כתב התחייבות להוצאת ערבויות בנקאיות ומהות החתימה על הכתב

בכל אחד מהמועדים שבהם חפציבה שיכון נטלה או חידשה הלוואה, חפציבה השקעות מצידה חתמה על "ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב" – שלפיה התחייבה חפציבה השקעות לערוב לבנק מזרחי לסילוק חובותיה של חפציבה שיכון (להלן: כתב הערבות); וכן על "כתב קזוז מיוחד" שבמסגרתו הצהירה חפציבה השקעות כי לשם מימוש הערבות עומדת לבנק מזרחי זכות קזוז מכל סכום שיעמוד לזכותה בחשבונותיה (להלן: כתב הקזוז).

בהקשר זה נקבע כי עסקת BTB מזרחי היא במהותה עסקת הלוואה שנערכה עם בנק תוך העמדת ערבות לפרעון ההלוואה, ואין לומר כי "לא הייתה במהלך העסקים הרגיל של החברה, שאינה בתנאי שוק, או שהיא עשויה הייתה להשפיע באופן מהותי על רווחיות החברה, רכושה או התחייבויותיה"; ואף בנקודה זו הובהר כי גם אם סכום ההלוואה הוא משמעותי, אין לומר כי הוא חריג בשים לב להקף עסקאותיה של חפציבה השקעות כמשתקף בדוחותיה הכספיים.

כבר עמדנו על כך שמרדכי יונה היה לא רק המוציא והמביא מטעם החברות (ביחד עם בנו, בועז יונה), אלא גם הבעלים בהן (יחד עם רעייתו, חפציבה יונה); ובהנתן האמור ברי כי בעת ההיתקשרות עמו לא היה לבנקים כל יסוד לסבור שהעסקאות לא אושרו כנדרש בחוק – שכן מרדכי יונה אחז בכוח ההכרעה הן בדירקטוריון הן באספה הכללית, הן של חפציבה השקעות הן של חפציבה הנדסה.

...

משכון מוסווה משנסתם הגולל על טענת המנהל המיוחד שלפיה יש להורות על ביטול עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה לפי סעיפים 281 ו-256(ג) לחוק החברות; וכן נדחתה הטענה בדבר היותן של עסקאות הגב-אל-גב חוזה פסול; נותר עוד לתת את הדעת לטענה החלופית, שלפיה העסקאות שנערכו עם בנק מזרחי בטלות בהיעדר רישומו של "משכון מוסווה". ייאמר מיד כי גם טענה זו דינה להידחות.

וזאת יש להבהיר: בעניין אי.סי.אם נמנע בית המשפט בסופו של דבר מלהחיל את אותה ידיעה קונסטרוקטיבית של נושי הלקוח בנוגע לזכות המשכון העומדת לבנק.

סוף דבר אם תישמע דעתי, נדחה את טענות המנהל המיוחד שלפיהן עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה ניתנות לביטול לפי סעיפים 281 ו-256(ג) לחוק החברות; וכך גם את הטענות שלפיהן עסקאות הגב-אל-גב בטלות בהיותן חוזה פסול, וכי עסקת BTB מזרחי ועסקת הנדסה בטלות בהיותן מגבשות משכון מוסווה שלא נרשם במרשם החברות.

ביום 15.12.2010 חתמה התובעת על כתב ערבות וכן שטר מישכון, לפיו התחייבה לשעבד את כספי הפקדון המופקדים בחשבון המתנהל על שמה להבטחת ההלוואה.

מר נחום שנאבה ז"ל נפטר טרם מועד חקירתו הנגדית ולכן תצהירו הוצא מהתיק.

נסיבות חתימת התובעת על כתב הערבות השני מתוארות על ידי התובעת בסעיף 12 לתצהירה כך: "... והחתמה שנייה נעשתה ברכב, בנוכחותו של בני, נחום שנאבה, כאשר מי שהחתים אותו ברכב היה מנהל המחלקה בסניף הבנק, מר להב, שגם חתום על הטפסים. ...". ובהמשך (בסעיף 14 לתצהירה) "... זכור לי גם כי שתי ההחתמות ארכו לא יותר מכמה דקות, מבלי שניתנו לי הסברים מתאימים וכשנציג הבנק מראים לי איפה אני צריכה לחתום." אם כך, לפי הנטען, החתמת התובעת על כתב הערבות השני התרחשה ברכב מחוץ לסניף הבנק.

כך גם, אין מחלוקת, כי במצב דברים זה, נוכח ההבדלים המהותיים בין כתב הערבות הקודם לכתב הערבות החדש, אשר הגדיל את הסיכון עבור התובעת שכבר אינה קשורה כאמור להלוואה ספציפית, היה על הנתבע ליתן לתובעת הסברים מתאימים ומפורטים ביחס למהות המסמכים עליהם היא חותמת והשלכות החתימה עליהם.

