, דין רכיב זה להידחות.

סוף-דבר: לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 58,039 ₪, בניכוי דמי השתתפות עצמית כפי שיעורם על-פי הפוליסה.

תת סעיף 3 עוסק באפשרות לקבל סיוע טכני ונקבע בו כי: "... בסוגיות טכניות ובעזרה בתפעול המערכת ניתן לפנות למוקד התמיכה בימים א'-ה' בין השעות 8:00-17:00 באמצעות קישור זה: ... יש לציין בפניה... זמן ההמתנה מרגע משלוח הפניה ועד לחזרת נציג שירות לא יעלה על 4 שעות בטווח שעות פעילות המוקד. במקרים חריגים בלבד יתכן וזמן ההמתנה יחרוג מ-4 שעות. מוקד התמיכה אינו מתחייב לספק מענה לפניות אשר התקבלו בזמן קצר מ-4 שעות מהמועד האחרון להגשת ההצעות". סעיף 1.6.5.11 קובע: "על מציע במיכרז האחריות הבלעדית להגיש את ההצעה לפני המועד האחרון להגשת הצעות. על המציע להביא בחשבון כי בסמוך למועד האחרון להגשת הצעות יתכן עומס על מערכת ההגשה או תקלות טכניות אחרות אשר ימנעו מהמציע להגיש את הצעתו. על המציע להערך לכך, ולהגיש את הצעתו מבעוד מועד. למציע לא תהיה כל טענה למזמין באשר לתקלה שהתגלתה במערכת הגשת ההצעות סמוך למועד האחרון להגשת הצעות, גם אם כתוצאה מכך הוא לא הצליח להגיש את הצעתו". (ההדגשות בציטוטים דלעיל שלי - ע.ז.).

כפי שצוין בדיון על ידי נציג המשיבה, עו"ד גנץ, עת מדובר בהגשה דיגיטאלית עשויות עם הזמן להתגלות מיגבלות כאלה ואחרות, כפי שהתגלתה כאן.

בדיוק מהטעם הזה - נקבעו הוראות ברורות הבאות להגן על עורך המיכרז מפני כל תקלה טכנית.

...

סופם של הדברים הוא אפוא, כי העתירה נדחית והחלטת המשיבה תעמוד על כנה.

כאמור, מדובר בהרהור שבלב, שכן שינוי אותה הלכה שרירה וקיימת, אינו נתון לערכאה זו. העתירה אפוא נדחית.

העותרת תשלם למשיבה בגין שכ"ט ב"כ והוצאותיה - סך של 7,500 ₪, בתוך 30 יום.

עוד הוסיפה דלק מוטורס וטענה כי לה עצמה אין את מלוא המידע הדרוש בכל הנוגע למערכת המולטימדיה ולתקלות שאפשר ומתגלות בה, שכן כפי שעולה מבירור אף מבקשת האישור עצמה, רובם המוחלט של הלקוחות פנים ישירות אל קוברה, כפי שראוי לעשות, כאשר מתעוררת בעיה כלשהיא במערכת המולטימדיה.

נטען כי ללא חוות דעת מומחה מתאימה, הרי שדין ההליך דחייה – הואיל ובקשת האישור אינה מניחה, ולו בקירוב, תשתית ראייתית ראשונית לנטען בה. יתרה מכך, קוברה מפנה לכך שבמסגרת התשובה שהגישה לבקשת האישור, היא עמדה על כך שמדובר בבקשה מופרכת – הואיל ולא הוכח כל פגם, כל שכן פגם "סדרתי" במערכות המולטימדיה אותן היא מתקינה, אשר הן מאיכות מצוינת ויוצרו מהחברות המובילות בעולם בתחום; הואיל וקוברה העניקה אחריות עבור המוצרים ועשתה את כל המוטל עליה במסגרת אותה אחריות; ומשקוברה צרפה חוות דעת מומחה בתחום הרלוואנטי לבקשת האישור שערך בדיקה מקיפה והגיע למסקנה כי אין כל "פגם" וכי לתקלות להם טוענים המבקשים יכולים להיות הסברים רבים, שכלל אינם תלויים במוצרים.

למען הסר ספק, מבהירים המבקשים, כי גם אם נניח לצורך הדיון שאכן חלק מהמסמכים/נתונים שקוברה התבקשה לגלות הם מסמכים שכוללים סודות מסחריים, אזי ממילא ב"כ המבקשים ו/או המומחה מטעמם ו/או המבקשים עצמם, אשר יעיינו במסמכים האמורים, מוכנים לחתום על התחייבות לשמירה על סודיות, וכן ניתן להבטיח כי המסמכים הסודיים יוגשו במעטפה סגורה לבית המשפט ולעיני בית המשפט בלבד.

