כתב תביעה לבית הדין בגין הפסקת הבטחת הכנסה

התובעים, לב צירולניק (להלן –התובע) וגב' מרגריטה סדוב (להלן –התובעת) הם בני זוג, שהגישו תביעה לבית הדין כנגד החלטת הנתבע בנוגע לזכאות התובעת לקיצבת אזרח ותיק בגין התקופה שבה שהתה בחו"ל, וכנגד החלטת הנתבע שלפיה התובע אינו זכאי להשלמת הכנסה בגין אותה תקופה, עקב הכנסות.

השלמת הכנסה נשללה לכל תקופת השהות בחו"ל לאחר 100 ימי שהיה, בהתאם לאמור בסעיף 14א(ג1)(2)(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן – חוק הבטחת הכנסה).

זכאות התובע להשלמת הכנסה הופסקה החל מחודש ינואר 2018 בשל הכנסות העולות על הסכום המזכה לתוספת השלמת הכנסה לקיצבה.

יצוין כי בסע' 4 ג' ו-ח' לכתב ההגנה (המיספור אינו תקין) נאמר כי לתובעים חובות לנתבע, אך בסעיף 4 ז נאמר כי "נכון למועד כתיבת כתב ההגנה אין לתובעים חובות בהשלמת הכנסה ובאזרח ותיק". ההליכים בתיק התובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד מטעם הלישכה לסיוע משפטי וב"כ הצדדים הסכימו כי מדובר במחלוקת משפטית, ושתינתן הכרעה לאחר שיוגשו סיכומים.

...

לכן, אנו סבורים כי הנתבע לא הפעיל שיקול דעת כנדרש כאשר החליט שלא לשלם לתובעת קצבת אזרח ותיק בגין החודשים מאי-יוני 2018 ודין התביעה בגין רכיב זה להתקבל.

לסיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה להשלמת הכנסה נדחית.

לאחר מועד זה, גמלת השלמת ההכנסה הופסקה עקב תשלומי אוצר גבוהים.

בעיניין זה נדגיש, כי מקובלת עלינו הטענה כי דין הפסקת תשלום הגימלה ודין דחייתה חד הם. בדיוק כפי שעל מבוטח שתביעתו נדחתה להגיש תביעה חדשה, כך גם במקרה של מבוטח שתביעתו אושרה והחל לקבל גמלה חודשית, ולאחר מכן הופסק תשלום הגימלה בהעדר זכאות – עליו להגיש תביעה חדשה מרגע שעומדת לו הזכאות מחדש (כמו בהבטחת הכנסה ובשאר ענפי הביטוח אצל הנתבע).

האם לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק? לאור כל האמור, משהתובע הגיש תביעה נוספת לגימלה מיוחדת רק בחודש 6/2019, הרי שדי בכך כדי לדחות לגופה את התביעה לתשלום רטרואקטיבי כפי שנתבקש בכתב התביעה, ומכאן שמתייתר הצורך לידון בשאלה האם קיימת לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק.

בעב"ל (ארצי) 51409-03-16‏ ‏ אבי איזנברג - המוסד לביטוח לאומי‏ (5.3.19) נקבע באשר לסעיף 308 לחוק כדלקמן: "משמעותה של גישתי בנסיבות המקרה שלפנינו, בו המנוח - וכן המנוחה - הגישו את תביעותיהם לבית הדין (לקיצבת נכות מעבודה וקיצבת תלויים בהתאמה) בחייהם, ותביעותיהם התקבלו בסופו של יום כך שנקבעה זכאותם הרטרואקטיבית לקצבאות שנתבעו על ידם - היא כי יש לראות בקצבאות אלה, שלא שולמו בשל מחלוקת משפטית, כ"חוב גמלה", שיש לשלמו לשאירים מכוח סעיף 308 לחוק".

...

האם לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק? לאור כל האמור, משהתובע הגיש תביעה נוספת לגמלה מיוחדת רק בחודש 6/2019, הרי שדי בכך כדי לדחות לגופה את התביעה לתשלום רטרואקטיבי כפי שנתבקש בכתב התביעה, ומכאן שמתייתר הצורך לדון בשאלה האם קיימת לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק.