...

אני מורה לנתבע להשיב לתובעת סך של 871,663 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (17.8.2016) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסך לכך, אני מורה לנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט הכוללים: החזר האגרה ששולמה על ידי התובעת.

בנוסף, אני מורה לנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 48,500 ₪.

התובעת מפנה לסעיף 5.2 ולסעיף 6.1 לתוספת השלישית וכן, שמה יהבה לכתב הערבות שנחתם על ידי הנתבע, ששם נקבע: "ערבותי זו תחול גם על כל שינוי, תיקון, תוספת, נספח, הסכמה וויתור להתחייבויות השוכר עליהם יוסכם בין השוכר לבין המשכיר ו/או חברת הניהול, מבלי שתהא על מי מהם כל חובה להודיע לנו על כך מראש או לקבל את הסכמתנו לכך". כתב הערבות האישית עליו חתם הנתבע, אינו מוגבל לתקופת שכירות, אינו מתייחס לשטח ספציפי בקניון, אלא חל על כל התחייבויות החברה כלפי הקניון, באשר הן. הערבות עליה חתם הנתבע, חלה על כל שינוי, תיקון, תוספת, נספח וכיוצא בזה.

כתב הערבות יוצר "חזקה" לטובת האוחז בו, וחותם על כתב הערבות הוא בגדר "המוציא מחברו". התוספת השלישית אינה מהוה הסכם שכירות חדש, בין היתר, מאחר ולא חל כל שינוי משמעותי בהסכם השכירות.

לטענת התובעת, ביום 04.03.2018 נטשה החברה את החנות השנייה, תוך שנותרה חייבת לתובעת סך של 383,883 ש"ח. התובעת מדגישה כי חילטה את הערבות הבנקאית על סך של 75,243 ₪ (נספח 7 לתצהיר התובעת), כך שהחוב לאחר החילוט הופחת ל- 310,309 ש"ח, כדלקמן: · דמי שכירות ונלווים שלא שולמו לתובעת בין החודשים יולי 2016 עד אפריל 2018 בסך של 128,486 ₪ (נספח 6, שם).

כתב הערבות מהותה של הערבות היא התחייבותו של אדם לעמוד בחיובו של אחר כלפי צד שלישי (סעיף 1 לחוק הערבות); (ראו ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין נ' י.ש.מ.פ בע"מ, פסקה 11 לפסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה (2004)).

...

לאור המקובץ, סעיפים 6 ו- 26 לא חלים בענייננו.

אינני מקבלת טענה זו, ולטעמי, נטל ההוכחה רובץ לפתחי התובעת, הן מתוקף מהות ומיהות הצדדים: "המוציא מחברו", והן מתוקף הטענות המשפטיות שהועלו.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה – דחייה.

בהסכם זה התחייבו בעלי הזכויות, בין היתר, לשתף פעולה עם המבקשת בכדי להוציא את הפרויקט אל הפועל ואילו המשיבה התחייבה לבנות את הפרויקט ולשלם את התמורה המוסכמת.

בהסכם הגישור נקבע, בין היתר, שהמשיב יקבל דירה אחת בתמורה לדירתו, כתב ההיתחייבות מיום 11.7.2012 יחשב כבטל ומבוטל ממועד חתימת הסכם הגישור והמשיבה תשלם בתמורה לשטח ההצמדה, סכום של 2,894,000 ₪.

יצוין כי המבקשת כבר הקצתה למשיב את דירת התמורה בקומה התשיעית, ובבקשתה הבהירה שהיא נכונה גם להפקיד ערבות בנקאית בסכום של 3,889,000 ₪ וכן להתחייב שלא לבצע דיספוזיציה ב-2 דירות נוספות בשטח של 138 מ"ר ובשטח ליעוד מסחרי של 110 מ"ר. המבקשת מדגישה את הנזק הרב שיגרם לה אם המשיב ימשיך להחזיק בדירה ולא יקיים אחר ההסכמים שנחתמו עמו; המבקשת אמורה להרוס את הבניין הקיים ולהתחיל בבניית הבניין החדש, ועליה לקיים את התחייבויותיה כלפי יתר הדיירים, שרובם כבר פינו את הבניין ומתגוררים בשכירות.

המשיב טען כי הצוו הזמני זהה במהותו לסעד העקרי שנתבע ומדגיש כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתו שכן הריסת הבניין תימנע את השבת המצב לקדמותו.

בשלב זה נראה בעיני כי יש להעמיד את הערבות הנוספת על הסכום של 3,500,000 ₪, וככל שתוגש חוות דעת מתאימה בעיניין שווי שטח ההצמדה אשוב ואדרש לשאלה זו. איני סבורה שיש למנות בשלב זה נאמן שיחתום על מסמכים במקום המשיב.

