כתב האישום המתוקן:
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בשנית, לאחר שמיעת ראיות, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של פציעה – עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
המתלונן יצא מביתו, וחסם את הכביש חלקית, באמצעות פח אשפה, והעיר לנאשם על נהיגתו הפרועה, בסמוך לאזור מגורים.
מדובר בהתנהגות אלימה, פורצת גבולות, אשר סיכנה את שלומו של המתלונן, וגרמה לו לפציעות, ונוכח נסיבות ביצוע העבירה, טענה למיתחם עונש שנע בין 8 חודשי מאסר בפועל, ועד ל-20 חודשי מאסר, לצד מאסר על תנאי ופצוי למתלונן.
ע"פ (מחוזי -ת"א) 70842-05 ארליך נ' מ"י, שם נימנע בימ"ש מהרשעה בעבירה של תקיפה;
ת.פ (מחוזי – ת"א) 24/14 מדינת ישראל נ' שפובלוב, שם הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ובית המשפט נימנע מהרשעתו, בשים לב להיותו בגיר צעיר, המתקשה בהוכחת נזק קונקריטי, אך יש להניח שהרשעה תיפגע בסכוייו להישתלב בתחום המחשבים.
ת.פ (שלום – פ"ת) – 23011-02-11 מדינת ישראל נ' פרוצקי, הנאשמת הורשעה בעבירה של תקיפה חבלנית.
לשון אחר, מכיוון שעסקינן בעבירה תוצאתית, הרי שעפ"י "מבחן האלמלא" המשפטי, הבוחן קיומו של קשר סיבתי עובדתי, בין תוצאה לסיבת גרימתה, נראה בבירור, לאור עובדות כתב האישום המתוקן, כי אילמלא התגרותו של המתלונן וחסימת הכביש החלקית על ידו, לא היה הנאשם עוצר את רכבו, ממילא לא היה יוצא ממנו, ולא היה מתפתח העימות בין השניים.
...
סוף דבר:
בנסיבות מצטברות אלה, אין הלימה בין הותרת ההרשעה על כנה לבין הנזק שייגרם לנאשם.
לאור מסקנה זו, אני מורה על ביטול הרשעתו של הנאשם.
נוכח ההכרה של הנאשם בבעייתיות הטמונה בהתנהגותו באירוע זה, ומתוך רצון להפחית עד למינימום האפשרי כל פוטנציאל לסיכון שעלול חלילה להוביל להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד, ועל מנת להקנות לנאשם כלים להתמודדות עם מצבי לחץ, סבורני כי יש להטיל על הנאשם עונשים מוחשיים, בדמות של של"צ, אם כי בהיקף ניכר יותר מזה המוצע על ידי שירות המבחן, ולהשית עליו לשלם פיצוי למתלונן, על מנת לשקף בפניו את המחירים למעשיו.
