ביום 28.5.2014, יום קודם לקיום הדיון ולמתן הצוו, פנה הבנק למכון ולמערערים גם יחד, באמצעות בא-כוחו, בדרישה לפירעון מיידי של מלוא יתרות החובה בחשבון, בסך 3,546,580 ש"ח. צוין כי סכום זה כולל את יתרת החובה בחשבון, הריבית המצטברת בגין יתרת החובה וכן יתרת ההלוואות.
בפניה צוין כי "הודעה זו מופנית גם אל [המערערים – י' א'], אשר ערבו לחובותיה של העמותה [המכון – י' א'], בתנאים המפורטים בכתבי הערבות" (נספח 8 לכתב התביעה בסדר דין מקוצר).
עוד צוין כי אם לא תסולק יתרת החוב בתוך שבעה ימים, ינקוט הבנק בהליכים נגד המכון ונגד המערערים, בלא שתשלח התראה נוספת.
ההליך בבית המשפט המחוזי
ביום 8.7.2014 הגיש הבנק לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה ב"סדר דין מקוצר" נגד המערערים, בה נתבקש בית המשפט להורות לח' לשלם את יתרת חוב המכון בסך 3,580,498 ש"ח, בהתאם לערבותו, וכן להורות לא' לשלם את יתרת החוב עד לגובה הערבות בה נתחייב – בסך 3,000,000 ש"ח.
המערערים הגישו בקשת רשות להיתגונן, ובתום הדיון שנערך ביום 3.5.2015, במהלכו נחקרו המערערים על התצהירים שהגישו, נתן בית המשפט המחוזי (הרשמת ע' כהן) תוקף להסכמת הצדדים לפיה:
"תנתן רשות להיתגונן בשאלה האם בהתנהלות הבנק, היו כפייה, עושק, ניצול מצוקה או הפרה של סעיף 4 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), אשר יש בהם כדי להשליך על תוקף הערבויות של המבקשים 1 ו-2 [המערערים – י' א']".
במסגרת ההליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם שני המערערים, וכן הוגשה "חוות דעת מומחה" מיום 2.8.2016 מטעם ד"ר יצחק טווערסקי שטיפל בח' בתקופה שבין 30.12.2013 ועד 12.5.2014.
...
מקובלת עליי בעניין זה גם הנחתו של בית המשפט המחוזי, לפיה החלטתו של הבנק לאשר את מתן ההלוואה – בסך הנכבד של 3,000,000 ש"ח – בכפוף להעמדת ערבויות מתאימות, מלמדת דווקא על כך שהבנק סבר כי יש למכון יכולת פרעון, שכן אחרת אין הגיון עסקי בצעד זה של הבנק.
המערערים ביקשו לתמוך גרסתם גם בחוות דעתו של ד"ר טווערסקי, ואולם, כבית המשפט המחוזי אף אני סבור שאין לייחס לה משקל רב.
מעבר לכך כי הסמכתו וניסיונו של עורך חוות הדעת אינם רלוונטיים דיים לצורך הכרעה בשאלת מצבו הנפשי של ח', הרי העובדה שפגש בו לראשונה רק כשלושה חודשים לאחר החתימה על כתב הערבות מאיינת במידה רבה את יכולתו להעיד על מצבו הנפשי הרלוונטי, ואין בטענת המערערים, שנטענה בעלמא, לפיה מדובר ב"מצב נפשי מתמשך" כדי לשנות מעובדה זו.
בשולי הדברים יוער, כי בחקירתו הנגדית הזכיר א' כי בשלב מסוים טופל ח' גם אצל פסיכיאטר (עמ' 37 שורות 2-9 לפרוטוקול).
לנוכח כל האמור, דעתי היא כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה לא נפל פגם בהליך החתימה על כתבי הערבות, וערבותם של המערערים לחובותיו של המכון כלפי הבנק שרירה וקיימת.