כתיבת מילים המגבילות את העברת הצ'ק

לפי סעיף 7 לפקודה, על מנת להגביל את סחירותו של שיק יש להשתמש במילים האוסרות על העברתו או מורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר: "(א) שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר". על יסוד האמור לעיל, טענת הנתבעת כי השיקים אינם סחירים דינה להדחות, שכן מדובר בשיקים המשורטטים בכללות וללא תוספת מילים המגבילים כאמור את סחירותם.

מנגד, העיד אביגדור כי "כשכתוב 'שלמו ל' אז אין הגבלה לגבי סחירות השיק" (עמ' 6, ש' 5-7).

...

על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כממצא שבעובדה כי הנתבעת רומתה, שעה שציינה את שם התובעת כנפרעת על גבי השיקים נשוא התביעה תחת רישום שם בית העסק נטו רהיטים שממנו נרכשה הסחורה שבגינה ניתנו השיקים.

משלא עשתה כן, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את העול המוטל על כתפיה להוכיח, כי קיבלה את השיקים בעד תמורה, לא כל שכן בתום לב. למרות שאמורות להיות בשליטתה של התובעת אסמכתאות המעידות על מתן תמורה לנטו רהיטים בעד השיקים שבדנן, אלא שהיא לא טרחה לצרפם, ובפרט שעה שוויתרה על עדותו של אזרד שהינו כאמור עד חיוני ורלוונטי מטעמה.

סוף דבר נוכח כל המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות, וכך הנני מורה.

במקרה דנן, מהראיות הנ"ל שהוצגו בבית המשפט עולה, כי השיק הנו שיק אישי של גב' פריוב, כי נימסר לידי הנתבעת 6 בעת כריתת ההסכם ביום 26.2.09, כי נוכה בחברת הניכיון ביום 3.3.09 ונפרע בזמן הפרעון הנקוב בו – 17.3.09.

זאת שכן, סיחור שטר, כמו המחאת זכות, מעביר את הבעלות בזכות השטרית לנסב.

לפיכך, חובתו של המחזיק בשלב זה לפרוע את השטר שהוציא מתחת ידיו כבר אינה כלפי הנפרע לו מסר את השיק אלא כלפי הנסב האוחז בשיק (אלא אם מדובר בסיחור עם הגבלה כלשהיא בעיניין העברת הבעלות בשטר).

עיון בצלום השיק (נספח ה' לכתב ההגנה) מלמד, כי עסקינן בשיק משורטט אשר סחירותו לכאורה הוגבלה, באמצעות הדפסת המילים "למוטב בלבד". ואולם, הואיל ושם הנפרע לא מולא בו בשיק ונותר ריק, הרי שמשמעות הדבר הנה, כי כל עוד לא מולא שם הנפרע בשיק, השיק הנו סחיר.

...

בגין מרכיב התביעה הנוגע לחוב לחברת ישראכרט בע"מ ישלמו הנתבעים 1-5 לתובע, יחד ולחוד, סך של 70,000 ₪.

התובענות כנגד הנתבעת 8, בתיק העיקרי ובתובענה לאישור העיקול – נדחות.

בנוגע להוצאותיו של התובע יצוין, כי טענותיו בדבר הוצאות ריאליות לא גובו באסמכתאות ואף לגוף העניין, בהתחשב בהתרשמותי הכוללת ממכלול נסיבות העניין, אני סבורה, כי פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה לעיל הינה הולמת.

בתצהיר נוסף (נ/1) מיום 26.1.2017 כתב חיים: "14. הריני להצהיר כי אני כתבתי את הסכום של השיק במילים ובספרות ומסרתי אותו פיזית למר בוריס, אשר לא נתן תמורה לשיק ובגלל זה לא היה תאריך. השיק ניתן כפקדון בלבד לעסקה עתידית אשר לא יצאה אל הפועל". בישיבת קדם משפט ביום 18.12.2016 אמר חיים: "השיק ניתן ללא תאריך. הם הוסיפו את התאריך על השיק. אני לא יודע מי הוסיף את התאריך. אפשר לראות שזה גם בעט שונה מהתאריך. אני כתבתי את השיק. הסכום שולם לאניטה, בעל בית האבות מרכז רפואי אניטה שם את החותמת. אנחנו כתבתי את הסכום על השיק גם במלים וגם בספרות. אני מסרתי למר בוריס את השיק פיזית כפקדון אצלו במוסד, בבית האבות. מרכז רפואי אניטה זה בית אבות בהדר. נכחנו אני ובוריס. הוא לא נתן תמורה, בגלל זה גם לא היה תאריך. הייתה צריכה להתבצע עסקה ואחרי זה הוא היה צריך להוסיף את התאריך. ישבנו אצל עורך-דין מגן בטיוטות הסכם. אני הייתי צריך לרכוש ולהרויח כסף עם הבחור הזה. לא התבצע כלום והוא היה אמור להחזיר את השיק. אני לא יודע מה הוא עשה איתו. הוא היה אמור לפרוע את זה ברגע שהעסקה מתבצעת. צריך לרשום הערת אזהרה לטובת אמבולנס אוראל" (עמ' 1).

