בית המשפט קבע כי המיתחם בנסיבות מקרה זה של תקיפה ברף חומרה לא גבוה, הסכמת הצדדים שהתקיפה הייתה לצורך ריסון המתלוננת, אירועים סמוכים וקצרים, כשברקע צריכת אלכוהול משותפת, נע בין מאסר מותנה ועד שנת מאסר והוטל עונש בתחתית המיתחם.
ת"פ (שלום אשקלון) 10594-07-17 מדינת ישראל נ' שא הנאשם הורשע על פי הודאתו בתקיפה חבלנית של בת זוג, בגין ארוע במהלכו לאחר שהמתלוננת סירבה לבקשת הנאשם לסגור את דלת חדר השינה, היכה אותה בראשה ונגרמו לה דימום מפיה וסימן חבלה בכתף.
במסגרת גזר הדין נדחתה עתירת הנאשם לביטול הרשעתו והוטלו עליו מאסר על תנאי וקנס, תוך שהניח לזכותו כי ההמלצה השלילית של שירות המבחן נבעה מכך שהיו בפניו טענות המתלוננת החורגות מעובדות כתב האישום המתוקן והתרשמות מנזקים שנגרמו לה מעבר לעובדות המוסכמות.
בית המשפט העליון הדגיש "אין להחמיר עם אדם רק מן הטעם שלא הודעה בעבירות שיוחסו לו, אך הדעת נותנת, כי גם אין להקל עמו כשם שמקילים עם מי שחסך זמן שפוטי ועדות קורבנות וכן לקח אחריות על מעשיו".
עפ"ג 10457-05-21 רחמים נ' מדינת ישראל הנאשם הורשע בשני אישומים, בפרק זמן של כשלושה שבועות, באלימות כלפי בת זוג.
...
בבחינת מכלול הנתונים – הכללים והפרטניים – המסקנה המתחייבת היא, כי יש לקבל את עתירת ההגנה במובן זה שאכן מתקיימים במקרה זה שיקולי שיקום המצדיקים התחשבות משמעותית בעונש, אך שיקולים אלה אינם מצדיקים סטייה ממתחם העונש ההולם וודאי שאינם מצדיקים הימנעות מהטלת עונש מאסר בפועל.
נוכח כל האמור לעיל, תחת גזירת עונשו של הנאשם במרכז מתחם הענישה, כפי שנקבע במסגרת גזר הדין הקודם, מצאתי כי יש ללכת כברת דרך עם השיקולים הנשקלים לזכות הנאשם במקרה זה, ובפרט לתת משקל משמעותי לדרך השיקומית שעבר, ולהטיל עליו עונש בחלקו התחתון של מתחם הענישה.
סוף דבר:
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:
26 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
