כתב אישום: תקיפה, איומים וריבוי עבירות נגד בת זוג

הנאשם הורשע על פי הודאתו בארבע עבירות של איומים ובעבירה של תקיפה סתם, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

בת.פ (פ"ת) 670-13 מד"י נ' טלה, הורשע הנאשם לאחר הוכחות בשתי עבירות איומים כנגד בת זוגו.

נטען כי בנסיבות תיק זה, לאור ריבוי העבירות, חומרתן ומהותן, והימשכות האירועים על פני שבוע, יש לקבוע כי מיתחם הענישה הראוי הנו בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

...

אני גוזרת על הנאשם חמישה חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 3.11.14.

השופטת תמר נאות-פרי: כתב האישום שהוגש כנגד המערער, מייחס לו ולבת זוגתו באותה העת (להלן: "בת הזוג"), עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), עבירות של קבלת דבר במירמה (ריבוי עבירות), כמו גם קשירת קשר לבצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט.

מטעם המאשימה, צוין, בין היתר, כי לחובת המערער 4 הרשעות קודמות בגין החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, הדחת קטין לסמים, סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועבירות כנגד הרכוש, אם כי אחרונת העבירות המתוארות מעלה, בוצעה בשנת 2007 ושאר ההרשעות הן מהשנים 1997 עד 2001.

...

על רקע האמור הוגש כנגד המערער כתב האישום ובו העבירות המתוארות מעלה.

הלכה היא כי עקרון אחדות הענישה הינו: "עקרון יסוד במשפט הפלילי, אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות, ושהינם בעלי נסיבות אישיות דומות. כאשר מדובר בנאשמים שונים המורשעים בגדרה של אותה פרשה, עקרון זה מקבל משנה תוקף. במצב דברים זה מצדד עקרון אחידות הענישה בהטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן בשמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע [ראו למשל: ע"פ 2274/12 אבו מאדי נ' מדינת ישראל, (27.2.2013), פסקה 16; ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.2013), פסקה 10; וע"פ 4450/11 עספור נ' מדינת ישראל (8.2.2012), פסקה 8]." ע"פ 5769/14 יונתן אלרואי נ' מדינת ישראל (20.9.2015); ונפסק כי: "יש להעניק משקל הולם לעקרון אחידות הענישה, ולשאוף לכך שיוטל עונש דומה על המבצעים בצוותא מעשה מסוים." ע"פ 32/14 שווקאת עמאש נ' מדינת ישראל (17.9.2015).

לסיכום, לאור האמור מעלה, אמליץ לחבריי להרכב לקבוע כי המערער יישא בעונש של 12 חודשי מאסר במקום המאסר שהוטל עליו בגזר הדין קמא.

הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן המייחס לו תקיפת בת זוג, היזק לרכוש ואיומים.

עבירות איומים ותקיפה פוגעים בכבוד האדם, שלמות גופו וכן ביכולתו לנהל חיים שלווים, קל וחומר כאשר עסקינן באיומים ותקיפה נגד בת זוג, וזאת נוכח הצורך של הגנה על בני זוג אשר צריכים להיות יחידה מוגנת בה בן הזוג צריך להיות מצוי בבטחון מירבי.

בית המשפט העליון דחה את העירעור שהגיש המערער אשר הורשע בתקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש; ריבוי עבירות של תקיפת בת זוג; ריבוי עבירות של איומים; הדחה בחקירה.

...

על סמך הודאתו של הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

נוכח האמור לעיל, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שבהן הורשע הנאשם נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 36 חודשי מאסר בפועל.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה ואת טיעוני הנאשם, ובהתחשב בנסיבות, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: אני מטיל על הנאשם מאסר לתקופה של 20 חודשים, מהם 8 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים החל מהיום, והתנאי שלא יעבור ויורשע על כל עבירת אלימות פיזית.

אני מורה כי הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך 300 ₪.

הנאשם הורשע בעבירות של איומים – מספר עבירות – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי בן זוג (2 עבירות) – עבירה לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תקיפה סתם כלפי בן זוג (3 עבירות) – עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, עבירה של שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין ועבירה של הסגת גבול פלילית – עבירה לפי סעיף 447 (א) לחוק העונשין.

