כתבי אישום בגין התפרצות, גניבה, זיוף וגניבת כרטיס חיוב

כך, למשל, נכתב בעפ"ג (מחוזי תל אביב) 28478-04-13 מדינת ישראל נגד בוחניק (20.5.13), שם מדובר היה בעבירות התפרצות למגורים, גניבה, וכן החזקת סמים לצריכה עצמית, כל זאת בהתפרצות אחת שבמהלכה נגנב רכוש רב: "המיתחם המקובל בעבירות ההתפרצות הוא בין שנה כרף תחתון לשנתיים ברף עליון. גם אם היינו אומרים כי במקרים חריגים יכול והרף התחתון אכן יעמוד על מספר חודשים הנופל משנה, הינה לא אלה העובדות המצויות בכתב האישום...." ב- עפ"ג (מחוזי מרכז) 2526-11-07 באאזוב נ' מדינת ישראל (21.2.08) נדחה עירעורו של המערער שהורשע בהתפרצות לדירה, וגניבת רכוש ממנה בצוותא, לרבות החזקת כלי פריצה ברכב, והחזקת נכס חשוד כגנוב, ונדון לשנת מאסר בפועל.

כמו-כן יש להביא בחשבון לחומרה את עברו הפלילי המכביד עד מאוד של המשיב הכולל 29 הרשעות קודמות (הכוללות תיקים רבים), וכן 3 תיקים מבית המשפט לנוער, שהסתיימו ללא הרשעה, כל זאת במספר רב של עבירות רכוש שונות (רבות מהן בגין התפרצויות) לרבות החזקת אגרופן או סכין שלא כדין, שימוש ברכב ללא רשות ונטישה במקום אחר, חבלה במזיד ברכב, בריחה ממשמורת חוקית, החזקת סמים, הן לצריכה עצמית, והן שלא לצריכה עצמית, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב, הפרת הוראה חוקית, קשירת קשר לפשע, זיוף, ושימוש במסמך מזויף, רכישה/החזקת נשק שלא כדין, קבלת נכסים שהושגו בעוון, כמו גם בפשע.

...

שאלות אלה מקומן בשלב ריצוי עונש המאסר המוטל על המשיב, ובהתאם להוראות הדין ונוהלי שב"ס. לאחר שהבאנו בחשבון את מתחם הענישה הראוי, ושקלנו את כל הטיעונים, לקולא ולחומרה, שהעלו בפנינו ב"כ המדינה וב"כ המשיב, ולאחר שגם עיינו בפסיקה הרלוונטית, ומבלי להתעלם מכך שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם – ובענייננו המשיב, אנו מחליטים לקבל את ערעור המדינה, ולגזור על המשיב 43 חודשי מאסר בפועל, וזאת חלף תקופת המאסר שקבע בית משפט קמא בגזר-דינו.

כמו-כן מורים אנו על הפעלת עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים, כפי שגם הורה בית משפט קמא, במצטבר לתקופת המאסר שאנו מטילים על המשיב, ואילו המאסר המותנה בן שלושת החודשים מופעל בחופף.

נוכח כל האמור לעיל, ירצה המשיב עונש של 55 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 16.12.18.

בגין כלל המעשים שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן, הורשעה הנאשמת בעבירות של גניבה בידי מורשה (6 פריטים) – עבירות על סעיף 393(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), הונאה בכרטיס חיוב (8 פריטים) - עבירות על סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב"), קבלת דבר במירמה (7 פריטים) - עבירות על סעיף 415 לחוק ועבירה של ניסיון הונאה בכרטיס חיוב – עבירה על סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב יחד עם סעיף 25 לחוק.

בשנת 2008 נדונה למאסר מותנה ולהתחייבות כספית לאחר שהורשעה בעבירות של גניבה בידי עובד, קבלת דבר במירמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף ובשנת 2015 הורשעה בגניבה בידי עובד ובהונאה בכרטיס חיוב ונדונה למאסר מותנה בן 6 חודשים.

