לא אושר שכר טרחה מוגדל למנהל עיזבון על אף דרישתו

בתוך 45 ימים ממועד סיום תקופת מתן ההטבה, תעביר המשיבה לידי ב"כ המבקשת אישור על ידי סמנכ"ל הכספים של המשיבה ו/או על ידי רואה חשבון, על כך שהמוצרים המוגדלים שנמכרו הם בהקף כמות המוצרים כאמור לעיל, או לחלופין כי נוצל רק חלק ממהטבה (ובמקרה כזה מהו שווי ההטבה שנוצלה, אשר יתבסס על החלק היחסי של מספר המוצרים המוגדלים שנמכרו מתוך הקף כמות המוצרים כאמור לעיל).

מינוי בודק בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נקבע, כי: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר". בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (ה"ח הממשלה 234 מיום 26.1.06 בעמ' 269) נאמר בהתייחס לסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות: "מטרת סעיף זה וסעיף 19 היא להסדיר מקרים שבהם מיישבים הצדדים את הסיכסוך ביניהם בדרך של הסדר פשרה, והסדר זה מחייב את כל חברי הקבוצה. החשש במקרים אלו הוא מפני קנוניה בין התובע המייצג לבין הנתבע, כך שהתובע המייצג יפיק תועלת אישית מן הפשרה על חשבון חברי הקבוצה. למעשה, במצבים שבהם מושג הסדר פשרה, נוצר אצל התובע ניגוד עניינים בין טובתו האישית ובין האינטרסים של הקבוצה, דבר המצדיק פקוח מוגבר הן על ידי בית המשפט והן על ידי חברי הקבוצה". [עוד על השיקולים שבמינוי בודק ראו רע"א 1644/15 גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ (פורסם בנבו, 27.05.2015).

בעיניין ע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (פורסם בנבו, 23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") סווגו השיקולים הרלוואנטיים לפסיקת גמול ושכר טירחה לשלושה סוגים עקריים: ראשית, שיקולים שעניינם איזון בין השאיפה לעודד הגשת הליכים ייצוגיים ראויים, לבין הצורך למנוע ניהול של הליכי סרק; שנית, שיקולים שעניינם היתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג, כאשר שכר הטירחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה; ושלישית, היחס בין הגמול ושכר הטירחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה, מתוך הנחה שיש להמנע מפסיקת גמול ושכר טירחה המפחיתים באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה (שם, פסקה 2).

בנסיבות העניין, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטירחה כפי שהומלצו על ידי הצדדים, על אף שסבורתני כי שכר הטירחה אכן מצוי על הצד הגבוה, זאת בהיתחשב בתועלת שצומחת לחברי הקבוצה כתוצאה מהתחייבויות המשיבה להסדיר את אופן סימון המוצרים, כמו גם מהתחייבותה ליתן הטבה לחברי הקבוצה ולציבור בכללותו, באמצעות התרומה לעמותה ולקרן.

בהנתן המשאבים שהשקיעו המבקשת ובאות כוחה בנסוח התובענה ובקשת האישור, אשר כפי שעולה מהתייחסות הצדדים לעמדת הגורמים המקצועיים, ארך למעלה משנה, והצריך בדיקות נרחבות, לרבות היתייעצות עם טכנולוג מזון והכנת חוות דעת, כמו גם בהנתן העובדה כי המבקשת ניהלה מו"מ עם המשיבה ונטלה על עצמה בסיכון כי התובענה תדחה, סבורתני כי הגמול ושכר הטירחה המומלצים על ידי הצדדים סבירים בנסיבות העניין.

...

מקובלת עלי עמדת הגורמים המקצועיים, שלפיה התקנת חיוב האגרה בתובענות ייצוגיות נועדה להגשים שתי תכליות עיקריות והן כיסוי עלויות ההליך המשפטי ומניעת תביעות סרק.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה, בכפוף להבהרה הנזכרת בסעיף 74 לעיל, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה על פרסום הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה, בהתאם לנוסח שצורף כנספח 3 לבקשה לאישור הסדר פשרה, בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה, בשפה העברית.

