כתב ערבות שלא נמצא בספרי הבנק

טענה היא שפרט לתשלום מקדמה, החברה בפרוק לא שילמה כל תשלום על חשבון העבודות שביצעה ובין היתר לא פעלה בהתאם להתחייבותה להמציא ערבויות חוק מכר לפי ההסכם, לדיווח על העסקה לרשויות המס, (ולא ברור מדוע התובעת לא דיווחה על הרכישה ולא שילמה מס רכישה), לגרום לחתימה על הסכם חכירה מול רשות מקרקעי ישראל ומתברר בין היתר מפסק הדין בתיק בית משפט השלום, כי ההסכם לא דווח לב"כ החברה אשר בספריו היתנהל רישום לגבי העיסקאות בבניין.

מנגד עלו טענות התובעת כי ישנם מסמכים לגביהם נמצא כי מר אלדר כתב בכתיב שגוי תוך הפנייה לתרשומות על שיחות שערך בטלפון, אולם לא מצאתי כי דין תרשומת על שיחת טלפון כדין התחייבות וערבות בהיקפים אדירים על גבי נייר רישמי.

כך למשל, כותרת נספח י"א הנה "פרוטוקול פגישה" מדוע לא צוינה כותרת המשקפת את מהות המסמך שהנו "כתב ערבות ללא הגבלה"? מצאתי ממש גם בנקודות שלכאורה "זניחות", אותו כתיב חסר ומלא פעם כך ופעם כך, ובכך שהכתיבה בנספח כ' אכן "עילגת". לא ברור מדוע המסמך נעשה ללא הכיתוב השגרתי "סימוכין". תוכן המסמך מדבר בעד עצמו ולא הגיוני כי נספח כ' הנו מיסמך שנופק על ידי עובדי בנק כה בכירים בהקף כספי אדיר כפי שטוענת התובעת.

...

סיכומם של דברים, בירור התביעה לגופה העלה כי זו התיישנה, כמו גם שתוך כדי הבירור העובדתי עלה כי נספח כ' הינו מסמך מזויף, כי לא הוכחה כל פגישה ביום 21.6.99 בבנק הנתבע, כי הבנק לא נטל התחייבויות לטובת התובעת, לא הוכח שיש הסכם שערכה התובעת עם החברה באפריל 97 והנתבעים הוכיחו כי ההסכם היחיד שבתוקף היה זה מחודש אוגוסט 97 ולפיו התובעת לא היתה בעלת זכויות בנכס ולא שוכנעתי כי לתובעת היו זכויות חוזיות בנכס לאור הסכם אוגוסט 97 כמו גם שלא שוכנעתי כי התובעת החזיקה בנכס בעבר, (להבדיל מחברות אחרות בבעלות מר תורג'מן), בוודאי לא בסמוך לתביעת הפינוי בבית משפט השלום, או סמוך להגשת תביעה זו. בנימוקי פסק הדין כפי שפורטו לעיל נומק מדוע התובעת אינה זכאית לסעדים המבוקשים על ידה ולפיכך לא היה מקום לבירור לגופן של טענות כספיות מובהקות, אשר ברור כי התיישנו כמו טענות לרשלנות הבנק או עשיית עושר ולא במשפט של הבנק טענות שמקורם באירועים בשנת 1998 או סמוך לכך, לכל המאוחר.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעים 1,3,4 בסכום כולל של 120,000 ₪.

הרשם היתייחס לקשיים השונים העולים מטיעוני המבקשים, אך קבע בין השאר, כי הסכם הפשרה - אשר מקורו לא נמצא וכך גם עותק חתום של כתב הערבות - לא כלל שני אלמנטים אופייניים הנהוגים במקרים דומים – צירוף הערבים כנתבעים נוספים במסגרת כתב התביעה בפסק הדין, וכן חתימת הערבים על הסכם פשרה בפני עו"ד. על אף שקבע כי גירסתם של המערערים אינה חפה משאלות ותמיהות מהותיות, וכי אין בקביעותיו משום הטלת דופי בבנק או במייצגו, הורה על ביטולו ביחס למערערת ובעלה בלבד ונתן להם רשות להיתגונן.

הבנק אף לא הוכיח כי נשלחו למערערת ולבעלה מכתבים כלשהם מטעם הבנק לפני שנת 14' ולפני הגשת התביעה בכלל, דהיינו כי הבנק יידע את הורי החייבים במועד הפרתו של הסכם הפשרה (סעיף 26 לחוק הערבות; ראו בין השאר ע"א 7451/96 אברהם ואח' נ' בנק מסד בע"מ ואח', פ"ד נג (2), עמ' 337 מפי כב' הש' אריאל; ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד נח (2), 145, מפי כב' הש' חיות (כתוארה דאז); ענין חבה ועוד; ספרו של רוי בר קהן "ערבות" מהדורת תשס"ו – 2006, עמ' 399 ואילך, עמ' 591 ואילך (להלן: בר קהן); ראו ספרו של בן אוליאל "דיני בנקאות", עמ' 52 ואילך (להלן: בן אוליאל)).

