כתב תביעה בנושא תלמיד בית ספר נגד מועצה מקומית על נזקי גוף שנגרמו לו

בית משפט השלום בנצרת ת"א 63236-05-19 פלוני נ' מועצה מקומית שיבלי אום אל גאנם ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט **** קירס בענין: התובע פלוני באמצעות ב"כ עוה"ד ש. ברוידה בן-דוד הנתבעות ובענין: המודיעות הצד השלישי 1. מועצה מקומית שיבלי אום אל גאנם 2. כלל חברה לביטוח בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד דורון לוריג 3. מכללת סכנין בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד מארק שירין, עוה"ד סירין עבאסי 4. תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד עמאד ח'מאיסי, עוה"ד אומיימה ח'מאיסי 1. מועצה מקומית שיבלי אום אל גאנם 2. כלל חברה לביטוח בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד דורון לוריג תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד עמאד ח'מאיסי, עוה"ד אומיימה ח'מאיסי פסק דין

בפני תביעת ניזקי גוף.

תוך כדי ירידה, אשר מטבעה, עקב היותה תלולה, גרמה לכך שהתובע הלך בירידה במהירות נתקלה רגלו בתיקון בטון בולט ומוגבה, אשר מצוי סמוך מאוד למכסה בור ביוב שקוע, המצוי במקום, ונפל על ידו הימינית שהיתה מושטת קדימה" (פס' 10; ההדגשה הוסרה).

נוסף על כך שסיכום האישפוז אינו מציין מפגע, אלא מציין כי התובע נפל בזמן ריצה; ונוסף על הסתירה בין עדות התובע לבין עדות דודו; במסמך רפואי נוסף מקופת החולים הנושא תאריך החל כשבוע לאחר התאונה, כתוב: "...לפני שבוע אושפז בבית חולים העמק עקב שבר דיסטאלי באולנה וברדיוס ביד ימין. השבר קרה לאחר נפילה בזמן ריצה. בבית הספר" (נ/5).

לטענת התובע בכתב התביעה, תלמיד בשם איוב שיצא מבית הספר ראה אותו לאחר הנפילה יושב על המדרכה במקום כאשר הוא אוחז בידו (פס' 10(7)).

בענין שכר טירחת עורך דין והוצאות בנוגע להודעה לצד שלישי, שהגישו הרשות המקומית ומבטחה (הנתבעות 2-1) נגד תאגיד המים (הנתבעת 4).

...

מצאתי כי דין התביעה להידחות, בשל כך שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שתאונתו אירעה בנסיבות שטען להן בכתב התביעה, קרי – שהתאונה אירעה בעקבות היתקלות במפגע כלשהו (ובפרט, המפגע הנטען בכתב התביעה).

על כן אני דוחה את ניסיון התובע לטעון שמקור הרישום בקופת חולים – ולענייננו, רישום נוסף בענין נפילה בזמן ריצה, ללא זכר למפגע – אינו, כביכול, אלא טעות נגררת מסיכום האשפוז בבית החולים, להבדיל מדיווח נפרד בקופת החולים בענין נסיבות התאונה, לפיו מדובר בתאונה של "נפילה בזמן ריצה". אף במסמך נוסף, ועצמאי, מופיעה גרסה בענין נפילה בזמן ריצה, וללא כל ציון מפגע, וממילא ללא ציון המפגע הנטען בגינו עותר התובע להטיל אחריות נזיקית על הנתבעות.

התובע ישלם לנתבעת 4 בגין חוות הדעת שהגישה בתיק זה, הוצאות בסך של 1500 ₪.

התובע ישלם לנתבעת 3 סך של 200 ₪ בגין שכר העדות של מנהל בית הספר.

על כן, הנני מחייב את המודיעות יחד ולחוד לשלם לצד השלישי שכר טרחת עורך דין בסך של 6000 ₪ בגין ההודעה לצד שלישי.

מועצה מקומית כפר יאסיף איילון חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד פ. ג'ובראן ואח' מדינת ישראל – משרד החינוך ע"י ב"כ עו"ד ע. מיכלין ואח' נגד צד ג' איכות המשחק (ס.ק.) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד א. אמודאי ואח' פסק דין לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב פגיעתו בתאונה מיום 12.4.2016 (להלן: התאונה או הארוע), וזאת מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח-1968 (להלן: הפקודה).

בהנתן כי שטח ביה"ס נמצא כולו בבעלות המועצה המקומית, ומכיוון שהיא אחראית על תחזוקתו, מן הראוי כי תהא אחראית על נזקים שנגרמים בשל מפגעים בשטח ביה"ס. לשיטת משרד החינוך, המשטח הותקן בשנת 2014 ותוחזק על ידי צד ג'.

המועצה הפרה את הוראות חוזר מנכ"ל עד/7(ג) מרץ 2014 "ניהול שגרת הבטיחות בבית הספר", שם נקבע כי על הרשות המקומית לדאוג למבנים ולמתקנים בשטח ביה"ס ועליה לערוך דו"ח בטיחות שנתי.

