כתב הגנה וסיבה מוצדקת לאיחור

האם הנתבעות מסרו הדירה באיחור ואם כן האם קמה להן סיבה מוצדקת למלוא האיחור או חלקו, ומה הוא גובה הפצוי ? כאמור לעיל, התביעה מורכבת משתי עילות תביעה, האחת איחור במסירה והשנייה, ירידת ערך.

התובעים טענו בכתב התשובה לכתב ההגנה כי הנתבעות איתרו בדף התשלומים איחור לכאורה בבצוע אחד התשלומים, וכעת מנסות להיתלות בעיניין זה כדי להצדיק את מחדליהן.

...

מכיוון שהדירה נשוא התביעה נמכרה, וזכויות התביעה של התובעים הוגבלו, ובחלוף הזמן מאז מועד המסירה בשנת 2016, הבקשה נדחית.

" עוד נטען כי הנתבעות "הפגינו אורך רוח כלפי התובעים והתנהלותם גסת הרוח והיהירה ואף העניקו להם הטבות בסך של עשרות אלפי ש"ח למרות שאינם זכאים לכך על פי ההסכם. יתר על כן, הנתבעות אפשרו לתובעים לבצע עבודות השלמה פרטיות בדירה בטרם נמסרה להם הדירה." בימ"ש הגיע למסקנה שונה.

סוף דבר בימ"ש מחייב הנתבעות לשלם לתובעים כלהלן: הסך של 112,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.8.15.

נטען כי בזמן הגשת הראיות, המבקשת שיוצגה ע"י עו"ד מלצר, לא סברה כי הוא נידרש לתת עדות כלשהיא מטעמה, על אף שכל הטענות כולן, כולל איזכורו של עו"ד מלצר, הובאו במפורש כבר בכתב ההגנה מטעם המשיבה, וגם במסגרת הבקשה לזימון עדים לא התבקש בימ"ש קמא לזמן את עו"ד מלצר כעד בהליך.

על המבקשת להראות כי בעיניינה חל החריג הקבוע בתקנה 168 (ב) לתקסד"א. נטען כי אין מחלוקת שהמבקשת לא הראתה כי מתקיימות בעיניינה סיבות מוצדקות להבאת עדות עו"ד מלצר באיחור וכי מתקיימות הסיבות המאפשרות לה לא להגיש ראיותיה "בחבילה אחת" תוך היפוך סדר הבאת הראיות.

...

לגופו של עניין, אני סבורה, כי יש מקום לקבלת הערעור.

בענייננו, התובעת לא סברה מלכתחילה כי יש צורך בעדותו של עו"ד מלצר אשר ייצג אותה, אך משהסתבר כי טענות רבות ביחס להתנהלותו של עו"ד מלצר עלו בתצהירי הנתבעת הגיעה למסקנה, כי ניתן יהיה להזימן רק אם עו"ד מלצר שכבר אינו מייצג אותה, יוזמן להעיד.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בבקשה לביטול פסק הדין טוענת ב"כ המבקשת, כי עקב מצב רפואי חריג ומורכב (גידול שנתגלה ברחמה) שנתגלה במועדים הרלווטים למתן פסק הדין, ולאחר מכן - פטירתו המצערת של אביה, נעדרה מעבודתה במשך כחדשיים, אם כי היא מודעת לכך שאין באלו כדי להצדיק את אי הגשת כתב ההגנה.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה, האם הסיבות הנטענות עונות על המקרים המצדיקים איחור במסירה על פי סעיף 4(ד) - 4(ה) להסכם המכר בין הצדדים, סבורתני כי לא ניתן לשלול מראש את טענות המבקשת במישור זה או לקבוע כי אין בהן ממש.

...

שלילת זכות זו מהמבקשת לא תהיה מידתית בנסיבות המקרה, וסבורני כי אין לסגור בפניה את שערי בית המשפט, אלא יש ליתן לה הזדמנות להציג את טענותיה ולבררן בהליך משפטי מלא.

