כתב הסמכה לאכיפת חוקי מקרקעין

התובעת, שירשה מהוריה את הזכויות בדירה יחד עם אחיותיה, עותרת בכתב התביעה להסמיך את בא כוחה לעשות כל שנידרש על מנת לקיים את הוראות פסק הדין, לרבות שינוי הוראות התקנון של הבית המשותף, וזאת על מנת לאפשר את ביטול צו המניעה שהוטל מכוחו.

ראשית, הסעד שהתבקש בכתב התביעה הוא אכיפת פסק הדין.

(2.2) מתוקף סמכותי לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, אני מורה כי בלישכת רישום המקרקעין תרשם הערה בפנקס הבתים המשותפים על תתי חלקות 2 ו-3 בבית המשותף כדלקמן: "ניתן פסק דין בת"א 67688-03-18 בקשר לתתי חלקות 2 ו-3." רישום ההערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין יבוצע על ידי בא כוח התובעת.

...

(2.2) מתוקף סמכותי לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, אני מורה כי בלשכת רישום המקרקעין תירשם הערה בפנקס הבתים המשותפים על תתי חלקות 2 ו-3 בבית המשותף כדלקמן: "ניתן פסק דין בת"א 67688-03-18 בקשר לתתי חלקות 2 ו-3." רישום ההערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין יבוצע על ידי בא כוח התובעת.

(2.3) מתוקף סמכותי לפי סעיף 132(א) לחוק המקרקעין אני מורה כי בד בבד עם רישום ההערה לעיל, תימחק מפנקס הבתים המשותפים ההערה בדבר צו המניעה על תת חלקה 3 שניתן מכוח פסק הדין.

בנסיבות אלה, הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת בסך כולל של20,000 ₪, באופן שלוי ישלם 15,000 מתוך הסך הנ"ל ואילו יתר הנתבעים ישלמו 5,000 ₪.

חוק מקרקעי ציבור חוקק איפוא במפורש כדי למנוע מצבים כבעניינינו – של הישתלטות מי שאין לו זכות רשומה על מקרקעי ציבור, תוך קביעת עובדות בשטח, וכדי לאפשר לרשויות לאכוף באופן מהיר ומיידי את הבעלות על המקרקעין – אף בדרך של צו הריסה בלא הליך שפוטי מקדים.

בהקשר לטענות כי צו הפינוי נחתם שלא בסמכות, בדיקת המסמכים שהוצגו מלמדת כי הצוו נחתם כדין בהתאם להוראות סעיף 1(2) לחוק מקרקעי ציבור, על ידי מנהל מרחב חיפה, מר מזייד פארס, בהתאם לכתב ההסמכה שניתן לו מאת מנהל רשות מקרקעי ישראל, כמפורט בתגובת המשיבה, שאליה אף נספח העתקו של כתב ההסמכה.

...

ביום 1.09.1991 ניתן פסק דין על ידי כבוד השופטת טובה שטרסברג כהן בה"פ 197/88 עזבון המנוח עבד אלמלק ג'ברין נ' מדינת ישראל, ובמסגרת זו נקבע כי דין התביעה להידחות כך שחלקות 29 ו-30 ייוותרו רשומות על שם מדינת ישראל, תוך התחשבות בעובדה שעל חלקה 29 נבנו בתי מגורים המאוכלסים במשפחות עם ילדים והצעה לבחינת פשרה בעניין זה. על בסיס פסיקה זו נערך חוזה חכירה בנוגע לשטחים המבונים בין רשות מקרקעי ישראל (בשמה דאז: מנהל מקרקעי ישראל) לבין בסאם חליל גבארין ביום 13.09.1998.

עילת התובענה – האם קיימת? אחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי "ראיות מהימנות לכאורה" ל"קיומה של עילת התובענה" לא הוצגו.

אחר שלא הוצגו הראיות הנדרשות להוכחת זכויותיו של המבקש במקרקעין נשוא הבקשה שלפנינו, אין מנוס מלקבוע כי עילת התובענה הנדרשת לשם מתן עיכוב ביצוע צו הפינוי אינה קיימת.

אין מדובר, אם כן, באותו מעשה כדרישת סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי בטענת "כבר הורשעתי" או באותו "מעשה" כהגדרתו על פי הפסיקה ביחס לדוקטרינת "הסיכון הכפול". העתרות לבקשת הנאשמים והפעלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק בעבירות תיכנון ובניה, משמעה היתר דה פאקטו להמשך השמוש האסור במקרקעין בעתיד, ובטול כתב האישום עלול לתמרץ את הנאשמים ואת הציבור להמנע מהסדרת השימושים החורגים, באמצעות קבלת היתר הלכה למעשה במסלול "עוקף מוסדות תיכנון". למפקחי המישטרה הירוקה אין ידע או הסמיכה לאכוף עבירות תיכנון ובניה, ולפיכך טענתם של הנאשמים כי אלה לא פעלו נגדם לאכיפת דיני התיכנון, אין לה על מה להסתמך.