על מנת לוודא שהרשויות המקומיות מבצעות את עבודתן ואת האחריות המוטלת עליהן בנושא הבטיחות בבתי הספר, משרד החינוך מבצע בדיקות מדגמיות בבתי הספר בתדירות של אחת לחמש שנים.

(ב) במתן החלטתו בדבר הענינים המפורטים בסעיף קטן (א), יתחשב המנהל הכללי בסוג בית הספר ובגילם וצרכיהם של התלמידים – הכל בהתאם לכללים שהתקין שר החינוך והתרבות בהתייעצות עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

להלן לשון הסעיף: "נוכח המנהל הכללי כי לא נתקיים או חדל להתקיים תנאי מהתנאים שבמילוים הותנה רשיון, רשאי הוא להתרות בכתב בבעל הרשיון, ואם התנאי לא קויים תוך שלושה חדשים מיום ההתראה, רשאי המנהל הכללי לבטל את הרשיון.". הוראה נוספת הרלבנטית לענייננו, היא הוראת סעיף 10 לחוק הפיקוח הקובעת כי: "המנהל הכללי רשאי להתנות את מתן הרשיון בתנאים שיש לקיימם מראש, ורשאי הוא לקבוע ברשיון תנאים שיש לקיימם אחרי נתינתו.". בהתאם להוראת סעיף 1 לכללי הפיקוח על בתי-ספר (מבחנים למתן רישיונות), תשל"א-1971 (להלן: כללי הפיקוח), על "המנהל הכללי, שעה שהוא שוקל אם הובטחה בבית ספר רמה נאותה בעניינים המפורטים להלן בטור א', יתחשב במבחנים המפורטים לצידם בטור ב'". בהתאם לסעיף (4) (טור ב') על המנהל להיתחשב ב- "הוראות בטיחות לבתי-הספר, שפורסמו על ידי המנהל הכללי ושהן בתוקף לגבי אותו סוג של בית-ספר בזמן הגשת הבקשה לרשיון". מעיו בהוראות הנ"ל, ניתן להווכח כי אין בחוק ובכללי הפיקוח כל הוראה המטילה חובה על משרד החינוך לשלוח מפקח מטעמו לבתי הספר בכל תחילת שנת לימודים או לבדוק על ידי בודק בטיחות מטעמה את הסקר הנערך על ידי הרשות המקומית.

...

אציין כבר עתה, כי אין בידי לקבל את טענת המועצה בנסיבות דנן.

מהמקובץ לעיל, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות, וכך אני מורה.

בנסיבות התיק, אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה, הן בתביעה והן בהודעה כנגד צד ג'.

ב"כ התובע פנה לחברת עוז ניהול סיכונים בע"מ ובגין ימי העדרות התובע מבית הספר הוא קיבל פיצוי חלקי בסך 7,672 ₪ ביום 14.9.2008 מהמחאה המשוכה על שם חברת אגרוביט אחזקות בע"מ. ביום 1.7.2009 הגיש התובע תביעה, בגין נזק גוף שניגרם לו במסגרת ת.א. 524/07/09 בבית משפט השלם בנצרת כנגד משרד החינוך והמועצה המקומית כפר כנא בעילה נזיקית, וכנגד חברת הביטוח Overseas insurance consultants limited (להלן: חברת אוברסיז) בעילה חוזית מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לפצוי בגין הנכות הצמיתה שנותרה לו. במהלך ניהול התיק בבית המשפט הגיע התובע באמצעות ב"כ עם חברת הביטוח להסכם פשרה בעילה החוזית ולפיה התחייבה חברת הביטוח לשלם לתובע סכום 43,399 ₪ בגין אחוזי נכותו הצמיתה ומעבר לתשלום בגין העדרותו מבית הספר, אשר ישולם תוך תשעים יום אחרת יישא הפרישי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

נטען כי הנתבעת בחרה משיקוליה להיתקשר בביטוח עם חברה זרה מבלי שטרחה לבצע בדיקות כלשהן לגבי המצב המשפטי והיכולת של המבטחים לעסוק בתחום הביטוח בארץ, זאת חרף קיומה של התראה בנושא מטעם המפקח על הביטוח אשר פורסמה בתקשורת עובר להתקשרות הנתבעת עם חברת הביטוח.

נטען כי על פי סעיף 6 לכתב התביעה התובע קיבל פיצוי מחברת הביטוח המבטחת את הנתבעת בביטוח תאונות אישיות לתלמידי בית הספר, ומשכך אינו זכאי לתשלום נוסף.

...

סוך דבר התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 48,726 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובע סך נוסף בעבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,500 ₪.

ביום 20/09/18, בחלוף כשנתיים ממועד קרות התאונה, הוגשה התביעה כאן, העותרת לחייב את המדינה (להלן: "הנתבעת") ואת "ענבל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: "הנתבעת מס' 2") בפצוי התובעת בגין ניזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מארוע התאונה.

