כתב ויתור סודיות נזקים נפשיים

בהחלטה מושא הבקשה דחה בית הדין האיזורי את הבקשה כמפורט להלן: "בהחלטת בית הדין מיום 2.10.18 נקבע כי התביעה אינה מנוסחת כנשענת על עוולות נזיקיות וכי באם תבקש התובעת לצרף חוות דעת תוכל לעשות כן תוך מתן היזדמנות שווה לנתבעת. לאור האמור, וחרף העובדה כי הדבר לא נעשה על דרך של הגשת בקשה לבית הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה [ו]זאת לאור השאלות שבמחלוקת, הקשורות למצבה הנפשי של התובעת והקשר הסיבתי לנסיבות סיום עבודתה. עיון בחוות הדעת מעלה כי היא עוסקת באמור ומשכך הנה רלוואנטית למחלוקות נשוא תיק זה". בקשת רשות העירעור: בבקשת רשות העירעור טוענת המבקשת כי בית הדין האיזורי שגה עת התיר למשיבה להגיש חוות דעת פסיכיאטרית שמטרתה להוכיח קשר סיבתי בין סיום עבודה לניזקי גוף לא ממוניים, אשר אינם מפורטים בכתב התביעה; בהחלטתו שינה בית הדין האיזורי את הנמקתו להחלטה הראשונה, ובכך הפך אותה לשגויה וסותרת את סמכויות בית הדין לעבודה כפי שנקבעו בחוק ובהלכה הפסוקה; בהחלטתו דחה בית הדין האיזורי את בקשתה של המבקשת לקבלת כתב ויתור סודיות רפואית (להלן – וס"ר) חתום על ידי המשיבה, וזאת בהיתעלם מן המשמעות של דחייה זו להגנת המבקשת בתביעה נזיקית.

...

טענות המבקשת בנוגע לסמכותו העניינית של בית הדין האזורי לדון בתביעה לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לטענת המשיבה כתוצאה מהתנהלות המבקשת דינן להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן: 13.1.

שנית, גם לגופו של עניין דין הטענות להידחות.

סוף דבר – בכפוף לאמור בסעיף 12 לעיל לעניין מתן החלטה בעניין הבקשה להורות למשיבה לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית - בקשת רשות הערעור נדחית.

הוכחת נזק נפשי בתביעות נזיקין בעיניין פלוני עמדתי על כך ש: "בתיקי נזיקין קיימת פראקטיקה, לפיה התובע חותם על כתב ויתור סודיות רפואית (וס"ר) על מנת לאפשר לנתבע לגלות כל חומר רפואי הרלוואנטי לתביעה, בין היתר, כדי לאפשר לנתבע להגיש חוות דעת שכנגד (ובתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1974 ראה תקנה 2(א)(3) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986). החתימה על כתב ויתור סודיות רפואית נובעת מהנחה מקדמית, כי ממילא בית המשפט יורה על הסרת החסיון, על מנת לאפשר לבעל הדין שכנגד להיתגונן" (בפיסקה 20).

...

סיכום וסוף דבר אסכם בקצרה את שנאמר לעיל: (-) אין להרחיק לכת ולקבוע כי כל תובע, אך ורק בשל מעמדו כתובע, מאבד מיניה וביה כל זכות לפרטיות או לחיסיון.

כך מורה סעיף 50(א) לפקודת הראיות, אשר מגן על סודיותו של טיפול פסיכולוגי "אלא אם ויתר [המטופל] על החיסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה". ודוק: הפעלת החריג לעיקרון "תבעת – גילית" לא תחייב את השופט לאמוד את הפוטנציאל הראייתי של המידע החסוי מול עוצמת הפגיעה בפרטיות התובע ובסודיות הטיפול הפסיכולוגי.

בנתון לאמור לעיל, אף אני סבור אפוא כי עלינו לקבל את העתירה וליתן צו מוחלט במובן זה שהחלטות בתי הדין לעבודה – האזורי והארצי – אשר ניתנו ביחס לתרשומות שנערכו במהלכו של הטיפול הפסיכולוגי שניתן לעותרת, וכחלק מאותו הטיפול, תבוטלנה ושהתרשומות תישארנה חסויות ולא תימסרנה למומחה פסיכיאטרי מטעם המשיבים.

הבהרתי לתובעת, שלא יוצגה, כי תיק זה לא יעסוק בתביעת רשלנות רפואית בגין פגיעה קודמת בשיניה, תיק שהוגש בזמנו לבית משפט השלום בתל אביב, וניתן בו משכבר פסק דין חלוט (התובעת מייחסת להתנהלות הדיונית של הנתבעת שם גרימת עקה נפשית וכתולדה גרימת מחלת סוכרת בה היא לוקה, ובנוסף נראה כי אינה מכירה במושג סופיות הדיון).