...

בהיעדר ראייה ישירה על החתמתם של המערערת ובעלה על כתב הערבות, או מסמך חתום כאמור המעיד על כך, המסקנה המתבקשת היא כי המערערת ובעלה לא הוחתמו על כתב הערבות הנזכר בהסכם הפשרה.

מעבר לחובה הקיימת בדין ובהסכם הפשרה, יתכן כי החתמתם של המערערת ובעלה על כתב ערבות בסניף הבנק, כמפורט בהסכם הפשרה - לאחר שעיינו בכתב הערבות, משמעותו הייתה מוסברת להם, והוא היה נמסר להם - הייתה מרפאת פגם זה. למעלה מן הצורך ייאמר כי סביר להניח שלו פעל הבנק להחתימם על כתב הערבות, הייתה עמדתם של המערערת ובעלה - כפי שבאה לידי ביטוי לראשונה בהליך שהתקיים בבית משפט קמא - מתגלה במועד מוקדם, עוד בשנת 06', והצדדים היו יכולים לכלכל צעדיהם כבר אז לכאן או לכאן.

הערעור מתקבל אפוא, וכל החיובים שנקבעו בפסק דינו של בית משפט קמא מבוטלים בזה.

טענות המבקש בבקשה במסגרת בקשתו, המבקש טוען כי ידע לראשונה אודות פסק הדין, מספר ימים לפני הגשת הבקשה, עת פנה לבנק לקבלת הלוואה, אך נענה בשלילה עקב הערה בדבר קיומו של חוב בהוצאה לפועל, המופיעה ברישומים בספרי הבנק.

כאשר הטעם לאיחור נעוץ בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, לא נמצא בכך צידוק להארכת המועד.

בשולי הדברים, אציין כי יתר טענות ההגנה שהועלו של ידי המבקש, בדבר פטור בשל העברת מניות החברה וזיוף הן טענות סתמיות, שכן משהודה המבקש בחתימתו על כתב הערבות, לא נידרשת חתימה כלשהיא שלו על מיסמכי ההלוואה על מנת לחייב אותו בחוב של החברה לבנק, ודי לבסס את חיובו על כתב הערבות עליו אין חולק שהוא חתום.

...

אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש לעניין העובדה כי אחיו של המבקש הוא שעמד מאחורי משלוח המכתב, שכן לא זו בלבד שטענה זו לא גובתה בתצהיר של המבקש ו/או של אחיו, אלא שהמבקש בעצמו אף העיד בחקירתו כי הוא לא יודע מי פנה לעו"ד לצורך משלוח המכתב לבנק (שורות 11-12, עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 11.3.20).

בהקשר לגופה של הבקשה, אציין אין בידי לקבל את טענת המבקש כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק בשל אי ביצוע המצאה כדין.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על ביטול פסק הדין, וזאת בכפוף לתנאים, כדלקמן: תשלום הוצאות לבנק בסך של 2,000 ₪.

לטענת המבקש לא היה מוכן לחתום על כתב הערבות בלתי מוגבל בסכום אך נציג הבנק המשיב התחייב ומסר לו כי אין לו מה לדאוג כי הוא חייב שתהיה ערבות חתומה שלו על החשבון, ושיכנע אותו לחתום על הערבות וכי במקביל הבנק המשיב ינפיק תיקון אשר ייקבע את סכום הערבות לא יותר מ 5,000 ₪.

ראה האמור בע”א 4345/05 שובל שדמה מימון וסחר בע”מ נ’ בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע”מ: "כאשר מדובר בתביעה בסדר דין מקוצר שמגיש בנק לגבי יתרת חוב בחשבון, די בצרוף של ההסכם הבסיסי שבין הבנק לבין הלקוח ושל דף המצביע על היתרה הסופית (עניין הילולים; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, 137; רע"א 3545/90 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ (לא פורסם)). ההסכם הבסיסי שבין בנק לבין לקוח כולל, דרך כלל, הוראה הקובעת כי הרישומים בספרי הבנק יחשבו כנכונים. מכאן, שלאותם רישומים יש פוטנציאל ראייתי גבוה (ראו ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2) 333, 335-334). זה הצידוק לקביעה שצירופם של העתקי המסמכים - ההסכם הבסיסי ודף היתרה הסופית - מקיים את הדרישה לעניין ראיה בכתב שבתקנה 202(1)(א) לתקנות." אשר לטענתו של המבקש בדבר ריביות ועמלות.