משלא צלחו ניסיונות הצדדים להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, הגישה הנתבעת כתב הגנה בד בבד עם הודעה לצד שלישי נגד המועצה המקומית טובא זנגריה (להלן: "המועצה המקומית" / "צד ג'") לשיפוי המדינה במידה וביהמ"ש יקבע לחייבה בפצוי התובעת.

לעניות דעתי, ומשלא נסתרה טענת המנהל בנוגע להדרכת העובדים בנושאי בטיחות, ניתן לקבוע כי בביה"ס ננקטו אמצעי זהירות סבירים למניעת סיכונים.

לטענת המדינה המועצה המקומית היא שהעסיקה את אב הבית ואנשי אחזקה לתחזוקת ביה"ס בצורה ראויה ותקינה למען בטחונם של התלמידים והמורים.

בעניינינו, המנהל אישר בעדותו (עמ' 24 ש' 7-9) כי קיים לביה"ס דו"ח תקינות והסביר "כל שנה חייבים שיהיה אישור בטיחות מועצה והרשת מעבירים למשרד החינוך לאישור תקינות. אם אין אישור תקינות בית הספר לא יכול לפעול". המועצה המקומית הציגה אישור לביה"ס מיום 12/01/16 חתום ע"י בודק בטיחות שנתי, מטעם מדינת ישראל - משרד החינוך בו מוצהר: "הריני לאשר כי המוסד הנ"ל ראוי לאיכלוס כמוסד חינוכי, לשנת הלימודים תשע"ז". בגוף האישור נרשם (הדגשות שלי, ר"פ): "עפ"י המבדק והערכת סיכונים אין במוסד מפגעים בקדימויות 0 ו-1 המהוות סכנה ברורה ומידית לפגיעה באדם במגע מקרי או לא מכוון". בנוסף הציגה המועצה המקומית אישור כנ"ל מיום 10/10/16 חתום ע"י בודק בטיחות לביה"ס לשנת הלימודים תשע"ח. ר' שני האישורים שצורפו כנספח 2 לתצהיר קצין הבטיחות מטעם צד ג'.

...

אני מקבל טענת הנתבעת כי היה על התובעת להוכיח הטענה לכשל בטיחותי באמצעות חוות דעת מומחה אך במקום זה, התובעת העידה בדיון (עמ' 8 ש' 27) כי אין לצפות ממנה לשלם כסף למומחה שיקבע לעניין בטיחות הדלת, והסתפקה בהצגת טענותיה בלבד.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, לפיה המדינה אינה נושאת באחריות נזיקית לתאונה, מתייתר הדיון בטענת הנתבעת להשית על התובעת אשם תורם ובשאלת הנזק וסעד הפיצוי הנתבע.

סוף דבר התביעה נדחית.

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

התובע היה בן 14 כלומר, קטין כאשר נפגע לטענתו עקב נפילה מגג בית ספר, ונגרם לו נזק אשר הוערך ב 10% נכות נוירולוגית על ידי מומחה מטעם בית המשפט- ד"ר רושאדה חנא, וזאת בגין תיסמונת פוסט טראומתית וכן צלקת ממנה סובל התובע בקרקפת בשיעור של 5%.

אשר על כן, אינני נותן את דעתי לאור החלטת בית המשפט על דחיית התביעה לנושא הנזק העולה בסיכומי הצדדים.

להלן היתייחסות לסיכומי הצדדים בתיק זה: סיכומי התובע: על פי גירסתו של התובע, ביום 10.9.14, בשעת אחר הצהרים המאוחרת, כאשר שיחק התובע עם שני חבריו: מחמוד ראמי, ומאג'ד עזאם במשחק כדור בחצר בית ספר במועצה המקומית כפר מנדא, לאחר שהתובע בעט בכדור נתקע הכדור על גג בית ספר.

סיכומי הנתבעת 2: (מדינת ישראל משרד החינוך) הנסיבות הנטענות בכתב התביעה לפיהן הארוע אירע "לאחר שעות הלימודים" בבית ספר תיכון שכל עובדיו הם עובדי הרשות המקומית ולא עובדי מדינה, לא מקימות עילת תביעה נגד מדינת ישראל -משרד החינוך.

לטענת הנתבעת 2, הוכח במשפט כדלקמן: התובע לא ניפצע במשחק כדור, אלא במהלך משחק מחבואים; התובע טען כי נפל מגג בית ספר והתברר שהוא נפל מסכך בד (ברזנט) שהיה תלוי מעל החצר; הפציעה הייתה בלילה; התובע תלמיד יסודי/חטיבה ואינו נימנע כלל על תלמידי בית ספר התיכון; מורי ומנהל בית הספר אינם עובדי משרד החינוך; גם אנשי המנהלה לרבות אב הבית האמון על נעילת שערי בית ספר, אינו עובד משרד החינוך.

...

מכל המקובץ דלעיל עד לרגע זה גרסתו העובדתית של התובע לא הוכחה ומדובר בנסיבות אחרות של פגיעה.

מכל המקובץ דלעיל דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לכל אחד מן הנתבעות הוצאות בסך של 3,500 ₪ + מע"מ. סה"כ 7,000 ₪.