לפי הנטען בכתב האישום, בשנת 2005 התפרסם מיכרז לשיווק קרקע לבנייה רוויה ברובע ט"ז באשדוד, ובמסגרת המיכרז שתוצאותיו נקבעו ביום 3.8.2005, נאשמת 4 זכתה ברכישת קרקע לצורך הקמת 144 יחידות דיור במגרשים 14 ו-15 ברובע האמור, ואילו שתי חברות בנייה נוספות זכו במיכרז האמור ביחס ל-5 מגרשים סמוכים.
כמו כן, במסגרת הפרשה הוגש כתב אישום נוסף נגד קבלן אחר, מר יואל ישראל, וגם בעיניינו הגיעו הצדדים להסדר טיעון, אשר במסגרתו הורשע הנאשם על פי הודאתו, בעבירה של מתן שוחד, ובעבירה נוספת של דו"ח וידיעות לא נכונות, בנגוד לפקודת מס הכנסה, ולאחר שנימצא כי אינו מתאים לבצוע עבודות שירות, נגזר על הנאשם קנס של 100,000 ₪, בנוסף לחילוט של סכום משמעותי של 3,558,777 ₪.
...
התוצאה היא שלא עלה בידי המאשימה להוכיח את אשמתו של הנאשם בעבירה של מתן שוחד, ולכן אני מזכה את הנאשם מעבירה זו. מאחר ונאשמת 4 הייתה בשליטתו של הנאשם, אשר פעל באמצעותה, מובן שגם היא מזוכת מעבירה זו, כמו נאשם 3 מנהלה.
זאת ועוד, מאחר ויתר העבירות שיוחסו לנאשמים 3 ו-4 בכתב האישום הן למעשה נגזרות מעבירה זו של מתן שוחד, התוצאה היא שהנאשמים הללו מזוכים גם מיתר העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
סוף דבר
סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, לאחר שקבעתי כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח את אשמתו של הנאשמים 3 ו-4 בעבירה של מתן שוחד, ומאחר ויתר העבירות שיוחסו לנאשמים, נובעות ונגזרות מעבירה זו, התוצאה היא שאני מזכה את הנאשמים 3 ו-4 מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, כמפורט להלן:
עבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין;
עבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון;
עבירה של פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון;
עבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה.
