כתב אישום: תקיפה חמורה בעקבות כינוי גנאי

עסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ח-1965 (להלן: "החוק") שהגיש התובע - נגדו הוגש כתב אישום בגין שורה של עבירות חמורות ובהן ניסיון לרצח חבלה ותקיפה בנסיבות מחמירות - בגין פרסומים בשנת 2011 בעתון "מעריב" אשר יחסו לו תיכנון של רצח אמאם מסגד חסן בק ביפו המכהן גם כראש התנועה האיסלאמית ביפו ופיצוץ המסגד, פרשות שלא נכללו בכתב האישום.

אותו סכום פיצוי נפסק ב"עניין בן גביר" לגבי ביטויים "נאצי קטן" ו"נאצי מלוכלך וקטן" בהנתן שהמערער מוכר בציבור במשך שנים רבות כמי שמזוהה עם עמדות גזעניות, לקח חלק בהפגנה בה הוצג ראש הממשלה המנוח במדי קצין נאצי ולא שלל את השמוש בכינוי הגנאי שהוטח בו כלפי מי שלשיטתו ראויים לו. פיצוי סמלי בסך 10 ₪ בגין בעילת פירסום לשון הרע נפסק ב"עניין סדן" לתובע שצולם בבית חולים ותמונתו במיטה בבית חולים הוצגה לצד כיתוב שהתובע מתחזה לחולה כדי להיתחמק ממעצר, זאת בהנתן ששמו של התובע נקשר בפרשות שליליות והוא לא הוכיח נזק מיוחד עודף על הפרסומים השליליים שנקשרו בשמו.

בנסיבות אלה לאור מחיקת ההרשעה, חלוף השנים הרב מאז ביצועה, היות התובע קטין בעת ביצוע העבירה, עיקרון השקום והנזק המיוחד שהוכח, נפסק פיצוי ברף חריג זה. הפירסום בו עסקינן נעשה בעת שהוגש נגד התובע כתב אישום חמור בגין שורה של עבירות חמורות הכוללות נסיון רצח.

...

(2) במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים -להפחתת הפיצויים; התובע הוא עבריין מורשע בעבירות של ניסיון ושידול לנסיון רצח של עד מדינה ועד תביעה במשפטו ושיבוש הליכי משפט.

את טענת הנתבעים ל'הקלה' מכוח סעיף 19 לחוק, יש להידחות.

סוף דבר מכל האמור התביעה מתקבלת בחלקה כך שישולם לתובע פיצוי בסך 20,000 ₪ באופן הבא - סך של 10,000 ₪ ישולם על ידי נתבעים 1-2, יחד ולחוד, היתרה בסך של 10,000 ₪ תשולם על ידי נתבע 1 לבדו.

הנאשם הורשע בהתאם להסדר טיעון דיוני בעובדות כתב האישום המתוקן בשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: חוק העונשין), ובעבירה של תקיפה סתם של בת זוג לפי סעיפים 379 + 382(ב) לחוק העונשין.

באשר לאישום השני הפניתה המאשימה לאיומים הקונקרטיים והחמורים שהשמיע הנאשם רק משום שהמתלוננת לא הייתה מעוניינת להפגש עם הנאשם.

במהלך הקראת גזר הדין הנאשם גם מצא לנכון לכנות את בית המשפט בשמות גנאי לרבות "שקרנית" והדברים אף נאמרים במתינות רבה.

...

לסיכום, מעשיו האלימים של הנאשם אשר הטילו פחד ואימה הן על המתלוננת והן על יתר הנוכחים באירוע החתונה, מחייבים הטלת עונש מוחשי שיש בו כדי להלום את חומרתם, להמחיש לנאשם את משמעותם והפסול במעשיו ולהרתיעו מפני חזרה על מעשיו.

תוצאה לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים מת.פ 7964-06-21 שהוטל ביום 26.10.21 במצטבר ובחופף לעונש המאסר שהוטל בסעיף א'.

במאמר מוסגר יוער כי בעקבות "ניעור" זה ניחבלה לכאורה הנתבעת 1 , הובהלה לבית החולים , ידה השמאלית נישברה והושמה בגבס ,וכנגד הנתבע 1 הוגש כתב אישום בגין "תקיפת זקן הגורמת חבלה חמורה ". ההליך הפלילי היתנהל אלא שלמועד פסק דין זה טרם ניתן פסק דין בהליך הפלילי.

