חוק הוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), מקנה לזוכה בהליך הוצאה לפועל אוטונומיה מלאה בבחירת המקום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, וכך נקבע בסעיף 6(א) לחוק ההוצאה לפועל: "הזוכה רשאי להגיש לכל לישכת הוצאה לפועל בקשה לבצוע פסק-דין". לפי סעיף 81א.(א) לחוק ההוצאה לפועל: "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השיטריות (בחוק זה - שטר) ניתנים לבצוע כמו פסק דין של בית משפט".
על כן, בקשה לבצוע שטר, בדומה לבקשה לבצוע פסק דין, אינה כפופה בעת הגשתה להוראת תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), אשר מסדירה את נושא הסמכות המקומית, והזוכה (התובע) רשאי להגיש את בקשת הבצוע לכל לישכת הוצאה לפועל, לפי בחירתו.
הוראה נוספת מצויה בתקנה 108 לתקנות ההוצאה לפועל אשר קובעת כלהלן:
"(א) הוגשה היתנגדות לפי תקנה 106, יצווה רשם ההוצאה לפועל לעכב את ביצוע השטר נגד המתנגד, ויעביר לבית המשפט המוסמך לידון בתביעה על פי השטר את הבקשה לבצוע השטר, כתב ההיתנגדות וכל המצורפים אליהם; לא צוינו בהתנגדות הטעמים שלפיהם לבית המשפט הסמכות המקומית לידון בתביעה על פי השטר, כאמור בתקנה 106(א), יראו כאילו נטען שבית המשפט שליד הלישכה שאליה הוגשה ההיתנגדות הוא המוסמך לידון ורשם ההוצאה לפועל יעביר את הבקשה לבצוע השטר, כתב ההיתנגדות וכל המצורפים אליהם לבית המשפט המוסמך כאמור.
מהוראות אלה עולות שתי מסקנות:
המסקנה הראשונה, חייב רשאי להגיש היתנגדות לבצוע שטר או היתנגדות לבצוע תביעה על סכום קצוב, בלישכת הוצאה לפועל לפי רצונו ולטעון במסגרת ההיתנגדות, מיהו בית המשפט המוסמך.
...
לאחר שעיינתי בשטר החוב ובחוזה בין הצדדים אשר מופיעים על גבי מסמך אחד, נחה דעתי כי הצדק עם התובעת וכי תניית השיפוט מחייבת את הצדדים בקשר לשטר החוב, וזאת לא רק מהטעם כי החוזה ושטר החוב משולבים במסמך אחד, אלא מאחר ובשטר החוב עצמו כלולה הוראה מפורשת שהיא תניית שיפוט בזן הלשון: "מקום השיפוט הבלעדי והייחודי, לכל תביעה על פי שטר זה יהיה ביהמ"ש המוסמך בפתח תקווה בלבד...".
תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי "היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".
אשר לתוקפה של תניית השיפוט שבהסכם בין הצדדים, ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת, כי אדם החותם על הסכם, מחויב בתנאיו, ומוחזק כמי שקרא את התנאים והסכים להם.
משהגעתי לכלל מסקנה כי תניית השיפוט היא ייחודית, ראיתי לקבל את הבקשה בעניין העברת מקום השיפוט למחוז מרכז.
כללם של דברים:
אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט השלום במחוז מרכז.