הסדר הפשרה שינה ותיקן מצב פסול זה. על כן יש לפסוק גמולים מוגדלים לאור אותה הסדרה עתידית משמעותית ממנה היתעלמה המשיבה.

הם אף לא נדרשו להגיש חוו"ד על אף שכאמור היה הכרח לעשות זאת והמשיבה אף ויתרה על זכותה לחקור את המבקש.

בקשת האישור לא הייתה מורכבת, לא נדרשה לחישובים והיבטים מורכבים ואף נחסכה הגשת חוו"ד מומחה לרעש.

בע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, בפיסקה 2 (23.5.12) מתייחס כב' הנשיא גרוניס לעקרונות המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 הנ"ל והמנחים לפסיקת גמול לתובע המייצג ושכר טירחה לבא כוח המייצג, וקובע כך: "... אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים. בפסיקת בית המשפט הוכרו שלושה סוגים עקריים של שיקולים אותם יש להביא בחשבון במסגרת ההחלטה בעיניין שכר טירחה וגמול בתובענה ייצוגית. סוג ראשון של שיקולים עוסק במערכת התמריצים הנוגעת להגשת התביעה ייצוגית. על בית המשפט לאזן בין הרצון לעודד הגשת תביעות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק. בהקשר זה יש ליתן משקל לאינטרסים שהוגשמו על ידי התובענה, הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו. לעניין זה, על בית המשפט לבחון, מחד גיסא, את הקף ההשקעה של עורך הדין המייצג וכן את מידת הסיכון בתובענה ומאידך גיסא את היחס בין הסעד שנתבע לבין הסעד שאושר. נקודה זו היא ייחודית לתובענה הייצוגית. זאת, נוכח העובדה כי הגשת הבקשה לאישור התביעה הייצוגית אינה מחייבת תשלום אגרת בית משפט בהתאם לסכום הנתבע. היינו, בעת פתיחת ההליך לא קיים חסם על התובע מתביעת סעדים כספיים בסכומים משמעותיים. על כן, קיימת חשיבות מיוחדת להיתחשב בפער בין הסכום שנתבע לבין הסכום שנפסק בעת פסיקת שכר הטירחה. בהקשר זה אף שומה על בית המשפט לבחון את השאלה האם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך להגיש תביעה ייצוגית... סוג שיקולים שני עליו הצביעה הפסיקה נוגע להתנהלותו של בא-כוח התובע המייצג. שכר הטירחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה... בהליך הייצוגי, בא-הכוח המייצג הנו בעל השפעה מהותית על האופן בו יתנהל ההליך. לפיכך, ישנה חשיבות מיוחדת למתן דגש למהלכיו של הפרקליט לעניין שכרו. סוג נוסף של שיקולים מתייחס ליחס בין שכר הטירחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה. על ביתהמשפט להמנע מפסיקת שכר טירחה שיפחית באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה" (ההדגשות שלי – מ' נ').

...

אני סבורה כי הגשת התובענה הצריכה השקעת זמן בהגשת בקשת האישור, בתגובת לבקשת הסילוק שהוגשה על ידי המשיבה ולאחר מכן בגיבוש ההסדר ותנאיו.

כמו כן, אשר לסיכון, אני סבורה כי המבקש נשא בסיכון כבכל תובענה ייצוגית אשר מוגשת, כי יחויב בהוצאות ובענייננו אף נחשף לבקשה לדחייה על הסף, שנדחתה.

נוכח המפורט לעיל, ובהתאמה לעע"מ 1988/19 פלדמן נ עיריית יהוד – מונוסון (23.12.19), אני מורה כדלקמן: גמול - המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 55,000 ₪, אשר ישולם בתוך 14 ימים מיום החלטתי זו. שכר טרחה לב"כ המייצג - המשיבה תשלם לבא כוח המבקש שכר טרחה בסך 208,405 ₪ כולל מע"מ. שכר הטרחה ישולם בשלבים כדלקמן: 70% מסכום שכר הטרחה ישולם לב"כ המבקש בתוך 14 ימים מיום החלטתי זו. יתרת הסכום (30%) תשולם בתוך 14 ימים ממועד קבלת תצהיר בעל סמכות במשיבה, בדבר השלמת הפרויקטים הסביבתיים שלהם התחייבה המשיבה במסגרת הסדר הפשרה וכן בדבר חידוד הנהלים כאמור במסגרת הסדר הפשרה, ולאחר קבלת אישור בית המשפט בעניין.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 19(א) לחוק קובע, לעניין השיקולים הנדרשים בבקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, כך: "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת ,לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין." סעיף 19(ג) לחוק מוסיף על כך וקובע, כי: "(1) החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת ותכלול, בין השאר, את כל אלה:

(ב) בקביעת שיעור שכר הטירחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטירחה שטרח בא הכוח המייצג והסכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית".

