כתב הגנה כנגד תביעת חברה סינית שהוגשה לבית המשפט

רקע והשתלשלות האירועים בתובענה דנא התביעה שבנידון הוגשה לבית המשפט ביום 20.02.2018, כתב ההגנה הוגש ביום 02.05.2018 וכתב התשובה הוגש ביום 21.05.2018.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 11.02.2019, במסגרתו ביקש התובע מבית המשפט ליתן לתובעים את החשבונות המפורטים להלן: כל מיסמכי הנהלת החשבונות של לייק קאר החל מיום הקמת לייק קאר (20.04.2016) ועד למועד המצאתם לתובעים, ולפחות עד ליום 01.06.2018, לרבות כל מועד מאוחר יותר, שבו חברת לייק קאר תהיה פעילה, כפי שיוחלט על-ידי בית המשפט, לרבות כרטסות מלאות של הנהלת חשבונות, דו"ח רווח והפסד, מאזנים סופיים, מאזני בוחן, דיווחי לייק קאר לרשות המיסים – מס הכנסה, נכויים, מס ערך מוסף וביטוח לאומי, וכל מיסמך חשבונאי אחר המצוי ברשות לייק קאר ביחס לתקופה האמורה.

כל הסכם ו/או חשבונית ו/או קבלה הנוגעים לכל פעילות עסקית של הנתבע 1 ובכלל זה לחברות הרשומות על-שם הנתבע 1 בסין.

ביחס לראיות לכאורה אותן הציג התובע למעורבותו של הנתבע בלייק קאר נטענו טענות שונות, וביניהן כי באחד המקרים המכירה התבצעה מספר חודשים לאחר הגשת התביעה, כאשר התובע בעצמו קיבל את טענת הנתבעים כי לא ניתן היה לידרוש מהנתבע להמשיך ולהתנהל בחברה התובעת כאשר מיתנהלת נגדו תביעה.

...

סוף דבר בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהורות על הסעדים הבאים: אני מורה לנתבעים להעביר את החשבונות המבוקשים בסעיף 7 לפסק דין זה לידי החברה, באמצעות בא כוחה של החברה, תוך 45 יום מהיום, בכפוף לכך שהחברה ואמין יתחייבו שלא לעשות שימוש בחומר שיקבלו אלא לטובת החברה ולא לטובת עסקי אמין האישיים.

אני מורה לנתבע לשלם לאקסטרים קאר סך של 1,994,837 ש"ח, המהווים מחצית מחובותיה של החברה נכון ליום 31.01.2019.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה ‏א' כסלו תשפ"ב, 05 נובמבר 2021 ת"ק 29431-10-20 הלר נ' עמיר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון תובעת רות הלר נתבעים 1.גלעד עמיר 2.אסף רגב 3.שומרה חב' לביטוח בע"מ פסק דין

במסגרת ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז (5), 661, נאמר כי על המבוטח הנטל להוכיח, רק את התשתית העובדתית הראשונית של הארוע המוגדר, ואז עובר הנטל אל המבטח להראות כי מקרה הביטוח ארע במעשה מכוון של המבוטח.

לאחר עיון בראיות שהציגה חברת הביטוח הגעתי לכלל מסקנה כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל השיכנוע, להלן אנמק קביעה זאת; לפי מיטב התרשמותי, מהדוח שהוגש לבית המשפט (נ/1) החקירה, או מרביתה של החקירה, נערכה באמצעות שיחות טלפון שערכו החוקרים עם המעורבים בפרשה.

יתר על כן דוח החקירה מפנה טענות כנגד אסף ואולם אסף בהתאם לדברי התובעת אינו בעל הרכב ועל כן הוא איננו נושא בכל חובה כלפי חברת הביטוח.

סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מורה אותנו כדלקמן: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובילבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא היתנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי." מכל האמור לעיל, ונוכח כתב ההגנה הלאקוני שהוגש על ידי חברת הביטוח אני סבור שחברת הביטוח התנהגה שלא בתום לב, הן כלפי הנתבעים והן כלפי התובעת.

...

יתר על כן, אני סבור שחברת הביטוח צריכה הייתה לשלם לתובעת מכוחו של סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח.

סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח מורה אותנו כדלקמן: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי." מכל האמור לעיל, ונוכח כתב ההגנה הלקוני שהוגש על ידי חברת הביטוח אני סבור שחברת הביטוח התנהגה שלא בתום לב, הן כלפי הנתבעים והן כלפי התובעת.

עיכוב תשלום תגמולים במשך תקופה כה ארוכה לנוכח הממצאים שהראתה מהווה חוסר תום לב. התוצאה היא שנתבעת 3 תשלם לתובעת את הסכומים הבאים : בגין נזק ישיר לרכב סך 14,846 ₪.

בשנת 1996 הגישה התובעת לבית משפט השלום ברמלה תביעה נגד המנוחה, בה עתרה לפנות את המנוחה מהדירה ומבית הכנסת (תיק אז' 5839/96).

טענות הנתבעת: הנתבעת טענה שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן: מטרת התביעה היא לפנות את הנתבעת ללא דמי פינוי; ישנו פסק דין אשר קובע שהאם המנוחה הנה דיירת מוגנת בדירה ובבית הכנסת; בית הכנסת בנוי על מקרקעין שהופקעו לטובת עריית לוד, ויש לדחות את התביעה לגבי שטחים שכבר הופקעו; כל הנכסים המוזכרים בכתב התביעה אינם ראויים למגורים; הנתבעת לא נטשה את הדירה ובית הכנסת; יש ליתן לנתבעת סעד מן הצדק; יש לצרף את אחותה של הנתבעת, מרגריטה כנתבעת נוספת, כאדם שמונה לו אפוטרופוס, וכי בכוונת הנתבעת להגיש בקשה לצרוף האחות מרגריטה כנתבעת נוספת.

עדויות הנתבעת: מטעם הנתבעת העידה אך ורק הנתבעת אשר הגישה תצהיר עדות ראשית בו חזרה על הנטען בכתב ההגנה שהגישה לכתב התביעה המתוקן, וטענה שהיא ושתי אחיותיה טרם החליטו על חלוקת הנכסים של ההורים שאינם ראויים למגורים.

בית המשפט מינה את המודד סיני גורדון, אשר הגיש לבית המשפט חוות דעת עם מפת מדידה.

הנתונים העולים מתיק הנכס ומיתר המסמכים שהוגשו לבית המשפט: חוזה שכירות הדירה: ביום 7.2.1962 חתמה חב' עמידר בשם התובעת על חוזה שכירות מוגנת, לפיה התובעת השכירה למנוחה דירה בת 3 חדרים ברח' לח מס' 23 הידועה כגוש 3973 חלקה 37/23.

...

מכל האמור לעיל עולה שגם מתחושת הצדק יש לדחות את טענת הנתבעת לפנותה מהמושכר אך ורק תמורת דמי פינוי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: אני מורה לנתבעת ולכל הבאים מכוחה לפנות את המקרקעין ודירת המגורים הנמצאת ברחוב החלוץ 23 בלוד והידועה כגוש 3973 חלקה 37 וכן את המקרקעין הידועים כגוש 3973 חלקה 73, הידועים במגרש 215 לפי תב"ע לד/2/213, מקרקעין הצבועים בצבע צהוב ומתוחמים בקו כחול במפת המדידה המהווה נספח א' לחוות הדעת של המודד סיני גורדון מיום 2.3.2021 אותה סימנתי במ/1, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

כמו כן על הנתבעת ועל כל הבאים מכוחה לסלק ידיה מהמקרקעין הנ"ל, ולהשיבם לתובעת; את הפיצוי עבור הפינוי קיבלו הוריה המנוחים של הנתבעת בעת שקבלו את החכירה במגרש לבניית 2 יחידות דיור צמודות קרקע בהנחות מפליגות, מגרש הנמצא ברח' זיבלבוים פינת יונתן נתניהו בלוד; הנתבעת תשלם לתובעת כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה שכנגד ועיקר טענות התובעות שכנגד בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישו הנתבעות כתב תביעה שכנגד, נגד התובעת, במסגרתו חזרו הן על טענותיהן כפי שבאו לידי ביטוי בכתב ההגנה, וטענו כי יש לחייב את התובעת בנזקים ובהוצאות שגרמה להן עקב מעשיה ומחדליה, כמו גם במתן חשבונות, נוכח היתנהלותה החד צדדית בכל הקשור לייצור המוצר והפצתו.