בעניינינו, בצדק טענו המשיבות כי בתקנה 50 (5) לתקנות סד"א קבועה מיגבלה ולפיה בקשה בכתב לא תעלה בהיקפה על חמישה עמודים, ואילו הבקשה דנן מחזיקה אכן חמישה עמודים, אלא שצורפו לה נספחים 5-6, בהם ריכזו המבקשים את כלל טענותיהם ביחס לרלוונטיות המסמכים והשאלות שהתבקש לגלותם בבקשה, וזאת ביחס לכל אחת מהמשיבות, המחזיקים 11 עמודים נוספים ביחד.

...

לאור כל האמור וכפי שהקדמתי וציינתי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, הואיל ולא מתקיימים התנאים המצטברים הנזכרים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות.

סוף דבר; הבקשה נדחית בזאת.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

עקב תקלה נמחק פרוטוקול הדיון.

לאחר שהתגלתה התקלה, התובעת הגישה צלום של הפרוטוקול, אשר נסרק לתיק ביום 18.7.2021.

דיון והכרעה שכר עבודה טענות הצדדים לטענת התובעת מדפי החשבון של חשבון הבנק שניהלה יחד עם שלומי, ואשר לשם הועברו משכורותיה, לפי טענת הנתבע, עולה כי בתקופת עבודתה הועברו לחשבון 482,000 ₪, אך למעשה רוב הסכום הנו החזר של הלוואות שנתן הבן לעסק (סך ההלוואות - 157,000 ₪).

במסגרת טיעונים כספיים שהגישה התובעת לבית הדין הרבני בתל אביב (נספח ב' לתצהיר הנתבע), טענה התובעת כי היא ושלומי התנהלו בחשבון הרשום על שמו "וכל ההתנהלות הכספית עבור שני הצדדים וביתם בוצעה על ידי החשבון של שלומי", והוסיפה "חשבונה של טניה הוגבל וזו הסיבה שהצדדים פעלו בדרך זו". בכך אישרה התובעת את טענת הנתבע כי את משכורותיה של התובעת יש לחפש בחשבון הבנק על שמו של שלומי (להלן – החשבון המשותף) ואין נפקות לכך שלא הועברו לחשבון הבנק על שמה.

...

מכיוון שסכום התביעה ברכיב זה אינו חורג מהפסיקה בעניין זה, אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 5,000 ₪, בגין פיטורים שלא כדין.

אשר לראשון – לא הובהר הבסיס המשפטי לתביעה והיא נדחית בזאת; אשר לשני – התובעת צירפה את תלושי השכר לכתב התביעה ובנוסף, בשים לב לכך שמדובר בעסק משפחתי בו נהגה התובעת מנהג בעלים, לא מצאנו יסוד לפסיקת פיצוי עונשי.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: דמי הודעה מוקדמת בסך 7,250 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 23.11.2017.

גם החשבונית שהונפקה על שם התובעת בסמוך לאחר רכישת הרכב כלל אינה מתייחסת לרכב מושא התביעה אלא לרכב אחר וממילא אינה מלמדת שברכב התגלתה תקלה שהצריכה תיקון.

דיון והכרעה עיון בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 8/5/20 מעלה שהנתבעת מאשרת את קבלת מלוא התמורה בסך 28,000 ₪ ומציינת שהרכב הנו - "ללא שיעבוד או תאונה קשה במצב תקין לאחר טסט בפועל. ללא בדיקה". מקובל עליי לחלוטין שהצהרה זו של הנתבעת מתייחסת לתקופה שהרכב היה בבעלותה.

הטענה שהנתבעת הסכימה לנוסח ההסכם, אין בה כדי לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי התובעת שלפיה אי הגבלת תוקף ההצהרה לתקופת בעלותה של הנתבעת מלמד שיש להחילה גם לאחור, שכן, לא מצופה מהנתבעת, בנסיבות העניין, לידרוש להכליל בהסכם את הסייג באשר להגבלת תקופת ההצהרה, משעה שמבחינתה הדבר הנו בבחינת ברור מאליו.

כאמור, מעולם לא הוצג בפני התובעת מצג שלפיו כל ארבעת הבעלים של הרכב היו אנשים פרטיים – עניין שניתן היה להפרכה בבדיקה מקוונת פשוטה – ועל כן, לאחר שגילתה שהבעלים הראשון היה חברה או עמותה, מנועה התובעת מלהעלות את טענת אי ההתאמה בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר.

...

לאור האמור, דין התביעה להידחות.

אשר לדרישה לפיצוי בסך 68% מתמורת הרכב, הרי שדינה להידחות אף היא.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.