כך למשל שורטטו קוי הגבול עוד בשנת 1984, במסגרת ר"ע 357/84 רובין נ' מ"י: "גם אם מעשה פלוני יכול להיות מתואר כעבירה לפי מספר חיקוקים שונים, עדיין נותר העניין בגדר עבירה נוספת אחת. ההגדרה הכוללת של מעשה העבירה הרחב האחד חובקת בתוכה את העבירות המשניות, שהן בגדר מרכיבים או מקבילים של ההגדרה הרחבה יותר של המעשה הכולל, והיא, כאמור, גם אם ניתן היה לפרק את המעשה לגורמים ולהגדיר קטעים ממנו כעבירות נפרדות:ו מי שעשה, בו במעמד, מעשים שונים שהם שרשרת אחת, המצטברת לעבירה כוללת אחת, כגון מי ששובר שמשה (היזק בזדון) כדי להכנס לתוך בית דירה (פריצה, כניסה והתפרצות) ואכן עושה כן וגונב שם (גניבה), עדיין ניתן לראות את כל המסכת כעבירה נוספת אחת של התפרצות וגניבה, אם כי ניתן היה כאמור לפרקה למרכיבים רבים יותר. אך אם הוא עובר מדירה לדירה כדי לפרוץ או יעבור ברחובות העיר ויחטוף ארנקים, האחד אחרי האחר, אין לראות בכך עבירה נוספת אחת אלא מספר עבירות." יישומם של כללים אלה, כמו גם בחינת מקרים דומים לענייננו אשר נדונו בפסיקת בית המשפט העליון, מובילים בהכרח אל המסקנה כי המאסר המותנה התלוי ועומד לחובת הנאשמת, הינו חב הפעלה, וכי מעשיה המתוארים בכתב האישום אינם בגדר "עבירה נוספת" אחת ויחידה.

...

לאור כל האמור לעיל הנני דן הנאשמת לעונשים הבאים: שישה חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלתו בחופף של מאסר מותנה בן 6 חודשים מת"פ 27532-11-14.

שישה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מהיום לא תעבור הנאשמת אחת העבירות בהן הורשעה בהליך זה. אני מורה על חילוט דמי ההתחייבות הכספית בסך 2,000 ₪ עליה חתמה הנאשמת בגין גזר הדין שהושת עליה בת"פ 27532-11-14.

לנאשם הרשעות קודמות רבות (36 במספר), בעבירות רכוש, לרבות התפרצויות וגניבות מבתים ומרכבים , עבירות אלימות, לרבות איומים, הפרת הוראה חוקית, עבירות מירמה וביניהן גניבת כרטיס חיוב, זיוף, הונאות בכרטיס חיוב, בגינן ריצה מספר תקופות מאסר.

ככלל, הייתי רואה להתייחס ללקיחת האחריות של הנאשם כאל נסיבה מקילה משמעותית, אך במקרה זה בחר הנאשם למסור בסופו של הטיעון לעונש גרסה שונה, שאינה מתיישבת עם כתב האישום, בניסיון להטיל את האחריות למקרה על המתלונן, על התרופות שהנו לוקח ועל נסיבות חיצוניות אחרות, כגון החשד לשחפת, ורק משנשאל שוב ושוב אם הוא מבקש לחזור בו מההודיה, הודה שוב בעובדות המפורטות בכתב האישום ובקש סליחה.

...

בנסיבות הענין, מחמת הרקע לביצוע העבירה ונסיונו של הנאשם להשליך את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים, יש חשש ממשי להשנות ביצוען של עבירות דומות, במטרה להפיק כסף קל. לפיכך, אני רואה להעדיף את שיקולי הגמול והמניעה, לאחר שהתרשמתי כי הנאשם מסוכן לציבור ואין מנוס מהרחקתו מהחברה ומשליחתו למאסר בפועל לתקופה ממושכת.

עפ"י הנטען בכתב האישום המתוקן בשנית בו הודו הנאשמים, היה זה נאשם 1 שהגה את התכנית לשדוד סניפי בנק, והציע לחברו – ליאור גבאי (להלן: "ליאור") לבצע את המעשה בפועל.

לנאשם 2 הרשעות בעבירות רכוש (שנת 2002): התפרצות, גניבה, הונאה בכרטיסי חיוב, זיוף ושימוש במסמך מזויף, ובגין עבירות אלו הוטל עליו עונש מאסר בן שנה, וכן מאסר ע"ת, וכן הוטל עליו צו מבחן לתקופה בת שנה מיום שיחרורו ממאסר.