ביום 2.10.2017, בתווך שבין מועד הדיון באולם בית המשפט למול הנשיא א' אורנשטיין ובין מתן ההחלטה השיפוטית באשר לתוקף תניית הבוררות כיומיים לאחר מכן, נחתם בין חברת מזור ובין החברה הסינית הסכם למכירת רישיון הפטנט הייחודי של המוצר לשימוש מסחרי בשטחיה של הרפובליקה העממית של סין לתקופה שבין 15.9.2017 ובין 14.4.2020 (ראו סעיפים 4-3 להסכם הרישיון שצורף כנספח 45 לתצהירו של בוריס).

...

סוף דבר נוכח כל שפורט לעיל בהרחבה סיכומם של דברים הוא כדלהלן: ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו הנתבעות הפרו את הסכם המיזם המשותף הפרה יסודית ומשכך דינו של ההסכם בין הצדדים להתבטל.

התביעה על רכיביה הכספיים מתקבלת בחלקה במובן זה שהנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 529,134 ₪ הן בעבור תקבולים שנתקבלו מן העסקה עם החברה הסינית והן בגין עלויות ייצור המוצר בהן נשאה התובעת.

התביעה שכנגד נדחית על כלל חלקיה.

התביעה דנן הנה למעשה חולייה בשרשרת של הליכים משפטיים בארץ ובחו"ל, שהתנהלו על רקע ההיתקשרות העסקית בין הצדדים והמחלוקות הכספיות שנתגלעו בקשר אליה: 3.1 הליך בוררות בסין, שבמסגרתו נידונה תביעה, שהגיש התובע נגד החברה הסינית.

אותה תביעה הוגשה במקורה לבית משפט השלום בתל אביב.

3.3 תביעה, שהגישו התובעים דנן לאחר מתן פסק הדין של בית הדין האיזורי נגד חברת בת נוספת של הנתבעת, המאוגדת בארצות הברית (להלן – החברה האמריקאית).

עובר להגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת את בקשתה לסילוקה על הסף של התביעה.

ואפרט בעיניין זה: זכאות נטענת לתשלום שכר עבור תקופה מוגדרת של שלושה חודשים (סעיף 97(ב) לכתב התביעה בבית הדין האיזורי; סעיף 53 לכתב התביעה מושא ההליך דנן); זכאות נטענת לבונוסים שונים (סעיף 97(ג) לכתב התביעה בבית הדין האיזורי; סעיפים 54, 55, 58 ו-59 לכתב התביעה מושא ההליך שבפניי); תשלום "הודעה מוקדמת" (סעיף 97(ד) לכתב התביעה בבית הדין האיזורי; סעיף 56 לכתב התביעה מושא ההליך שבפניי); אובדן הכנסות כתוצאה מאי יכולת להיקלט בעבודה חדשה בסין (סעיף 97(ו) לכתב התביעה בבית הדין האיזורי; סעיף 60 לכתב התביעה מושא ההליך שבפניי).

...

משלא עשו כן, הפך פסק הדין לחלוט, ואין לאפשר לתובעים עתה, כשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין, לתקוף את אותו פסק דין בדלת האחורית על-ידי פתיחת הליך סרק נוסף.

המסקנה המתבקשת מהשתלשלות הדיונית של ההליך המאוחד בבית הדין ותחילתם של ההליכים בבית משפט השלום, כמפורט לעיל, מצדיקה הכרה בקיומו של השתק עילה במקרה זה, שיש בו כדי להביא לדחיית התביעה.

יתירה מכך, האינטרס של התובעת כאן יוצג על ידי התובע דנן, כאשר התובע דנן הוא בעל מניות התובעת, וכאשר התובעת היתה צד להסכם, כפי שמצויין בראש ההסכם, נספח ה לכתב התביעה כאן: "STIFTER HK LTD באמצעות מנהלה מר שמואל דנן". סוף-דבר: לנוכח האמור לעיל, ובהתאם להוראות תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, התביעה נדחית.