בפסיקה נקבע, כי אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים ויש להוסיף ולבחון, את האיזון בין הרצון לעודד הגשת תביעות ייצוגיות ראויות לבין הרצון למנוע הגשת תביעות סרק; מידת הגשמת האינטרסים הציבוריים הרצויים באמצעות התובענה, הקף ההשקעה של עורך הדין המייצג; מידת הסיכון בתובענה; האופן בו היתנהל ב"כ התובע הייצוגי; מידת ההצלחה שנחל התובע הייצוגי בהליך; השאלה אם הגמול ושכר הטירחה מפחיתים מהתועלת לקבוצה והשאלה אם היה ניתן להשיג את הסעד שהושג שלא באמצעות תובענה ייצוגית (ר' ע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (פורסם במאגרים, 23.5.12) (להלן:" עניין שמש")).

יחד עם זאת, נקבע כי על אף ששיטת האחוזים היא השיטה המקובלת, אין בית המשפט מחויב לה אלא כי אם יבקש לנקוט בשיטת חישוב מסוימת מעבר לשיקולים הכלליים המנויים בחוק, יש לעשות זאת בשיטת האחוזים (ר' עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האיזורי בע"מ נ 'יונס (מאגרים ,2015), סעיף נ"א).

בהודעת היועמ"ש שהוגשה ביום 20.6.21, צוין כי ביחס לשכר הטירחה שהומלץ ע"י הצדדים, סוברים הגורמים המקצועיים במדינה כי אין מקום לקביעת שכר טירחה גבוה וכי עצם התחייבות עתידית לעמידה בהוראות החוק אינה יכולה להוות בסיס לקביעת שכר טירחה מוגדל עבור באי כוח הצדדים.

בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, משנמצא כי סיום ההליך במסגרת הסדר הפשרה נחזה כדרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת, וכן כי יש בהסדר הפשרה כדי לענות על מטרות החוק והוא ראוי, סביר והוגן בנסיבותיה של הבקשה, ולנוכח התועלת שהושגה בדמות תרומת מוצרים והסדרה עתידית, בהיתחשב בטרחת המבקש וב"כ ובשלב הדיוני שבו גובש הסדר הפשרה ולאור סכום התרומה הכולל העומד על מוצרים שעלותם הכוללת בחנות עומדת על סך של 500,000 ש"ח, ולצד זאת משעה שבהתאם לפסיקה בכל הנוגע לתרומת מוצרים אשר מטבע הדברים עלותה פחותה מבחינת המשיבה יש להתייחס באופן שונה מאשר פיצוי בכסף, ומשעה שההסדרה לעתיד באה לידי ביטוי בהתחייבות לעמוד בדרישות הדין אשר ממילא המשיבה מחויבת לו ולטענתה אף החלה בהליכי הסימון של המוצרים עוד בטרם הוגשה הבקשה, אני סבורה שיש להעמיד את סכום הגמול שישולם למבקשים על סך כולל של 20,000 ₪ וכן את סכום שכר הטירחה שישולם לב"כ המבקשים, על סך של 140,000 בתוספת מע"מ. כמו כן ובהתאם להוראת סעיף 19(ו) לחוק, אני סבורה כי יש להתערב במועדי התשלום כפי שהוסכמו על ידי הצדדים באופן שבו מחצית משכר הטירחה שישולם לב"כ המבקשים, תועבר לידיהם בתוך 30 ימים מהיום והמחצית השנייה, תשולם בתוך 30 ימים ממועד הגשת דיווח על קיום ההוראות בהסדר הפשרה ובסעיף 35 לפסק הדין ובכפוף להחלטה משלימה, שתנתן לאחר הגשת הדיווח.