להוכחת מתן תמורה לחברת סיאט צורפו לתצהירו של מנהל חברת יהודה העתק "קבלת שיקים לניכיון" (וביניהם השיק נשוא בתובענה זו) שהוצאה ביום 14.1.2015 על-ידי חברת יהודה עבור חברת סיאט והעתק תדפיס בנקאי של העברת תשלום מחברת יהודה לחברת סיאט באותו מועד בגובה סכום השיקים שהתקבלו לניכיון ובהפחתת עמלת ניכיון.

בא-כוח חברת אוראל אף טען בסיכומיו כי האמור בגוף השיק "שלמו למרכז רפואי אניטה בע"מ", במקום "שלמו לפקודת", מהוה הגבלה בסיחורו.

...

משלא עלה בידי חברת אוראל לסתור את החזקה הלכאורית שבסעיף 29(ב), אני קובע כי חברת יהודה הינה אוחזת כשורה.

תוצאה משלא נסתרה החזקה בדבר היותה של התובעת אוחזת כשורה בשיק, ומשלא הוכח כישלון תמורה בעסקת היסוד שבין הנתבעת לבין צד שלישי, דין התביעה להתקבל.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 10.3.2015 ועד לתשלום בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד לתשלום בפועל; (3) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

לפי המלומד לרנר בספרו דיני שטרות מהדורה שנייה עמ' 178, כתיבת מילים אלה על שיק נוטלת את טהירותו ומותירה את עבירותו, ואילו לפי סעיף 7(א) לפקודת השיטריות, "שטר שיש בו מילים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים לו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר". עיון בשיקים נשוא התביעה מעלה כי על פני כל אחד מהם מודפס הסימון קרוס (שני קווים אלכסונים) ובתוכם הכיתוב "למוטב בלבד", וכן המילים "שלמו ל.." (נמחקה המילה "לפקודת". בנוסף בגב כל שיק ישנה חתימה וחותמת של התובעת בלבד (ללא חותמת וחתימת מורשה החתימה מטעם אדם פרויקטים כחתימת היסב).

לעומת זאת, אם גרסת התובעת היא הנכונה (קרי, כי בעת קבלת השיקים לידיה כבר היה רשום עליהם כי על הבנק הנמשך יהיה לשלם את סכומי השיקים בהגיע מועד פרעונם לאדם פרויקטים ו/או לתובעת בלבד, הרי שבאפשרותה היה לבצע את עסקת ניכיון השיקים עם אדם פרויקטים (כנגד תשלום עמלת ניכיון שיקים), באשר עושה השטר/מושך השיק (הנתבע) גילה דעתו באופן מפורש כי הנו מגביל את סחירות השיקים ואוסר על הנפרעים להעביר את השיקים לצדדי ג' (למעט בין הנפרעים בינם לבין עצמם).

...

כאמור, גרסת הנתבע בביהמ"ש כי עשה כן "מטוב ליבו" איני מקבל.

סוף דבר מכל האמור לעיל נחה דעתי לקבל את התביעה במלואה, והנני פוסק כי התובעת רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ במלואם לגביית מלוא החוב בגין השיקים נשוא הדיון.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת החזר אגרות משפט בהליך האזרחי, וכן שכ"ט בסך 6,500 ₪.

בהתאם להסכם זה, התובעת ציינה כי היא נימצאת בקשיים כלכליים לרבות מיגבלה חמורה בבנק, ומשכך היא מבקשת לפנות לדורון על מנת להכניסו כשותף עסקי בעסקי בתי הספר אותם ניהלה באותה העת, במטרה שיזרים כספים ויסדיר אשראי לעסק.

ביום 15.11.2001 נחתם הסכם בין התובע לבין בן רשי, לפיו העביר התובע לבן רשי שני שיקים כהלוואה על מנת לממן לעסקה ספציפית לזמן קצוב, בסכום כולל של 90,000 ₪.

לטענתה שטר החוב עליו חתמה אינו שטר החוב אשר הוצג לגבייה בלישכת ההוצאה לפועל; מדובר בצלום ולא במקור; וחתימתה היתה בסך 10,000 ₪ בלבד ואילו הסכום שנכתב במלים בסך 225,000 ₪ אינו הסכום עליו חתמה, לא נכתב בכתב ידה ואף לא נחתם על ידי מר בן רשי כי אם על ידי גורם לא ידוע.

...

עוד עלה כי טענות דומות לזיוף אינן נטענות ונדחות בפעם הראשונה, לרבות בהליכים משפטיים.

לסיכום: לאחר ששמעתי את הצדדים בתיק זה, לרבות העדים, חוות דעת המומחית, ולאחר הליכים ממושכים, אני דוחה את ההתנגדות במלואה.

בהתאם אני מורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעת בתיק מס' 17-01582-03-7.