בהתאם להלכה הפסוקה "כתב ויתור, כשלעצמו, אינו חסין מפני טענות משפטיות-חוזיות נגד תוקפו המשפטי. ככל חוזה, כתב ויתור נתון לפרשנות, ניתן להעלות כלפיו עילות חוזיות שונות, ובין היתר חוסר תום-לב, טעות והטעיה, וכן עושק וכפיה..." (ע"א 7379/18 יצחקי נ' יצחקי, פסקה 14 (18.12.2019)).
בית המשפט המחוזי חסם את תביעותיהם של חלק מהדיירים מפאת כתב ויתור שעליו הם חתמו.
נסיבות החתימה על כתב הויתור היו כדלקמן: החברה הקבלנית שימשה באותו מקרה גם כחברה משכנת ש"הייתה בבחינת מירשם המקרקעין לדיירים", בהעדר אפשרות לרשום את זכויות הרוכשים בלישכת רישום המקרקעין.
כזכור, גילרון ונבון החזיקו שלא כדין בכספיו של התובע משנת 2019.
אלא שאם טענתו של גילרון מבוססת על טעמים של תום לב, הרי שלנוכח כל הטעמים שפורטו לעיל, מאזן תום הלב נוטה, לטעמי, במובהק נגדו, ואני סבור שאין לאפשר לו להיבנות מטענה ממין זה.
ביטול הסכם כדין מחמת הטעה וחזרה להסכם מאי
לאחר שהסרנו מדרכנו את טענת הויתור בהתבסס על המסרון נותר לידון בתוקפו של הסכם דצמבר 2020.
...
בהינתן הסכם דצמבר שהפך את חבותו של גילרון לחבות לחוד ותניות הוויתור הנכללות בהן, אני סבור שמשתמעת מכתב התביעה טענת ביטול לגבי הסכם דצמבר, ולמצער טענת ביטול למקרה שיתברר שיש ממש בטענתה של חברת רינג שהסכם מאי נחתם ללא הרשאה, כפי שאכן התברר.
לטעמי, די בכך, בנסיבות העניין, כדי לבסס הודעת ביטול כדין, בהתאם לאמות המידה המקלות שנקבעו בפסיקה לעניין זה. בכך שבתביעה לא נזכרה התיבה "ביטול" אין כדי לשנות ממסקנה זו. בהקשר זה יפים הדברים הבאים שנפסקו בע"א 5328/21 אבו רקיה נ' חנדקלו, פסקה 93 (3.1.2023) :
אשר לעצם מתן הודעת הביטול, 'לא אחת נקבע, כי הגשת תביעה עשויה כשלעצמה לשמש כהודעת ביטול, בין אם נאמר בה במפורש שהתובע מבטל את החוזה ובין אם הביטול משתמע מן התביעה'.
סוף דבר
התביעה מתקבלת אפוא במובן זה שנתבע 3 נדרש לשלם לתובע סך של 370,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.3.2021 (שהוא מועד התשלום לפי סעיפים 4-3 להסכם מאי) ועד היום, וזאת בניכוי סך של 215,000 ₪ ששילם הנתבע לתובע בינואר 2022 כשאף הוא משוערך להיום.