...

בהתאם להוראת סעיף 19(ו) לחוק, אני מורה כי עד ליום 1.5.22, יגישו הצדדים דיווח על אודות ביצוע הסדר הפשרה כמפורט בסעיף 22 לפסק הדין וכן ביצוע הוראות סעיף 35 לפסק הדין.

המשיבות תשלמנה למבקשים גמול בסך כולל של 20,000 ₪ ושכר טרחה לבאי כוחם, בסכום של 000,140 ₪ בתוספת מע"מ. סכום הגמול ישולם למבקשים באמצעות ב"כ, בתוך 30 יום מהיום.

בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) בחוק, אני מורה על פרסום ההודעה השנייה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה.

גמול ושכר טירחה שמבוקש לאשר על פי הסדר הפשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ז)(2) לחוק תובענות ייצוגיות הצדדים ממליצים על תשלום שכר טירחת עורך דין וגמול למבקשת שלא על חשבון או מתוך הפצוי לחברי הקבוצה הזכאים לפצוי על פי הסדר הפשרה , כדלקמן: גמול למבקשת בסך כולל של 30,000 ₪ ושכר טירחה ב"כ המבקשת בסכום של 470,000 ₪ בתוספת מע"מ. הגמול ו- 70% משכר הטירחה ישולמו למבקשת ולבא כוחה, תוך 45 ימים מיום אישור ההסדר.

בהקשר זה ראו את שנקבע על-ידי כבוד השופטת ברון בת"א 1429/06 (מחוזי ת"א) ברוט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2010): "במציאות שבה אנו עדים לגל עצום של תביעות ייצוגיות השוטף את בתי המשפט, חלקן ראויות וביניהן גם לא מעט תביעות סרק, נראה כי ישנה תועלת ציבורית ממשית במיצוי הדין וסיום ההיתדיינות דוקא בדרך של פשרה – והכוונה היא לאותם מקרים שבהם מדובר בהסדר ראוי שעולה בקנה אחד עם מטרותיו של חוק תובענות ייצוגיות. ואולם הסדר פשרה יכול לשמש ככלי יעיל להשגת מטרות החוק רק בתנאי שבית המשפט מאפשר לצדדים 'לקנות' באמצעותו את הסיכון הכרוך עבור כל אחד מהם בהמשך ניהול ההליך. מטבע הדברים ברור כי אין למי מהצדדים כל תועלת בהסדר פשרה שבמסגרתו הוא מקבל עליו באופן חד צדדי את מלוא הסיכון שבניהול ההליך – ועל כן גישתו של היועמ"ש כי ככלל על הנתבע בתביעה הייצוגית לעשות כן, בפועל מרוקנת את מנגנון הפשרה מתוכן." כפי שאפרט להלן די בקבלת הערותיו של היועץ המשפטי לממשלה ובצוע התיקונים בהסדר הפשרה המתוקן הן ביחס להסדרה העתידית והן ביחס להרחבת ההטבות, וכן באשר לאופן ביצוע תשלום שכר הטירחה לב"כ המבקשת, כדי לקבוע שההסדר הוא סביר והוגן, ואין מקום בעניינינו להתערבות נוספת כדי לבחון האם ניתן היה להגיע להסדר טוב יותר.

באותם מקרים, בהתאם להוראות החוק, רשאי בית המשפט להורות על כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה או לטובת הציבור – והכל על מנת להגשים את תכלית פיצוי חברי הקבוצה [ראו לדוגמה: ת"צ (מחוזי ת"א) 16623-04-12 לוי נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ, פס' 56 (פורסם בנבו, 12.06.2020); ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עיזבון המנוח ראבי ז"ל, פס' 46 (פורסם בנבו, 04.12.2011)).

פיצוי מסוג זה אינו מחייב הוצאת כספים נוספים כתנאי לקבלת ההטבה ובמקרים רבים אינו דורש פעולה אקטיבית מחברי הקבוצה, פיצוי מוגדל לחלק מחברי הקבוצה שאותרו , תרומת כספי הפצוי לעמותה או לגוף נבחר , הסדרי שוברים/קופונים .