מכאן, שדין התביעה להידחות הן על הסף והן, כאמור, לגופה.

סיכום לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.

סגן הנשיאה אילן איטח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל אביב (השופטת יפית מזרחי לוי ונציגי הציבור מר אמיר אופיר ומר **** הרפז; ב"ל 57777-02-19), שבו התקבלה תביעת המשיב לגימלת השלמת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן – החוק).

בענין בר זכאי עמד בית הדין על תכליות אלה וכך נפסק: "... חוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה תוקנו בעקבות הפסיקה בבג"צ חסן. תכליתו של התיקון הייתה לגבש קריטריונים חדשים שלפיהם תבחן היתחשבות בבעלות ברכב בהקשר של זכאות לגימלת הבטחת הכנסה. זאת, נוכח ההכרה שהמצב הקודם – שלילה גורפת של גמלת הבטחת הכנסה מבעלי רכב – פוגעת בזכות לקיום בכבוד פגיעה שאינה מידתית. כעולה מהתיקון לחוק ומדברי ההסבר, האמצעי שנבחר היה היתחשבות בשוויו של הרכב, כך שהגמלה תשלל רק מבעל רכב ששוויו מעל הסכום שנקבע בתקנות. בכל הנוגע לקביעת שווי הרכב, קבע מחוקק המשנה כי לא תערך שמאות פרטנית לכל רכב, המתחשבת במשתנים המקובלים לקביעת ערכו של רכב (מספר הקילומטרים, תאונות, וכו'), אלא שווי הרכב ייקבע על פי משתנים ברורים ומוגדרים, המופיעים ברישיון הרכב בלבד." קרי, התכלית העומדת ביסוד מנגנון קביעת שווי הרכב היא כי השווי יהיה הקרוב ביותר לשווי השוק, ומאידך כי מנגנון קביעת השווי יהיה מנגנון פשוט ואחיד ולא יצריך עריכת שמאות פרטנית לכל רכב.

5) בהמשך הדברים, היתייחס בית הדין לעובדה, שלמרות שעובדת היותו מחכירה לא רשומה ברישיון הרכב, הרי ש"עריכת בדיקה לאימות נתון זה, שניתנת להעשות בקלות יחסית על ידי בחינת מסמכים בכתב, כגון החוזה לרכישת הרכב, עת הנטל להוכחת נתון זה מוטל על התובע גמלת הבטחת הכנסה, אינה דומה לעריכת שמאות פרטנית לרכב, שכן לאחר אימות הנתון, קביעת שווי הרכב תיעשה בדרך שהותוותה בתקנות לקביעת שווי הרכב, דהיינו על בסיס מחירון הרכב, ללא צורך בעריכת שמאות פרטנית" (ההדגשה שלי – מ.ש.).

...

עם זאת, שעה שהמשיב לא חלק על שווי הרכב שקבע בית הדין האזורי, הרי שלצורך הפעלת תקנה 10(ג) לתקנות, די בחישוב אריתמטי פשוט המביא למסקנה שהמשיב אינו זכאי לגמלת השלמת הכנסה שכן סכום הקיזוז בסכום של כ-900 ₪ עולה משמעותית על השלמת ההכנסה בסכום של כ-250 ₪ לה זכאי המשיב.

משמדובר בזכויות שמקורן בחוק ובתקנות, אין מנוס מקבלת הערעור בהקשר זה. סוף דבר – לו תישמע דעתי, יש לדחות את ערעור המוסד בהקשר להכללת הנסועה בחישוב שווי הרכב, ולקבל את ערעורו באשר לטענת הקיזוז, המאיינת למעשה את זכותו של המשיב לקבלת השלמת הכנסה.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב, ערעור המוסד מתקבל באופן חלקי כמפורט בסעיף 32 לחוות דעתו של סגן הנשיאה.

מנגד, הנתבע לא הצליח לסתור את טענת התובעים ורק טען, כי עצם הרישום של התובעת כסטודנטית העניק לה לכאורה "הטבה". 5.5 בתי הדין לעבודה אשר דנו בפרשנותו והקף תכולתי של סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה, קבעו בין היתר, כי סטודנט – הכוונה היא לסטודנט הלומד בהקף אשר מונע ממנו לעבודה, כלומר, תלמיד הלומד בהקף מצומצם באופן שאינו מונע ממנו לעבוד במקביל, אינו נחשב "תלמיד" לצורך סעיף 3(4) לחוק.

