בבקשה למעצר ובכתב האישום שהוגשו ביום 26.03.19, מיוחסות למשיבים עבירות של ניסיון רצח, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט.
...
מכל מקום, לא הגיעה השעה להעמיק חקור במהימנותו של אלירן, שהלא קיומן של ראיות לכאורה, לצרכי מעצר עד תום ההליכים, נקבע לפי המבחן של ״אם נאמין״: "אם נאמין לראיות התביעה, האם יהא בהן כדי לחייב את המסקנה שהעורר ביצע את המעשה המיוחס לו?״ (בש"פ 215/19 סלאימה נ' מ.י. (2019); בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ.י., פ"ד נ(2) 133, 167-163 (1996)). ובמילים אחרות - שופט המעצרים אינו אמור להכריע בשאלת מהימנותם של עדים, דבר הנעשה בהליך העיקרי, כאשר עליו לבחון את חומר החקירה "על פניו", ולהתרשם מהפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר חקירה זה (בש"פ 5899/12 כנעאני נ' מ.י. (2012)).
להגנה תהייתה ולתביעה תשובתה, אך אין צורך לדון בעניין זה עתה שכן על-סמך התשתית הראייתית יש לקבוע כי המשיב הוא מבצע עיקרי, ומעשיו בצירוף הדברים שאמר, מעידים על כוונת המתה וכדי ניסיון לרצח עדיאל ע"ה.
סוף דבר:
מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית שעוצמתה מספקת עקרונית למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.