לא פורטו בבקשה ובתצהיר מה הם המסמכים הנדרשים למבקש כך שטענתו כי פנה למשיבה – מוטלת בספק רב. ואם אכן פנה וסורב, מדוע לא פנה בא כוחו עד היום בעתירה למתן צו לגילוי אותם מסמכים? מה התועלת בקיומו של הדיון כאשר המבקש נזקק למסמכים בטרם יבסס כהלכה את בקשתו? עוד עולה מעדות המבקש כי דפי חשבון הבנק נגלו בפניו והיו מצויים ברשותו כאשר עיין בהם באמצעות האנטרנט.

...

דיון והכרעה: הבקשה למחיקת כותרת נדחית על הסף.

סוף דבר הוא כי כל טענותיו של המבקש אינן אלא הגנת בדים חסרת פירוט ודינן דחייה.

לפיכך, הנני דוחה את ההתנגדות לביצוע התובענה ומחייבת את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הדיון בבקשה בסך 3,000 ₪.

משלא נענתה הדרישה, הגיש הבנק ביום 2.6.2021 בקשה לבצוע תביעה על סכום קצוב (לפי סעיף 81א'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967) כנגד החייבת – חברת ש' נחמיאס נכסים והשקעות בע"מ, וכנגד הערבים – חברת ר.נ.ה., מר שלמה נחמיאס וחברת מאנקו יבוא, שיווק ומסחר מזון (2001) בע"מ. כעולה מאישורי ההמצאה, אף לא אחד מהערבים נמצא בכתובת המדווחת – חברת נחמיאס, שכתובתה הרשומה הייתה ברחוב נהרדעא 10 בתל אביב, אותרה על-ידי המוסר ברחוב שלומצין המלכה 43, תל אביב; חברת מאנקו, שכתובתה הרשומה הייתה רחוב הגליל 77 בחיפה, אותרה ברח' חניתה 9 בחיפה – כאשר על דלת הדירה שלט המצביע על כך שזה גם מענה של חברת ר.נ.ה. חברת ר.נ.ה. הגישה היתנגדות, וזו הועברה לבית המשפט.

שלישית, צד ג' אכן חשדה שמא הערבות אינה תקפה ודרשה אספקתו המסודרת של כתב ערבות תקף, אלא שדרישתה לא נענתה (פסקות 17-25 לפסק הדין) (לעניין זה ראו פסק הדין בת"א (חי') 274-08 מוני שבתאי נ' ליטו גרופ בע"מ (7.1.2013), פסקה 11; פסק הדין בע"א 3998/07 ‏ ‏ צ. בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ' מימשל ירושלים התשנ"ה בע"מ (6.1.2011), פסקות 14-16).

למעלה מן הדרוש אציין כי גם לו הצביעה חברת ר.נ.ה. על בסיס בדין, בתקנון החברה או בנהליה לפיהם לא הוסמך לחתום בשם חברת ר.נ.ה. על כתב הערבות במועד הרלבנטי (15.12.2008), הרי בנסיבות העניין, בשים לב לכך שמר שלמה נחמיאס היה מנהל חברת נחמיאס, הדירקטור היחיד, יו"ר הדירקטוריון ובעל המניות היחיד בחברה, לא הוכח כי הבנק ידע או היה עליו לדעת על כך שחתימתו בוצעה תוך חריגה מסמכות, ודי בכך (סעיף 56(א) סיפא לחוק החברות).

לעניין זה ראו פסק הדין בע"א (חי') 14654-02-15 יצחק שפר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (12.1.2016), פסקה 29 לפסק הדין: "בפסיקה נקבע לא אחת, כי על מנת שערב יזכה בהגנת סעיף 26(א) לחוק הערבות ויקבל את הפטור האמור, אין די בכך שהערב יוכל להצביע על כך, כי לא קיבל הודעה מתאימה מן הבנק, אלא שיהא על הערב להוכיח את הנזק שניגרם לו כתוצאה מאי יידועו על אי קיום החוב נשוא הערבות. ראה: דנ"א 2858/13 עו"ד קרול חבה נ' בנק הפועלים בע"מ (1.4.2014). לפיכך, ועל מנת שניתן יהיה לפטור את המערער עד כדי גובה הנזק שניגרם לו כתוצאה מאי יידועו בדבר העידר קיום חובות החברה, היה על המערער להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אי קיום הוראותיו של סעיף 26(א) לחוק הערבות על ידי הבנק, לבין הנזק שניגרם למערער כתוצאה ממחדל זה. עמד על כך ד"ר רוי בר-קהן בספרו 'ערבות', עמ' 378, בציינו כדלקמן:

...

בנסיבות אלה, בשים לב לכלליות וסתמיות הטענות, מחד גיסא, ונוכח החזקה כי אדם מודע למסמך עליו חתם, מאידך גיסא, אני דוחה את הטענה להתרשלות של הבנק ביחס לחובת הגילוי החלה עליו כלפי ערבים.

ד – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: חוב חברת נחמיאס לו ערבה חברת ר.נ.ה. - 53,846.44 ₪, בצירוף ריבית פיגורים החל מיום 31.5.2021 ועד התשלום המלא בפועל.