לטענת הנתבע 2 בהגנתו לא ניתן לראות בדברים שמיוחסים לו לשון הרע אלא "הבעת דיעה לגיטימית, לא כל שכן נוכח חומרת מעשי התובעים

בהתייחס לנתבעת 3 – מאיה ראייק נטען כי הפיצה את הפוסט של קארן פטריק ואף כתבה "תפיצו שהנבלות האלה יתביישו לצאת מהבית ..." כינתה את התובעים "פחי אשפה ", כינתה את התובעת – "בהמה". לעניין זה טוענת הנתבעת 3 בהגנתה כי בסה"כ עסקינן בגידופים וכינויי גנאי המשקפים את מצב רוחה והבעת דעתה לנוכח נסיבות המקרה החמורות מהוות זוטי דברים .

...

סוף דבר לסיכום, את הדברים שפורסמו יש אכן לראות כדברי גידוף ומוטב היה אילו היו מפורסמים בנוסח תרבותי ולא מגדף .

54678313 עוד אוסיף, כי לא שוכנעתי שהנתבעים עשו את הפרסום מתוך כוונה ברורה ומובהקת לפגוע בתובעים אלא נוכח נסיבות המקרה כאשר התובעים תקפו את הנתבעים ובעיקר את הנתבעת 1 והנתבעת 5 והתובע 1 ממש גרם לחבלה חמורה לנתבעת 1 לשבר בידה .למרות זאת ובמקום להושיט עזרה לנתבעת 1 שנפגעה -טרחו השניים לברוח מן הזירה .

התוצאה היא שדוחה את התביעה .

כתבי האישום שבהם הודה הנאשם במסגרת הודאת הנאשם בשני כתבי אישום, הוא הורשע בבצוע העבירות הבאות: תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 382א(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, והעלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

הנאשם קלל את השוטר כינה אותו "מניאק" וחזר על דברים קודמים.

היא עמדה על הרשעת הנאשם נוכח חומרת מעשיו, וכן עתרה להטיל על הנאשם 8 חודשי מאסר שיכול ויבוצעו בעבודות שירות וענישה נלווית.

גם אם נקבע שהוא אחראי למעשיו, הרי שלטעמי הוכחה במידה הנדרשת הקרבה לסייג האחריות הפלילית במובן זה שהיה לו קושי ממשי לשלוט במעשיו, ויש בכך להאיר באור אחר את מעשיו הפסולים והראויים לגינוי.

...

כאמור, על-פי חוות הדעת הפסיכיאטרית, ניתן להסביר את אובדן הזיכרון כתופעת לוואי של הטיפול בנזעי חשמל, ועל כן מבחינת קבלת אחריות, אני סבור כי הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 300 שעות שירות לתועלת הציבור (של"ץ), אשר ירוצו החל מיום 8.10.2023 על-פי תוכנית שיכין שירות המבחן ויגיש לבית המשפט בתוך 30 יום מהיום; צו מבחן לתקופה של 12 חודשים – למרות ששירות המבחן לא המליץ על כך, סברתי שנכון יהיה להטיל על הנאשם צו מבחן להבטיח את המשך הטיפול הנפשי, במובן זה שהמשך הטיפול הנוכחי ידווח לשירות המבחן ובהמשך לבית המשפט; פיצוי למתלונן ע"ת 11 בתיק השני בסך 2,000 ₪, ופיצוי למתלונן ע"ת 1 בתיק הראשון בסך 1,000 ₪.

העובדות הנאשם הורשע בהתאם להודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן, בבצוע עבירה של תקיפה סתם-בת זוג-עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

עם זאת, מסרה כי הנאשם נוטה לבטא את כעסו כלפיה באמצעות הילדים ולעיתים מכנה אותה בשמות גנאי מולם.

ראו למשל ע"פ 9150/08 מ"י נ' ביטון (23.7.09) שם נקבע כי: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונימצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית-המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השויון בפני החוק". הכללים המנחים לבחינת סוגיית אי ההרשעה נקבעו במסגרת הילכת כתב - ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, פד"י נב (3) 337, ולפיהם: "המנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים...". בטרם אדון בטענת ההגנה לפיה הרשעה תיפגע פגיעה חמורה בנאשם, אבקש להבהיר כי אותה פגיעה פוטנציאלית בעתידו של הנאשם אינה חזות הכל.

...

דיון והכרעה שאלת ההרשעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ההגנה ועיינתי במסמכי ההגנה שהוגשו נחה דעתי כי אין עסקינן במקרה המצדיק הימנעות מהרשעה, משאיננו ממלא אחר איזה מהתנאים שנקבעו.

סיכומו של דבר- משלא הוכחו לפניי שני התנאים הקבועים ב"הלכת כתב", תיוותר הרשעת הנאשם על כנה.

סוף דבר לאור האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 200 שעות לתועלת הציבור.