מסיבה זו מצאתי לנכון להאריך למבקשת את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין עד למועד הגשתה בפועל וכן להיעתר לבקשה עצמה; אולם לנוכח מחדלי המבקשת כמפורט לעיל, ובאיזון בין מחדלים אלו ובין זכותה של המבקשת לבירור טענותיה, אני קובעת כי ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לכל שלושת אלו: תשלום הוצאות בסך של 3,000 ₪ למשיבה, לכיסוי הוצאותיה ולפיצוי על הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלה.

כיוון שמרבית (ואולי בינתיים כל) סכום החוב בתיק ההוצל"פ הופקדה בחשבון הנאמנות של ב"כ המשיבה, בהתאם להודעתו, אני מורה כי כל סכום שמעבר לסך של 23,000 ₪ מתוך סכום זה יושב לידי המשיבה באמצעות בא כוחה.

נטען כי המשיבים לא הראו כי מתקיימים שני התנאים המצדיקים ביטול פסק דין שכן לא הצביעו על סיבה מוצדקת למחדלם ולאיחור בהגשת כתב הגנה או בקשתם לביטול פסק הדין וכן לא הראו כי קיימת להם הגנה טובה מפני התביעה.

...

הכלל שנקבע בפסיקה הוא כי "כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. אכן, במצבים מסוימים, כאשר עסקינן בזלזול בוטה בבית המשפט, יתכן שמחדל המבקשים יהיה כה גדול עד כדי כך שיאפיל על השיקול של סיכויי הגנתם לגופו של עניין (רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן [פורסם בנבו] (18.6.2012))" [רע"א 7612/16 עזבון המנוח סאלח מחמד עבאס ז"ל יורשיו נ' עזבון המנוח סאלח חסין עבאס ז"ל היורש מוחסן סאלח עבאס נושא (21.12.2016)].

עם זאת, לאור גישת הפסיקה בעניין בקשה לביטול פסק דין וזכות הגישה לערכאות, נקבע כי יש לקבל את הבקשה, גם בשים לב לסכום התביעה המשמעותי והסיכוי להצלחת המשיבים במקרה בו יבוטל פסק הדין, תוך איזון באמצעות השתת הוצאות המבקשת והפקדת סכום בקופת ביהמ"ש. לאור קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא לגבי העובדה שאין מדובר בהתעלמות מדעת מההליך השיפוטי ולגבי סיכויי ההצלחה בטענותיהם נגד התביעה, סבורני כי בנסיבות מקרה זה אין מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא או ליתן רשות ערעור עליה.

בסיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה נדחית.

עוד הצהיר מר חשיבון בסעיף 11 לתצהירו כי "בדר"כ בתקופה הזו וכזכור לי היו מתהלכים בחצר מורה או לפעמים שני מורים, ומעירים לתלמידים". טענות הנתבע וראיות ההגנה כטענה מקדמית, טוען הנתבע כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל שהוי רב בהגשת התביעה, שכן על אף שלא עברה תקופת ההתיישנות, התביעה הוגשה בחלוף כ- 13 שנים לאחר ארוע התאונה, כחודש לפני תום תקופת ההתיישנות (לאחר שהתובע התבגר), והדבר גרם לנתבע נזק ראייתי ופגיעה באפשרות ההגנה שלו, מה גם שלא היתה סיבה כלשהיא המצדיקה איחור כה רב בהגשת התביעה מקום שהנזק התגבש במלואו בזמן ארוע התאונה.

· ואילו גב' ריניה, מנהלת בית הספר, חזרה באופן עיקבי על הנטען בכתב ההגנה, ובין היתר עתרה לסילוק התביעה על הסף בשל שהוי רב בהגשת התביעה, והדגישה את עניין הנזק הראייתי שניגרם לנתבע, שבידו לא עלה לברר את נסיבות ועובדות המקרה לאשורן.

...

לאור כל האמור לעיל סבור אני שהתובעת לא הוכיחה אחריותו של הנתבע לתאונה.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, אני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבע.

התובע ישלם לנתבע סך כולל של 7,000 ₪ בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל ישולם לנתבע תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.