כמו-כן, הורשע נאשם 2 בבצוע עבירות של התפרצות, גניבה, גניבת כרטיס חיוב (שנת 2004), והוטל עליו מאסר בפועל לתקופה בת 18 חודשים כולל הפעלת המאסר על-תנאי, וכן הוטל עליו מאסר על-תנאי.

...

לפני השוד החמישי של סניף בנק מרכנתיל דיסקונט ברח' בן יהודה 23 בת"א, הצטיידו נאשם 1, נאשם 2 וליאור באקדח גז מדמיע, וליאור יצא בגפו לביצוע השוד בפועל ואיים על הפקידים באמצעות האקדח, בסופו של דבר ליאור נתפס לאחר מרדף בידי מאבטח שגרירות ארה"ב שרדף אחריו (אישום חמישי).

בע"פ 6752/10 יהודה טטרואשוילי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), צוין כי: "עבירות השוד על סוגיהן מגיעות לפתחם של בתי המשפט חדשות לבקרים והן לובשות צורות שונות, מהן קשות ואכזריות ומהן ברמה נמוכה יותר, הצד השווה שבהן הוא הרצון להשיג כסף קל. בענייננו, מדובר באדם בעל רקע נורמטיבי אשר ניגש לסניף בנק ובידיו פתק המורה לפקיד להעביר לו כסף, והנה זממו עלה בידו מבלי שיצטרך 'ללכלך את ידיו' בנשיאת נשק או באיומים קולניים, ואולם תיאור זה איננו מלא, שכן קל לתאר את האימה האופפת את הקורבן, במקרה זה פקידת הבנק אל מול השודד – שהרי אין היא יודעת אם יש בידיו נשק ומה כוונותיו האלימות, על כן מתחייב רף ענישה מרתיע, ובכלל מאסר בפועל...". לאור ההלכה הפסוקה, ולאחר שבחנתי את הסדר הטיעון, הגעתי למסקנה כי ההסדר המוצע ע"י באי-כוח הצדדים הינו סביר והולם את האינטרס הציבורי.

בית המשפט העליון נתן דעתו לנסיבותיה האישיות ולהמלצת שירות המבחן להמנע ממאסר בפועל, ומנגד לעברה הפלילי בעבירות דומות ולחומרת המעשים ודחה בקשת רשות ערעור שהגישה; רע"פ 3456/16 פלונית נ' מדינת ישראל (17.5.2016), בו נידון עניינה של נאשמת שיעבדה כמטפלת בקשישים והורשעה על פי הודאתה בשלושה כתבי אישום שצורפו בעבירות גניבה בידי עובד, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב, ובעבירת התפרצות לדירה וגניבה.

הנאשמת ניצלה את חולשתם הגופנית, חוסר הניסיון ותמימותם של המתלוננים, ובמרמה, זיוף וגניבה גזלה מהם סכום המתקרב למיליון ₪.

...

כאמור לעיל, המעשים הינם חסרי פשר אולם לכך התייחסתי בהכרעת הדין: "לא אחת קורה שהפסיפס הראייתי אינו מושלם. העובדה שקיימים חללים ראייתיים לא מוסברים ותהיות חסרות מענה אינה חוסמת בהכרח את האפשרות להרשיע על פי המארג הראייתי הקיים. זאת, כאשר על אף התהיות הבלתי מוסברות עומדת בעינה המסקנה שהאשמה הוכחה מעבר לכל ספק סביר" (ע"פ 2478/12 סאטי אגבריה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 26 (13.5.2015); ע"פ 4179/09 מדינת ישראל נ' וולקוב, [פורסם בנבו] פסקה 30 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס (18.10.2010)).

"ואחר שאמרנו את אלה, וההבחנה ברורה, לדעתי יש מקום להתחשבות בתקופה ארוכה של מעצר בפיקוח אלקטרוני-כמו גם מעצר בית מלא בכלל-בגדרי הענישה, אך כי כמובן לא במידה זהה למעצר במתקן כליאה, והדגש בעיניי הוא על תקופה ארוכה". אני סבור שיש למקם הנאשמת בחלקו העליון של המתחם בניכוי ימי המעצר ותוך התחשבות בתקופת המעצר הממושכת באיזוק אלקטרוני ובנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה 5 אחרית דבר גזר הדין אינו קל עבורי לפי שעל כפות המאזניים מצויות נסיבות יוצאות דופן וייחודיות.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשמת העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים בניכוי תקופת מעצרה מיום 21.2.23 עד 4.5.23.