...

אין מקובלת עלי אף טענת הנאשמים כי הימנעות המדינה מנקיטת ההליכים קודם לכן, מצדיקה את ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, משום שבמהלך התקופה השקיעו הנאשמים בהליכי רישוי ובתיקון כשלים סביבתיים.

לו נקבל טענה שובת לב זו, נוביל את הציבור אל המסקנה כי ניתן לקבל היתרים הלכה למעשה במסלול "עוקף מוסדות תכנון", ובעיקר הדברים נכונים, כאשר אין אופק תכנוני אמיתי בטווח נראה לעין.

לנוכח כל האמור לעיל, סבורני כי דין הבקשה להידחות וכך אני מורה.

התובעת עותרת לאכוף על הנתבעים – בעלי הזכויות בבית משותף – הסכם לבצוע פרויקט תמ"א 38, שלגישתה נכרת בין הצדדים.

לצד ההסכם, חתמו חלק מן הנתבעים על מסמכים נוספים שנדרשו להוצאת הפרויקט אל הפועל, כגון שני ייפוי כוח לעו"ד דב ארבל (האחד לצרכי תיכנון והאחד לצרכי רישום); שני ייפוי כוח דומים לעו"ד ניר ארנון, בעקבות פטירת עו"ד ארבל; ייפוי כח כללי לתובעת או לעורכי דין מטעמה; כתב הסכמה למפקח על הבתים המשותפים; כתב הסכמה למתן היתר בניה וכתב מינוי להסמכת נציגות (להלן: "המסמכים הנלווים").

כמו כן, הודגש כי לאור הוראות חוק המקרקעין (חזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008 (להלן: "חוק החיזוק"), אין להסכם תוקף מחייב בהיעדר הסכמה מראש של כל בעלי הדירות.

...

סיכום ביתרת טענות הנתבעים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי, ככל הצורך הן נשמרות לעת מצוא ומלפני הפורום המתאים ולאור כל המקובץ – דין התביעה להתקבל.

הדברים מכוונים גם כלפי הנתבעים שלא התגוננו, וכנגדם מתקבלת התביעה בהיעדר הגנה.

לעת הזו, סבורני כי כוחם של הצדדים יפה להם ללא צורך להידרש להוראה מפורשת ביחס למינוי כונס נכסים על מנת שחתימתו תחליף את חתימות הנתבעים שכבר חתמו על ההסכם ועל המסמכים הנלווים.

השתלשלות העניינים: ביום 7.12.20 ערכו מפקחי היחידה הארצית לאכיפת דיני התיכנון והבניה במחוז מרכז סיור במקרקעין ונימצא כי בוצעה במקום עבודה אסורה, שעניינה יציקת ריצפת בטון סביב סככה קיימת בשטח כולל של כ-400 מ"ר, וכי הבנייה הסתיימה.

בהקשר זה יצוין כי ביום 23.10.22 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון שדן בסוגיה ברע"פ 7316/21 וליד אימאם נגד היחידה הארצית לאכיפה דיני תו"ב. שם מצא בית המשפט העליון לתת לאותו מערער רשות ערעור, ולאחר שניתח את העובדות והדין דחה את העירעור ועמו את פרשנות המערער שטען כי היועמ"ש אינו רשאי להאציל את סמכות ההיוועצות המסורה לו. עוד נקבע כי גם ללא מיסמך בכתב המסמיך את סגנית היועמ"ש למלא את סמכות ההיוועצות, אין בכך משום פגם המצדיק את ביטול הצוו.

...

עוד אפנה, בעקבות ב"כ המלומד של המערער, לפסק הדין שניתן היום בעתפ"ב (מרכז) 43287-06-21 אמטיראת נ' מ.י. (28.05.23), ובפרט לדיון בסוגיה זו. הפרתה של חובת ההיוועצות המהותית: עניין זה לא עלה כלל בחקירתו הנגדית של המפקח עמר, אלא בסיכומיו של ב"כ המערער, בהם טען כי הצגתו של מצב הדברים לאשורו יכול והיה מוביל את גורמי הייעוץ למסקנה כי מדובר ב"זוטי דברים".

סוף-דבר: כאמור לעיל, הכרעותיו של בית המשפט קמא הנכבד בהחלטתו מבוססות היטב, כמודגם בהבאתם של עיקרי החלטתו.

לפיכך, נדחה הערעור (אין צו להוצאות, שלא התבקשו על-ידי ב"כ המשיבה, ובהתחשב בסך ההוצאות שנפסק בביהמ"ש קמא).