מינוי בודק בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נקבע כדלקמן:"(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר". ס' 19)(ב)(4) לחוק קובע כי על הבודק להתייחס ליתרונות ולחסרונות של הסדר הפשרה על יסוד הנתונים שהוצגו לפניו.

...

לאור האמור, ועל מנת שלא לסרבל את הדיון באישור הסדר הפשרה ולא להכביד על הצדדים בעלויות מיותרות, מצאתי לנכון להיעתר לבקשתם שלא למנות בודק.

אגרה המשיבה תשלם למבקש את האגרה ששולמה על ידו, וכן תשלם את המחצית השנייה של האגרה.

סוף דבר ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה המתוקן.

הצדדים ביקשו לציין כי ההסכמה בדבר הגמול ושכר הטירחה לוקחת בחשבון נוסף לפצוי, גם את ההשקעה הרבה שנדרשה מהתובע ומבא כוחו לשם גיבוש ההסדר.

הסתייגות בנוגע לשכר הטירחה המבוקש – לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, במקרה דנן אין מקום לקביעת שכר טירחה גבוה, ועצם היתחייבותה של הפניקס לעמוד בהוראות הדין אינה יכולה להוות בסיס לקביעת שכר טירחה מוגדל עבור באי כוח הצדדים.

היועצת המשפטית הפניתה לע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012), שם נקבע כי שכר הטירחה ישולם כשיעור מסוים מתוך הסכום שנגבה בפועל לטובת הקבוצה המיוצגת.

" [עניין שסטוביץ, בפסקות 17 – 18; ההדגשות שלי-נ.ע.]   בשים לב לאמור, הוראות סעיף 19(א) בחוק תובענות ייצוגיות מורות כי בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם מצא כי "ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בענינם של חברי הקבוצה", וכאשר הבקשה לאישור הסדר פשרה מוגשת לפני שאושרה התובענה הייצוגית, כמו במקרה דנן, גם כי התובענה עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו -8(א) וכי "סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". הוראות סעיף 19(ג) קובעות כי החלטת בית המשפט אם לאשר הסדר פשרה או לדחותו תהיה מנומקת, ותכלול בין השאר את הגדרת הקבוצה, עילות התובענה ועיקרי הסדר הפשרה.

עוד הסכימו הצדדים במסגרת ההסדר על תשלום גמול ושכר טירחה למבקש ולבא כוחו בסך כולל של 55,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובהסדר הפשרה שגובש בתום הליך גישור בפני כבוד המגשרת השופטת (בדימוס) הילה גרסטל, בהערות היועצת המשפטית לממשלה, ובתגובת הצדדים להן, ולאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים בסעיף 19 בחוק, לרבות הסיכונים והסכויים שבהמשך ניהול התובענה הייצוגית אל מול יתרונותיו וחסרונותיו של הסדר הפשרה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לאשר את ההסדר בשינויים קלים.

...

בשים לב לאמור, תוך שלקחתי בחשבון את עמדת היועמ"ש בדיון שהתקיים בתאריך 16.4.2022, לפיה הושאר העניין לשיקול דעת בית המשפט, מצאתי לכבד אף רכיב זה בהסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים בברכתה של המגשרת, הנשיאה (בדימוס) הילה גרסטל.

מסיבה זו (בין השאר) ראיתי לקיים דיון בבקשת האישור, אשר במסגרתו, כאמור, הבהירו הצדדים כי המבקש הצהיר שקיים תובע בעל עילת תביעה אישית המוכן להצטרף להליך, ולכן כדי לחסוך בעלויות ובצורך לתקן את בקשת האישור, הפניקס לא עמדה במקרה דנן על טענתה בעניין זה. לאחר ששקלתי בדבר, ובשים לב להסברי הצדדים בעניין זה, ומשסבורני כי ההסדר בכללותו ראוי לאישור, בסייגים המפורטים לעיל, לא ראיתי למנוע את אישורו מסיבה זו לבדה.

אשר להוראות סעיף 8(א), אמנם וכאמור למשיבה טענות לא מבוטלות בעניין זה, כפי שפורט לעיל, אולם לצורך אישורה של הפשרה, ובבחינה לכאורית של הדברים, סבורני כי ניתן לומר כי אלו מתקיימים די הצורך.