לפי המתוה, התביעה טענה, כי יש להרשיע את הנאשמת בעבירה של היתעללות, כמיוחס לה בכתב האישום, ואילו בא כוח הנאשמת טען, כי יש להרשיעה בעבירה של תקיפת קטין.
על מדיניות הענישה המקובלת והנוהגת בעבירה של היתעללות בקטין או בחסר ישע על ידי אחראי – הנדונה בבית המשפט המחוזי - ניתן ללמוד מהפסיקה הבאה:
· ע"פ 1940/18 טמוראדה נ' מדינת ישראל (20.3.19) – בית משפט המחוזי הרשיע את הנאשמת, לפי הודאתה, בעבירה של היתעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי ובעבירה של תקיפת קטין חסר ישע.
...
לאור כל האמור, יש להתאים את מתחם העונש ההולם לנסיבות הספציפיות של המקרה שלפנינו, הכוללות התעללות בקטין במשך יום אחד בלבד ומקרה נקודתי נוסף יומיים קודם לכן.
שלחתי את הנאשמת תחילה לממונה על עבודות שירות, מבלי להביע כל עמדה בעניין, אולם לאור המסקנה שאליה הגעתי, אין עוד צורך בחוות הדעת.
סוף דבר
לפיכך, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
מאסר לתקופה של 12 חודשים, בניכוי ימי מעצרה מיום 15.5.19 ועד יום 23.5.19;
מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים ממועד שחרורה לא תעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע כלפי קטינים;
הנאשמת תשלם להורי התינוק, עדי תביעה מספר 1 ו-3, פיצויים בסכום של 10,000 ₪.