כיצד ניתנה החלטת הנתבע עוד בטרם הושלמו המסמכים אשר נדרשו על ידי הנתבע עצמו, בכדי להחליט בתביעה לגימלת הבטחת הכנסה?! טענות הנתבע בסיכומיו 6.1 בחודשים הרלוואנטיים לתביעה, התובע לא התייצב באופן מלא בלישכת התעסוקה, ועל כן לא יכולה לקום ממילא זכאות להבטחת הכנסה בעד תקופה זו. הנתבע הגיש בשתי הזדמנויות שונות מפות התייצבות אשר מעידות על כך, והתובע אף נישאל אודות העידר התייצבותו בלישכה התעסוקה במהלך חקירתו הנגדית.

ברם, כתב התביעה הוגש לבית הדין רק ביום 1.8.2019, לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל – 1970.

זאת אומר אין לכם אישור שהיא הפסיקה ללמוד תקופה מסוימת כמו שאתם מבקשים מבית הדין שיקבע? לא. חוץ מהמכתב שצרפנו מראש המנהל".

...

עניין קרר מהווה חריג לפסיקה לעיל וניתן בהתבסס על נסיבותיו המיוחדות, ולכן לא מצאנו כי יש בו כדי לסייע לתובעים.

אלא, שבנסיבותיו של מקרה זה – בהן התובעת היתה רשומה בשנים 2016-2020 כסטודנטית לתואר ראשון בחינוך במכללת גבעת וושינגטון ולא הוצג בפנינו אישור מהמכללה שהפסיקה לימודיה בתקופה הרלוונטית, הרי שאין המדובר בלימודים אקראיים, בלתי סדירים או במסגרת בלתי מחייבת, אלא השתתפות במסגרת אקדמית מסודרת, מחייבת ומתוכננת, על כל הכרוך בכך מבחינת משך הזמן וההשקעה הדרושים לכך – שוכנענו כי תכלית החקיקה תומכת דווקא בעמדת המוסד.

מבלי להידרש לנושא התייצבותו של התובע בלשכת התעסוקה, נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות, הן מפאת התיישנותה והן מהטעם שהחלטת המוסד לדחות את תביעת התובעת לגמלת הבטחת הכנסה בתקופת היותה "תלמידה" – עומדת על כנה.

הליכי החקיקה של הזכאות לגימלת שמירת היריון החלו במסגרת תיקון מס' 10 לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, כאשר בדברי ההסבר נכתב כדלקמן (הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 10), התש"ן-1990, ה"ח התש"ן 215): "התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אישה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ"שמירת הריון". המטרה היא להגן על העובדת ולהבטיח לה הכנסה בתקופת שמירת ההיריון.

מטבע הדברים, נוכח הפסיקה המעניקה משקל משמעותי לחוות דעתו של המומחה האובייקטיבי המתמנה על ידי בית הדין, נדחות תביעות פעמים רבות על יסוד חוות דעתו, באופן שאינו נותן משמעות מעשית להצהרה הפסיקתית בדבר המעמד "כבד המשקל" שיש ליתן לאישור הרופא המטפל מזמן אמת.

פסיקה זו נועדה להבהיר, כפי שנכתב בה במפורש, כי לא די באי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהיריון, אך גם אין לפרשה באופן המחייב בהכרח "סיכון של תחלואה קשה או כזו שעלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, ויש לפרש את דרישת ה'סיכון' בסבירות ובהתאם לתכלית הגימלה, תוך בחינת כל מקרה בנסיבותיו" (עניין שמיר).

...

כבר מטעם זה, דין הערעור להתקבל.

גם מטעם זה, שוכנענו כי יש לקבל את הערעור.

סוף דבר - לאור כל האמור, ובהתבסס על האישורים הרפואיים מזמן אמת להם יש להעניק משקל מיוחד כמו גם חוות דעתו האובייקטיבית של המומחה הראשון, הערעור מתקבל והמערערת זכאית לגמלת שמירת היריון לתקופה שבין יום 16.5.17 ליום 10.7.17.