לטענתם, בסיום מועד השכירות נותרו ליקויים רבים שנגרמו על ידי התובעים ועליהם החובה לשאת בתיקונם או בעלות תקונם דוגמאת: נזק לשקעי החשמל, תריסים שבורים וחסרים, רשתות קרועות, מנוע לא תקין באחד התריסים, חלון עץ שניזוק כתוצאה משימוש לא זהיר, מזגן לא תקין, כלים סניטריים שבורים ופגומים כתוצאה משימוש בחומרי נקוי לא מתאימים, ריצוף שבור בגינה, נזקים בקירות, ארונות מטבח מוכתמים, ושקום הגינה על רקע הזנחתה.
מניסוח הסכם השכירות וכתב הערבות עולה כי התובעים לא מצאו לקבוע תנאים ספציפיים טרם מימוש הערבות הבנקאית למעט סוגיית ההודעה מראש, שכאמור, ניתנה.
משכך לא ברור מדוע דוקא נושא קבלת מכתב התראה אודות הפעלת ערבות בנקאית אוטונומית על סך של 20,000 ₪ אינו גורר פעולות בזמן אמת מעבר לפעולות שפורטו על ידו בכתב התביעה ובתצהיר.
...
סוף דבר
מהמקובץ עולה כי דין התביעה העיקרית להתקבל באופן חלקי כך שהנתבעים (ה"ה מלול), ביחד ולחוד, ישיבו /ישלמו לתובעים (ה"ה גורנוסטייב ואח'), ביחד ולחוד, סך של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פירעון הערבות הבנקאית ועד התשלום המלא בפועל.
התביעה שכנגד על כל מרכיביה - נדחית.
לעניין ההוצאות -
לאחר ששקלתי את האופן בו נוהל ההליך על ידי שני הצדדים מהלך כל אורכו, ניהול שחרג בהרבה מהנדרש לתיק זה וגרם לבזבוז זמן שיפוטי רב, ובצירוף לכך היבט תום הלב בהקשר להתנהלות כל המעורבים - הרי שחרף התוצאה אליה הגעתי אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.