כתב התביעה עקב אי צירוף מסמכים מהותיים

ביום 4.9.23 ניתנה החלטה כדקלמן: "1.עיון בכתב התביעה ובמסמכים שצורפו בהתאם להחלטה מיום 18.7.23, מגלה כי לא צורפו מסמכים מהותיים לתביעה, וכן לא צורפו מלוא הצדדים הנדרשים לה. להלן הפרוט:

יודגש, כי התביעה הוגשה בחודש 6/23 והיא עודנה אינה ראויה להתברר, נוכח אי צירוף מלוא המסמכים המהותיים לתובענה.

...

רקע לפני בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה ולחלופין מחמת אי צירוף מסמכים מהותיים המבססים את עילת התביעה.

בהתאם לסעיף 75 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 על בעל דין לצרף לכתב טענותיו העתק של כל מיסמך הנזכר בו זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו.

...

התובעים סבורים, כי אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה על הסף והם מסתמכים על הוראות סעיפים 15 ,16 ו- 18 לחוק ההתיישנות.

טענתם לפיה המועד הרלוונטי הוא מועד מתן צו הירושה אינה מקובלת עליי.

לפיכך דין טענת התובעים, לפיה לאור הוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות, התביעה שבכותרת הוגשה טרם התיישנות, להידחות.

מהות הבקשה בפני בית המשפט רשימת בקשות מטעם הנתבע, ארבע במספר כמפורט; בקשה ראשונה - דחיית התביעה על הסף - נקיטת הליך לא נכון; בקשה שניה – מחיקת התביעה על הסף ו/או פסיקת הוצאות נגד התובעים בשל אי צירוף מסמכים מהותיים לכתב הטענות ואי קיום גילוי מסמכים ועיון בהם.

...

הליך זה הינו "הליך עוקף" את הליך רשות הערעור ומשהתובעים ו/או מי מהם לא פעלו כן, עליהם להלין על עצמם בלבד ודין תביעתם זו להידחות על הסף.

דיון והכרעה לאחר שטענות הצדדים נבחנו, בשלב זה – אין להורות על סילוק התביעה; באשר לבקשות הנוספות – השלישית והרביעית, בשלב זה הן נדחות, מאחר והן דורשות בירור עובדתי.

המשיבים הגישו כתב הגנה מטעמם ובקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היתיישנות ובשל אי צירוף מסמכים מהותיים להוכחת מעמדם של המערערים כיורשים.

...

לאחר עיון בכתב הערעור, בנספחיו ובמסמכים הנוספים שהוגשו, ולאחר שהתקיימה בפניי ישיבת קדם ערעור שבה נשמעו טענות הצדדים בעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות אף בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

ביום 13.8.2019, המדינה הגישה תגובתה וטענה כי על הבקשה להידחות מאחר שצו הירושה הוצא שלא כדין; וכי ממנו עולה שלמנוח מוטלק ארבעה יורשים שהמנוח תאופיק אינו אחד מהם.

משאלו הם פני הדברים, הערעור נדחה.

בפרק ה"ממצאים" של חוות דעתו, ציין רס"ר אבוחצירה, בין היתר, כי "מוקד הדליקה נראה בתא מנוע" וכי "תבנית בעירה של המוקד באיזור מצבר הרכב". מסקנתו הייתה כי "כשל חשמלי הוא הגורם לדליקה בתא מנוע". כמו כן, צרפו התובעים לכתב התביעה חוות דעת של השמאי מר חיים אפשטיין ("השמאי"), שהעריך את ניזקי הרכב, שהוכרז אובדן כללי, לאחר ניכוי ערך השרידים, בסך של 78,850 ש"ח. התובעים טענו בכתב התביעה, כי יש להחיל בנסיבות העניין את סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ("פקודת הנזיקין") (הדבר מעיד על עצמו), דהיינו, על הנתבעים הנטל להוכיח שלא התרשלו.

עוד טען, כי המצבר שהותקן ברכב לא גרם לשום תקלה או שריפה במשך ארבעה חודשים מאז התקנתו, ולכן אין ולא היה כל קשר סיבתי בין התקנת המצבר לבין השריפה.

אי צירוף מסמכים מהותיים לתביעה: התובעים לא צרפו מסמכים מהותיים, לרבות ספר טיפולים, פוליסת ביטוח, קבלה בגין המצבר הקודם; מכתב הדרישה; תנאי אחריות; קבלה בגין שרידי הרכב ועוד.

...

ניתוק הקשר הסיבתי בנוסף לכל האמור לעיל, אוסיף שגם אם הייתה תשתית ראייתית כלשהי לכך שהנתבעים 2-1 או מי מהם הפרו את חובת הזהירות כלפי התובעים, הרי שיש יסוד לטענתם כי נותק הקשר הסיבתי בין הפרת החובה הנטענת ובין הנזק: ראשית, בשל חלוף הזמן.

די בכל האמור לעיל על מנת להביא לדחיית התביעה.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי דין התביעה להידחות.