כתב האישום שהנאשם הורשע על פי עובדותיו מתאר ריבוי של עבירות איומים כלפי המתלוננת והוריה ואלימות כלפי המתלוננת.

בעיניין זה יפים דברי של כבוד השופט ג'ובראן ברע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (20.8.2009): "עבירות האלימות והאיומים ככלל, וכנגד בנות זוג בפרט, הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי המשפט מצווים להאבק בה. נכון הוא אומנם כי אין בכך כדי "להוציא" את נסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי מן המשוואה ואולם דורש הדבר מתן משנה תוקף לאותם אינטרסים של גמול ושל הרתעה, הן של העבריין עצמו והן של עבריינים בכוח" (ראו גם: ע"פ 6366/11 יופירב נ' מדינת ישראל (10.9.2012)).

בעניינינו אין מדובר בעבירה בודדת אלא במסכת של ריבוי עבירות איומים, שבוצעו השכם והערב, בכל זמן נתון, איומים כלפי המתלוננת וכלפי בני משפחתה.

...

בענייננו אני סבורה כי מדובר בנסיבות חמורות יותר נוכח צבר האירועים ומהות המעשים.

כמו כן נתתי משקל שבסופו של דבר הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו ולקח אחריות, אף נתון זה לא נעלם מעיני על כך שעדות המתלוננת נחסכה ממנה על כל הקושי הכרוך בכך.

בשים לב לכל האמור אני גוזרת את עונשו של הנאשם לעונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 17.6.22 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם שלא יעבור הנאשם אחת או יותר מן העבירות: כל עבירת אלימות, לרבות עבירת איומים, ויורשע בה. 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם שלא יעבור עבירה של שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין ויורשע בה. פיצוי כספי למתלוננת בסך של 3,000 ₪ הפיצוי הכספי ישולם בתוך 90 ימים.

כנגד המשיב הוגש ביום 27.8.2023 כתב אישום המייחס לו עבירות שעניינן הפרת הוראה חוקית, גניבה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש-בת זוג, תקיפה סתם, איומים (ריבוי מקרים), חבלה במזיד ברכב ותקיפה סתם-בת זוג.

...

מאידך, באופן מעשי, אושרו פעמים רבות, גם על ידי בית המשפט העליון, "חלונות" קבועים לצרכי התאווררות, וב"כ המשיב הפנה לפסיקה נרחבת בעניין (ראו לשם הדוגמה: בש"פ 5180/23 מדינת ישראל נ' מרדכי יאיר חסין ואח' (31.7.2023)), ומקובלת עליי טענת ב"כ המשיב שלפיה בחלק מהמקרים שאושרו בהם "חלונות" קבועים דובר בעבירות חמורות מאשר בענייננו.

אלא שתנאי בסיסי לאישור "חלונות" הוא מתן אמון בעצור באיזוק ואף נקבע בעניין כי "...ככל שבית המשפט מגיע למסקנה כי ניתן לאפשר לנאשם 'חלונות' יומיים קבועים לצרכי התאווררות, הרי שבמקרה רגיל משתמע מכך כי ניתן לתת בו אמון ברמה כזו המצדיקה את הסרת הפיקוח האלקטרוני והעברה לחלופת המעצר" (בש"פ 1434/22 ניר בלגלזל נ' מדינת ישראל (16.3.2022)).

לאור כל האמור, ובשים לב גם לחודש הרמדאן העומד להסתיים, אני מקבל חלקית את הערר ומורה על ביטול החלטת בית משפט קמא, ומאידך על קביעת "חלונות" מצומצמים באופן כדלקמן: אני מאשר למשיב שני "חלונות התאווררות" שבועיים בימים א' ו-ד' בין השעות 18:00- 21:00.

במקביל, אני מורה לשירות המבחן לערוך בחינה מחודשת של אפשרות השתלבות המשיב בהליך טיפולי וחידוש צו פיקוח המעצר בעניינו.