...

המשיב טען שקיימים דיירים נוספים בבניין ושגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

2 דירות מאוכלסות שמצויות בהליכי הסדר/פינוי ודירה אחת ריקה שהחזקה בה טרם נמסרה לה. בנסיבות אלו טענה זו של המשיב נדחית.

לאור האמור אני מורה כדלקמן: בתוך 14 יום תפקיד המבקשת בקופת בית המשפט שתי ערבויות האחת- בסך 3,406,000 ₪ להבטחת שווי דירת התמורה (ר' האמור בבקשה לצו עשה).

הנתבעים טענו כי מידאס היא שגרמה להם נזקים והפסדים, כ-1.3 מיליון ₪ סכומם, עקרם כספים שהוציאו בגין עלות שפוץ המושכר, הערבות שמומשה, ועלויות של 200,000 ₪ של איחסון ושינוע סחורות שלא במחסן שיועד לדיזיין.

חבותם של מולא וכנעאן בתשלום פצויי ההסתמכות מכוח כתב הערבות מולא וכנעאן חתמו על כתב הערבות שצורף להסכם השכירות (וכטענתם – התובעת היא שניסחה אותו), עניינו בערבותם לכל התחייבויות דיזיין מכוח חוזה השכירות.

מהותה של התיבה "בהוצאות ודמי נזק": "הכוונה היא ל'פצויי בעד הנזק שניגרם... בשל ההפרה ותוצאותיה', כלשון סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ברכיהו ליפשיץ חוק הערבות, התשכ"ז-1967 עמ' 136 (2021)). פצויי ההסתמכות בקשר עם הפרת ההסכם יסוד נמצא להם בהוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) (עיינו לדוגמה: חוות דעתו של כב' השופט מ' חשין בע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עריית נתניה, פ"ד מו(4) 45 (1992)). שילוב האמור מובילנו למסקנה כי חיוב בגין פצויי הסתמכות נכלל איפוא עקרונית בגדר הערבות להתחייבויותיו החוזיות של השוכר, אפילו אין בהסכם השכירות (וברור שלא תהיה) תניה מפורשת לתשלום פצויי הסתמכות במקרה של הפרת ההסכם. לא באה גם כל טענה אחרת בהקשר זה מפי הנתבעים.

כאשר אנו נותרים עם צמד הסכומים הראשונים שנתבעו (דמי שכירות וניהול מלאים בהתאם להסכם השכירות עד כניסת השוכר החלופי לחנות, הפרישי דמי שכירות וניהול בין השוכר החלופי לבין דיזיין לאחר כניסת השוכר החלופי לנכס), ומפחיתים מכך את דמי הערבות הבנקאית שמומשה ואת סכום שטר החוב, סך תביעת פצויי הקיום שלכאורה יש לה תשתית מגיע כדי 1,978,413 ₪ (ובעניין זה ברי כי החבות תהא של כלל הנתבעים, שכן אין אפילו טענה שכתב הערבות אינו נועד לכסות פצויי קיום שבהם תחויב דיזיין).

...

מהותה של התיבה "בהוצאות ודמי נזק": "הכוונה היא ל'פיצויי בעד הנזק שנגרם... בשל ההפרה ותוצאותיה', כלשון סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ברכיהו ליפשיץ חוק הערבות, התשכ"ז-1967 עמ' 136 (2021)). פיצויי ההסתמכות בקשר עם הפרת ההסכם יסוד נמצא להם בהוראת סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) (עיינו לדוגמה: חוות דעתו של כב' השופט מ' חשין בע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4) 45 (1992)). שילוב האמור מובילנו למסקנה כי חיוב בגין פיצויי הסתמכות נכלל אפוא עקרונית בגדר הערבות להתחייבויותיו החוזיות של השוכר, אפילו אין בהסכם השכירות (וברור שלא תהיה) תניה מפורשת לתשלום פיצויי הסתמכות במקרה של הפרת ההסכם. לא באה גם כל טענה אחרת בהקשר זה מפי הנתבעים.

עם זאת, ייאמר בתמצית (שהרי אין בכך חיוניות שעה שמתקבלת התביעה על יסוד כתב הערבות), כי טענה חמורה זו דרשה תשתית ראייתית מפורטת יותר על מנת שניתן יהיה לקובעה כממצא עובדתי, ועל כן לא מכך תוכל התובעת להיבנות.

סוף דבר ניסיונם רב השנים של דיזיין ופרנסיה להימנע מתשלום כלשהו בגין אותה הפרה ברורה ובוטה של הסכם השכירות בשנת 2019 בא בזאת לכלל סיום, גם אם סכום חיובם אינו מגיע כדי סכום התביעה המלא.