אך במה שקשור לפרשנות העובדות, סובלת היא מחשדנות, ומייחסת סוג של רשלנות עד היתנכלות מכוונת לגורמים שונים, כאשר לא נענים רצונותיה (דוגמאות הינן חוסר נכונותה העיקבי להזקק לייצוג, שכן עורכי הדין אינם נוהגים כהלכה כביכול כאשר הם שולחים כתב ויתור סודיות רפואית לצד שכנגד בתביעת ניזקי גוף, מחשבה שבעקבות משלוח וס"ר כזה למבטחת במקרה עבר בו יוצגה נתקלה אח"כ בבעיות בטיפול בבית חולים, מחשבה שדוור לא מסר לה במועד בכוונת מכוון כתבי בי דין בעקבות השפעתה של הנתבעת על דואר ישראל, וכשהתלוננה בדואר הדביק אותו דוור (לחשדה) מנעול הדלת שלה, יחוס השפעה לא הוגנת לנתבעת על מומחה ביהמ"ש בסע' 6-7 להודעה מ 21.4.21 , לאור נוסח מכתב פניה סטנטדרטי למומחה מ 5.6.19.

...

בסע' 1 להודעה קודמת שלה מ 2.10.19 דווקא הודיעה כי מסקנת מומחה ביהמ"ש מקובלת עליה).

התובעת טוענת לחסימת דרכה להוכיח נכות משלא מונו מומחים, אולם המסקנה שאין ראשית ראיה אך מתחזקת לאור תוצאת חווה"ד האורטופדית שניתנה, לפיה התובעת סובלת מפריקות כתפיים חוזרות, וכי בתאונה נגרמה שוב פריקת כתף חוזרת, אחת מני כמה בעברה.

אני קובע כי מדובר בתאונת דרכים כגרסת התובעת, בה פרקה התובעת כתפה.

אני מקבל שהתובע נזקקה לעזרה של בנה, בתקופת החודש וחצי בה שהתה בנכות זמנית של 100% ו 30%, גם אם מעבר לשלושה שבועות של אי כושר מלא סביר שהיקף העזרה פחת.

ככל שהדבר נוגע לתביעת ניזקי הגוף בגין הנזקים בתחום הנפשי, העלתה הנתבעת מספר טעמים בגדר הבקשה, בהם: אי צירוף כתב ויתור על סודיות רפואית; אי צירוף תצהיר לשאלון מובנה; ואי צירוף מסמכים מהותיים (ביניהם מסמכים רפואיים).

...

בנוסף, וגם כאן, ככל שעילה זו מכוונת לסעד כספי שאינו בגין נזק גוף מכוח עוולת הרשלנות, הרי שהתובעת נדרשה לכמתה ולשלם אגרה מתאימה בגינה, אך לא עשתה כן. אשר על כן אני מורה על סילוק על הסף של התביעה הכספית שאינה בגדר נזק גוף.

לעומת זאת, וככל שהתביעה נוגעת לנזק גוף אשר התובעת טוענת שנגרם לה כתוצאה מהאירועים המפורטים בכתב התביעה, אני סבורה כי אין מקום להורות על סילוק התובענה על הסף.

סוף דבר אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת התביעה על הסף בהיעדר עילה ככל שהיא נוגעת לעילות הכספיות.

לאור החלטת המותב הקודם אשר נעתר לבקשת התובעת לתקן את תביעתה על דרך הפחתת סכום התביעה, הגישה התובעת ביום 19/12/22 כתב תביעה מתוקן לבית המשפט השלום המיתמקד בשלוש עילות תביעה כדלקמן: "פגיעה בשם הטוב ובנזק הנפשי בגינה"- במסגרת זו עותרת התובעת לפצוי בגין חמישה פרסומים בתקופה שבין 31/12/12-16/9/13, אשר לטענתה מהוים "לשון הרע" ופגיעה בשמה הטוב, כמשמעם בחוק איסור לשון הרע.

כידוע, בתביעה שעילתה ניזקי גוף, להבדיל מענייננו, חותם הניזוק/התובע כדבר שבשיגרה על טופס ויתור סודיות המאפשר למזיק/הנתבע לאתר מסמכים רפואיים ממוסדות רפואיים בהם טופל בעבר ו/או עודנו מטופל.

...

לסיכום הדברים, מצאתי כי 15 דרישות של הנתבעים כלפי התובעת ובן זוגה בסוגיית גילוי המסמכים היו בלתי רלוונטיות, לא הותאמו לכתב התביעה המתוקן, וזאת לעומת שתי דרישות שלא היה מקום להתחמק ממענה ענייני בקשר אליהן.

לאחר קיזוז, ישלמו הנתבעים לתובעת ובן זוגה סך של 4,000 ₪ (במעוגל) וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

סוף דבר לסיכום סופי וכולל של הדברים, בקיזוז הסכום שנפסק לחובת התובעת בגין דחיית בקשתה לפיצול הדיון, ישלמו הנתבעים (ביחד ולחוד) לתובעת סך של 6,000 ₪.