הרקע
הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, ללא ניהול הוכחות בעבירות של תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה, תקיפה סתם והיזק בזדון, בכך שביום 2.9.11 בשעה 3:30 בבית ברח' המח"ל 30 בירושלים, הוא תקף את אביו בן ה-81, מר לוי לוין, וגרם לו חבלה חמורה.
הגם שאין מחלוקת כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, ואחראי על מעשיו, מצבו הנפשי חייב לשמש שיקול לענישה מופחתת, שכן אחריותו למעשים הושפעה ממחלת הנפש ממנה הוא סובל ומהפגיעה ביכולתו הקוגניטיבית, והסנגור הפנה לע"פ 9369/07 בימ"ש העליון, בעיניין אנסטסיה מיקל נ' מ"י, שם מערערת שסבלה מתסמונת פוסט טראומתית הרגה את בן זוגה, ובפיסקה 5 לפסק דינה, אמרה כב' השופט ארבל: "המערערת הייתה מודעת למעשיה ולאסור שבהן, אין מדובר בגם במצב של דחף לאו בר כיבוש, תחת אלה לפנינו מצב בו יכולתה של המערערת להבין את מעשיה או להימנע מהם פחתה על רקע האירועים שחוותה... שקולי צדק עוסקים גם באחריותו המוסרית של מבצע העבירה לעבירה שביצע, במובן זה הפגימה ביכולותיה הקוגניטיביות של המערערת בעקבות התיסמונת הפוסט טראומתית, הגם שאין בה כדי להפחית מעצם אחריותה למעשה שביצעה, יש בה כדי להפחית מן החומרה המוסרית שיש לייחס לה לאור מצבה הנפשי והזיקה הסיבתית בין המעשה לבין המצב".
גם בע"פ 8653/10 בביהמ"ש העליון, בו נדונה היתעללות אם בקטין חסר, לרבות אינוס, אמר ביהמ"ש העליון כי: "הגם שהמערערת היתה מודעת למעשיה ולאסור שבהן, תפיסת המציאות וכושר השיפוט שלה נחלשו על רקע מצבה הנפשי, ועימה גם האוטונומיה המוסרית שלה ושליטתה במעשים שביצעה". מדובר במקרים בהם מצבם הנפשי של מערערים שימש שיקול לקולא, וכך יש לנהוג גם בעניינינו.
אין ספק כי הטראומה הקשה שנגרמה להורי הנאשם בגילם המפליג, הותירה בהם צלקות קשות, דוקא בגיל בו הם זקוקים לעזרה ולתמיכה, ויש להוקיע ארוע חמור זה, גם אם הוריו הקשישים של הנאשם סלחו לו.
בסעיף 368ו לחוק העונשין, מצא המחוקק לראוי להגן על קשישים בחקיקת עבירה ספציפית של תקיפת זקנים, בשל היותם שברירים, חלשים, זקוקים להגנה וחסרי ישע בזיקנתם, ובשל מצבם הרפואי או המנטלי הירוד, וקבע בצדה עונש של 7 שנות מאסר.
...
במכתבו של ד"ר משה קליאן מיום 22.9.11 ת/2, מציין הפסיכיאטר המחוזי, כי בקובץ האשפוזים של משרד הבריאות, לא נמצא כל רישום אודות אשפוז פסיכיאטרי שטען לו הנאשם בעבר, והוא הורה לצדדים להעביר לרשותו טרם הבדיקה הפסיכיאטרית, כל חומר רפואי פסיכיאטרי שיכול לסייע, אך משלא נמצא בידם כל תיעוד מהעבר, וחווה"ד ד"ר וואש הוגשה לאחר מכתב זה, התוצאה היא שאין לנאשם תימוכין לגירסתו זו. בעוד חוו"ד הפסיכיאטר המחוזי לא מצביעה על מחלת נפש כלשהי, אינה מזכירה אשפוזים פסיכיאטריים נוספים, ולא ידוע עליהם לרשויות, עומדת מולה חווה"ד ד"ר וינוקור הפסיכיאטרית מטעם ההגנה, הקובעת כי הנאשם סובל מהפרעה אפקטיבים דו קוטבית, מצבים מאניים ודיכאוניים, וכשהוא נמצא במצב דכאוני הוא משתמש באלכוהול כדי להקל את הסבל, ללא כל ביסוס או תיעוד של מידע הרפואי לאבחנותיה.
גם מעשי אלימות קלים יותר, פוגעים קשה במרקם העדין של יחסי בני משפחה, ופגיעתם משליכה ומשפיעה בסופו של דבר על הנזק הנגרם לחברה ולפרטיה כחברה אלימה, ובשל כך מחייבים סלידה והוקעה, לא כל שכן כשמדובר באלימות כה קשה תוך שימוש בחפצים אותם הטיח הנאשם בראש אביו הקשיש, ואף הכה את אמו, וכשהוריו המוכים והמושפלים, נופלים לארץ, והנאשם לא הרפה והמשיך להכות את אביו ולחבול בו. הזילזול האלימות וההשפלות הקשים מתבטאים גם במלח, סוכר, קפה ושמן, שהנאשם שפך על פצעי אביו המדממים בפניו, והכל במשך כשעה, במהלכה האם שהחליקה מהשמן לא הצליחה להזעיק משטרה, והנאשם מצידו לא הצליח באף שלב לגלות שמץ של חמלה ואנושיות כלפי הוריות המוכים, המושפלים והמבוזים, שמצידם סייעו לו במגורים בביתם.
אשר על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, ובשים לב לטענות הצדדים, למצבו של הנאשם, ולאמור בחווה"ד הפסיכיאטרית, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר לתקופה של 12 חודשים במיינם יחל מיום מעצרו – 2.9.11
מאסר על תנאי לתקופה של 15 חודשים, והנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא, כל עבירה של אלימות במשפחה.
